בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים בוחרים לעזוב את המדינה ולהתחיל חיים חדשים בחו"ל. לפי נתוני הלמ"ס שהתפרסמו אתמול (ראשון) כ-55,300 ישראלים שהו מחוץ לארץ לזמן ממושך בשנה שעברה (כלומר עזבו ב-2022), ורק 27,800 שבו - מה שמהווה מאזן הגירה שלילי, שעלה ביחס לשנים קודמות. גם בנתונים הראשוניים על 2024 (העוזבים ב-2023) נרשמה עלייה.
4 צפייה בגלריה
יותר ויותר ישראלים בוחרים לעזוב את המדינה - ולהתחיל חיים חדשים בחו"ל. נתב"ג, ארכיון
(צילום: shutterstock)
שי ומיכל עברו לברלין עם שני ילדיהם בעקבות המהפכה המשפטית ואי-השוויון בנטל, אליסה ואור עזבו את ישראל לטובת תאילנד בגלל ההפגנות בקפלן ו-נ' ו-מ' עברו עם בתם לספרד בגלל ראש הממשלה בנימין נתניהו והמהפכה המשפטית. הסיבות שהובילו להחלטה, המעבר - וההתמודדות עם החיים החדשים במדינה זרה - זה סיפורים של שלוש משפחות שהחליטו לעזוב את ישראל:
נ' ו-מ' היגרו מישראל לספרד יחד עם בתם, בת השלוש וחצי, כחודש לפני טבח 7 באוקטובר. "ברגע שהבנו לאן נושבת הרוח אחרי הבחירות, ושסמוטריץ' ובן גביר מקבלים תפקידים משמעותיים עד כדי הזיה בממשלה - הבנו שזה הולך לכיוון לא טוב", שיתפו לגבי ההחלטה לעבור לגור בספרד. "היו לנו המון קווים אדומים - שכולם נחצו - כמו הכניסה של בן גביר וסמוטריץ', וגם היה מקרה שנפל טיל כ-100 מטרים מאיתנו.
"החלטנו בסופו של דבר שבגלל הניסיון להפיכה המשטרית ואחרי שעילת הסבירות עברה בכנסת - אנחנו עוזבים את ישראל", הוסיפו. "זה היה תהליך, אבל ההחלטה עצמה קרתה ברגע. עברנו אחרי תהליך מאוד ארוך, מורכב ומלא בבכי ודמעות של שנינו". המעבר לספרד היה קשה גם עבור המשפחות שלהם. "הם לא קיבלו את זה טוב. גרנו ליד ההורים שלי וראינו אותם כל יום", סיפרה נ'. "אח שלי לא מדבר איתי בגלל המעבר. ההורים שלי מאוד מבוגרים, בני יותר מ-80. לא רצינו לעזוב בגלל ההורים, אבל הבנו שיש לנו אחריות לילדה שלנו וגם לעצמנו".
היא הוסיפה כי "יכול להיות שבעתיד כן נחזור לישראל, אבל דמוגרפית קשה לנו לראות את זה עם העלייה של כוחות האופל". לדבריה, "יכול להיות שאם הליברליות והשפיות יחזרו, ואם יהיה איזשהו צוהר לשלום - אז אולי כן נחזור לארץ". עוד אמרו השניים כי "אנחנו מאשימים אך ורק את נתניהו בעזיבה שלנו". לדבריהם, "הוא הסיבה לעזיבה שלנו. אנחנו מתגעגעים לארץ, לאנשים, למזג ולחום. אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי כל מה שקורה בארץ. עזבנו את ישראל - אבל ישראל לרגע לא עזבה אותנו".
שי ומיכל לויטה בני ה-35 עברו לברלין לפני כמה חודשים. גם הם סיפרו כי ההחלטה התקבלה, בין היתר, בעקבות המהפכה המשפטית. "כבר כמה שנים שיחקנו עם הרעיון של לצאת לטיול ארוך. אבל בעקבות המהפכה המשפטית וחוסר השוויון בנטל, התחזק אצלנו הצורך להפוך את 'הטיול שלנו' להכנה לאפשרות מגורים בחו"ל. סוג של תוכנית ב', במידה שדברים יחמירו מאוד - והם אכן החמירו", סיפרו.
לדבריהם, "אנחנו עדיין לא יודעים כמה זמן נישאר. הגדרנו לעצמנו מינימום של שנתיים כדי להכיר את השפה, התרבות ואפשרויות התעסוקה שלנו, וכדי להיות מסוגלים לחיות גם בארץ וגם בחו"ל. התהליך שלנו הוא בחירה מתמדת". שי, שהשתתף במבצעים צבאיים בעבר, תיאר תחושה של אובדן דרך. "הייתי בצבא ב'עופרת יצוקה', נלחמתי במילואים ב'צוק איתן' ועכשיו ב'חרבות ברזל'. אף פעם לא היו לי ספקות לגבי צדקת הדרך והיה לי ברור שיכולות להיות לנו תקופות קשות ושנעבור אותן כעם ואז נמשיך הלאה", אמר.
