התערוכה הייחודית והמטלטלת בשם "בעינינו ראינו", שנולדה ביוזמת מרכז פרס לשלום ולחדשנות יחד עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet, נפתחה אמש (ראשון) במרכז פרס ביפו. הבסיס לתערוכה הוא המסע העיתונאי של רונן ברגמן והצלם זיו קורן לסיקור המלחמה באוקראינה.
אפרת דובדבני, מנכ"לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, פתחה את התערוכה, שהכנסותיה קודש לטובת הקמת מרכזי סיוע לנשים וילדים בגבולות אוקראינה, ואמרה: "מחר יציין העולם שלושה חודשים ושלושה שבועות למלחמה באוקראינה. תשומת הלב הציבורית היא לא כפי שהייתה, ולכן התכנסנו כאן על מנת להזכיר ולזכור שברגעים אלו ממש הקרבות עדיין נמשכים. שמעון פרס נהג לומר 'המשאלה שלי היא שיזכרו אותי כאדם אשר ניתנה לו הזכות להציל את חייו של ילד אחד'. החלטנו לעשות מעשה ולהתגייס למען משפחות הפליטים, האימהות והילדים, שהם האוכלוסייה הפגיעה ביותר בשדה הקרב".
על במת אירוע הפתיחה שוחחו מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה ומיכל בר, מנהלת תחום החירום בישראייד - עמותה המאגדת ארגונים שעוסקים בסיוע הומניטרי בינלאומי. הרצוג סיפרה על הקשר שלה עם אשתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. "כבר כמעט שנה שאני בקשר עם אולנה זלנסקה, ומאז שפרצה המלחמה הצלחנו לשמור על קשר. בשיחה האחרונה שלנו, לפני כשבועיים, היא ביקשה להודות על העזרה - הקמת בית חולים שדה ישראלי על אדמת אוקראינה הייתה דבר מאוד משמעותי. הם מעידים שהשפה שהכי נשמעת בגבולות היא עברית".
רעיית הנשיא המשיכה: "אנחנו אימצנו משפחה, אמא ושני ילדים צעירים, שהיו אצלנו בין היתר בליל הסדר. ואדים בן התשע מצא את האפיקומן וביקש שנשיא המדינה יחזיר את אבא שלו. לאט לאט גם הילדים נקלטים כאן. דיברנו על זה שגם בתוך הכאוס הזה, כל סוג של שגרה הוא משהו שצריך לתת לאנשים שהחיים שלהם התהפכו".
בר סיפרה: "נערכנו עוד בשלב המתיחות. כשהתחילה הפלישה יצאנו מיד לגבול בין אוקראינה למולדובה. היינו במינוס שבע מעלות, הכל שלג ובוץ. מגיעות בזו אחר זו נשים עם ילדים ומזוודות, ואין מי שיקבל אותן. זו הנקודה שבה התחלנו לעבוד. בעקבות הגיוס הכללי באוקראינה הרבה משפחות התפרקו, והנשים והילדים נמצאים במצב הכי פגיע".
"בלי נוכחות עיתונאית בשטח אי אפשר לספר את הסיפור במלואו", אמר בטקס הפתיחה עורך "ידיעות אחרונות" נטע ליבנה, "וזה בעצם מה שרונן וזיו עשו במלחמה הזאת. במשך 27 ימים הם סיפרו את הסיפור שלה. בין הפגזים, הבניינים ההרוסים, זירות האסון והסיפורים האנושיים קורעי הלב. רונן וזיו הגיעו לאוקראינה לאחר תום שליחותו של רון בן ישי, חתן פרס ישראל וכתב המלחמות הוותיק. שלושתם הוכיחו שלנוכחות הזו פשוט אין תחליף".
בשיחה עם המגיש הראשי של אולפן ynet, אטילה שומפלבי, סיפר זיו קורן על תחילת המסע: "אנחנו מכירים 25 שנים אבל מעולם לא יצאנו פיזית למשימה ביחד. עבדנו בנפרד, רונן כתב ואני צילמתי. בשידוך של נטע טסנו יחד לאוקראינה ושם קרו דברים מאוד משמעותיים. הגענו ללבוב ועוד לא הבנו למה אנחנו נכנסים. תיעדנו בעיקר את נושא הפליטים ואז הבנו שאנחנו לא באמת במלחמה. היינו צריכים לקבל החלטה לא פשוטה אם עושים את הדבר האמיתי והנכון ויוצאים לקייב, והחלטנו לצאת".
"אם אתה נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות, וחושב שאתה צריך להיות, ואולי גם על הדרך עושה משהו קצת חשוב, זה כמו שכפ"ץ", המשיך ברגמן, "אין פחד. זה מגן עליך וגם נותן לך למרות הקור והרבה מאוד קשיים את הכוח לעשות את כל מה שעשינו, ובאותו זמן לחשוב על העיתון של מחר ושל מחרתיים והמוסף של סוף השבוע שאנחנו צריכים לעמוד בזמנים אליו".
בטקס הופיעה אניה בוקשטיין, שניגנה על פסנתר ושרה את השיר "יום אחד" על רקע צילומי ילדים של זיו קורן, וחתמה את הערב עם השיר האופטימי "הכול עוד לפניי".
לקראת סיום טקס הפתיחה עלה לשיחת וידאו בהפתעה קצין הקומנדו ניקולאי, ששירת בצה"ל וחזר להילחם במולדתו אוקראינה. ניקולאי ליווה את רונן וזיו במסע, ונפצע קשה בראשו במהלך הקרבות בעיר חרסון. "אני נולדתי באוקראינה", סיפר בהתרגשות. "גרתי פה כל הילדות שלי, ועליתי לארץ ב-1999, בגיל 15. החלטתי לחזור לפה להילחם, ואני עד עכשיו מאמין שננצח. אין דרך אחרת. לנו בתור חיילים יש משימה אחת, ללכת קדימה. בשבילנו הגופות שראינו בזמן אמת היו כמו פלסטיק כי היינו חייבים להמשיך. בשביל רונן וזיו, אנשים טובים, היה קשה לראות את התמונה הזאת, אבל לנו אין ברירה. היינו חייבים להילחם ולנצח".
"בעינינו ראינו", תערוכת הצילומים של רונן ברגמן והצלם זיו קורן, תיפתח לקהל הרחב במרכז פרס לשלום וחדשנות ביפו החל ממחר, ב-14 ביוני. כרטיסים ניתן לרכוש באתר המרכז. מנויי ידיעות אחרונות נהנים מהטבה מיוחדת באתר המנויים.