4 צפייה בגלריה
"המצב הפוליטי בארץ קטליזטור - המלחמה והמילואים היו הבעיטה האחרונה". שי ומיכל לויטה ושני ילדיהם
אך לדבריו, "אחרי שחזרתי מהמלחמה הזאת - לא ראיתי את הלכידות והתמיכה ההדדית שהיו בפעמים הקודמות. הרבה פחות ברור לי למה אני נלחם, ברור שצריך להחזיר את החטופים, אבל זה מרגיש שלא לכולם זה ברור. אז על מה אנחנו נלחמים?". מיכל שיתפה כי "אנחנו לא ברילוקיישן מטעמי עבודה, והשיקול הכלכלי עובד לרעתנו – זה לא זול לעבור דירה בין יבשות, על אף שהמוצרים בסופר זולים יותר.
"מבחינה חברתית ומשפחתית המעבר היה קשה, אבל בחרנו בעיר עם קהילה ישראלית חזקה ותומכת", הוסיפה. "הניצוץ האמיתי הוא סקרנות ורצון לראות עולם, להיות אנשי העולם הגדול. המצב הפוליטי בארץ היה קטליזטור - והמלחמה והמילואים היו הבעיטה האחרונה".
מיכל סיפרה כי גם המשפחות שלהם לא ממש התלהבו מהמעבר. "אנשים אמרו לנו כל הכבוד ושאנחנו אמיצים, אבל הסביבה הקרובה – גם בלי שהם היו צריכים להגיד משהו – מאוד הקשתה על ההחלטה לעבור", אמרה. "כל החיים שלנו בישראל, החברים והמשפחה מאוד חשובים לשנינו. להורים היה מאוד קשה להיפרד מהנכדים. סבתא של שי, שהיא ניצולת אושוויץ-בירקנאו, הייתה מאוד מוטרדת מהמעבר, אבל בסוף החליטה אפילו לתמוך כלכלית".
בנוגע לתהליך המעבר עצמו סיפר שי כי "הקושי בתהליך הוא חוסר יכולת להתנתק מהאירועים בארץ". לדבריו, "הלב בארץ עם המשפחות שלנו, החברים, משפחות צו 8, משפחות החטופים והמפונים. עם כל פוש על נפילה, תקיפה, או לצערנו חדשות קשות יותר - הנשימה נעצרת לרגע".
בני הזוג אליסה צוי ואור מעוז בני ה-28 עברו לתאילנד במאי 2023. הם, בניגוד למשפחות הקודמות, בחרו להגר דווקא בגלל תחושת הפילוג שנוצרה, לדבריהם, כתוצאה מההפגנות. "את האמת שמגיל קטן חשבנו על רילוקיישן כמשפחה", סיפרה צוי. "אחרי הקורונה הכול התרסק. לא נשארה לי יציבות ולקח לי זמן לחזור לשוק העבודה, ההפגנות בקפלן די היו 'הקש ששבר את גב הגמל'. נמאס מהפילוג שזה עשה, נמאס מהפקקים, כל מקום היה לוקח שעה להגיע ולחזור מהעבודה - רק בגוש דן".
לדבריה, למרות הרצון לעבור, המעבר לתאילנד היה מאתגר רגשית. "היה מאוד קשה, בכיתי המון כי המרחק מהמשפחה ומהחברים קשה. אני מאוד מחוברת לכולם, וגם אחרי שטיילנו פה ואנחנו נהנים להיות ביחד - אנחנו רוצים קצת לראות אותם, ומתגעגעים לאוכל של הבית", אמרה.
אך לצד הקשיים, החיים בתאילנד הביאו איתם גם יתרונות רבים. "הגענו ופשוט היינו בהלם, הייתה לנו קבלת פנים מאוד חמה. אנשים נחמדים, שירותיים, אין עומס גם עם כמות התושבים, כולם סבלניים", תיארה. "הבודהיזם מלמד על שלווה, קבלת האחר ולא להתרגש מדברים, אז זה מאוד מקל על התמודדות עם מצבים בחיים, לעומת הלחץ והשיפוטיות במערב".
היא תיארה גם את השיקולים שהובילו להחלטה, והוסיפה כי "מאז שאני ילדה היו מלחמות וזה תמיד הפחיד אותי שיגדלו לי ילדים שיצטרכו להתגייס ולמות למען מדינה שלא ממש תורמת חזרה". לדבריה, "נאבקתי עבור קצבאות הבטחת הכנסה ותנאים למשפחה שלי. יש לי הורים מבוגרים וסבתא שגם עד שהיא נפטרה היא לא קיבלה כלום. הם עבדו כל חייהם מאז שעלו לארץ ב-1992".
אך למרות שתאילנד הפכה לבית עבורם, צוי לא שוללת אפשרות לשוב בעתיד לישראל. "נחזור בוודאות, גם הייתי פעמיים בארץ בשנתיים האחרונות. זה פשוט לא אותו דבר אחרי שמתנתקים מהבועה שיש בארץ, יש מין הקלה לחזור לחו"ל - תאילנד נהייתה הבית שלי", אמרה. "יש לי כאן שגרה וחיים. אני מאמינה שנבוא לבקר, וגם אנחנו לא מתכננים לחיות בתאילנד לנצח, אלא להמשיך לטייל".
פורסם לראשונה: 23:00, 22.09.24
