בזמן המשבר הפיננסי בספטמבר 2008, הופיע בכנס באילת ראש הממשלה בנימין נתניהו (אז יו"ר האופוזיציה), ואמר כך: "בזמן המשבר יזמים מחפשים מי מגיב, מי עושה משהו שונה ושם הם שמים את ההון, אנחנו צריכים לעשות את זה". בנוסף אמר: "אנחנו יכולים לצאת מחוזקים מהזעזוע הזה ואנחנו יכולים לצאת מוחלשים...". אמירות אלו הן כיום לא יותר מזיכרון נשכח. ראש הממשלה ושר האוצר לא רק שלא עושים מה שצריך כדי להתמודד עם המשבר, נראה שהם מתעקשים להחמיר אותו ומפחיתים באופן הזוי את הפוטנציאל לתיקון של כלכלת המשק.
ההפקרות בהתנהלות התקציבית של הממשלה החלה כבר לפני שנה וחצי בהתעלמות בוטה מאזהרות אנשי המקצוע, שלצערנו התממשו עוד לפני המלחמה ושמחמירות לאורך החודשים האחרונים. מרווח הסיכון של מדינת ישראל עלה ביותר מנקודת אחוז שלמה בשנה וחצי האחרונות ובעיקר מתחילת המלחמה. תוספת אחוז על החוב הממשלתי – משמעותה 12 מיליארד שקל נוספים בשנה, בדומה לכל תקציב משרד הרווחה או תקציב ההשכלה הגבוהה.
מדיניות כלכלית אחראית, הכוללת צעדים להפחתת הגירעון, העלאת מיסוי וצעדים לקידום הצמיחה הם הכרח לצורך מימון הנטל הביטחוני הגדל, החזרת המשק למתווה של צמיחה, המשך העלייה ברמת החיים של האזרחים והפחתת פרמיית הסיכון של המשק. עיני כל השחקנים הכלכליים ממתינות להחלטות אחראיות. עשרות מיליארדי שקלים של המשקיע הישראלי כבר זרמו בשנה החולפת לשווקים מחוץ לישראל ועוצמת המשך המגמה ממתינה לקבלת ההחלטות.
ההחלטה שהתקבלה השבוע על דחיית התקציב במספר חודשים היא הזלזול הבוטה ביותר בציבור. כשישאלו בעוד כמה שנים היכן הייתה נקודת השבר בטיפול הכלכלי במשבר הנוכחי, היא כנראה לא תהיה בפרוץ המלחמה, אלא בבריחה מקבלת החלטות והעדר כל ניסיון של הממשלה הנוכחית להתמודד עם ההשלכות הכלכליות שלה במהלך החודשים שבאו אחר כך, ובראש ובראשונה בהחלטות על תקציב 2025. כבר לפני חצי שנה עם אישור תקציב 2024, הוסכם על כולם, שתקציב 2024 קשה להשפעה ואת הצעדים המשמעותיים יש לבצע בשנת 2025 ושחשוב להיערך לזה.
"על גבול הבלתי סביר"
שני הפקידים הכלכליים הבכירים ביותר כיום בישראל: נגיד בנק ישראל והממונה על התקציבים באוצר אומרים את זה בצורה חריפה וברורה בדרכם: "יש סיכונים מאקרו-כלכליים לא מבוטלים באי קידום תקציב 2025", "זה על גבול הבלתי סביר...". והשאלה שנשאלת היא: ראש הממשלה ושר האוצר עדיין עיוורים להבנה, או שהם מבינים בדיוק את הנזק, אבל יצר ההישרדות הפוליטי משכנע אותם לפגוע בציבור מבלי להניד עפעף?
את האמת יש לומר, המחיר הפוליטי של בניית תקציב אחראי, מעודד צמיחה, הכולל גם העלאת מיסים כדי לממן את הגידול בנטל הביטחון ובעלויות הריבית על החוב הממשלתי, הוא גבוה. דחיית התקציב היא ניסיון חסר אחריות לגלגל לממשלה הבאה את ההחלטות הקשות גם במחיר של פגיעה חמורה בכלכלת ישראל. הגירעון הממשלתי הולך ועולה וחורג מהתוואי שנקבע בתקציב המאושר, צורכי הביטחון עולים, ומחיר המלחמה הולך ומצטבר. כל אלו מחדדים את החשיבות במתן מענה מוקדם ככל האפשר ועל כך אין כל חולק.
משבר פיננסי עוצמתי אינו הדרגתי, הוא מתחיל בהדרגתיות כמו בשנה החולפת, אולם ברגע מסוים שמאוד קשה לחזות אותו, הוא מתפרץ ואז כבר כמעט שאין שליטה
המשקיעים המקומיים והזרים, חברות הדירוג, היזמים, מנהלי חברות ההייטק, כולם מסתכלים ומחפשים מנהיגות כלכלית. הדרג הפקידותי ישב בחודשים האחרונים והכין תוכניות וחלופות כדי שכשיגיע הזמן לקבל החלטות, יהיו חלופות עם מנעד של עוצמות למיסוי ולשינויים תקציביים. ועכשיו נדרשת המנהיגות לקבל החלטות, להפחית סיכונים, להגדיל את רמת הוודאות ולדאוג לחוסנה הכלכלי של ישראל.
משבר פיננסי עוצמתי אינו הדרגתי, הוא מתחיל בהדרגתיות כמו בשנה החולפת, אולם ברגע מסוים שמאוד קשה לחזות אותו, הוא מתפרץ ואז כבר כמעט אין שליטה. כך קרה במשבר הפיננסי של שנת 2008, באינפלציה שנתית של 400% באמצע שנות ה-80 , ואף ביוון ובמדינות רבות שנמנעו מלקחת אחריות.
הכלכלה הישראלית חזקה, אנחנו עוד לא שם. אבל הכיוון וקצב הדהירה לשם ברור, חוסר המנהיגות הכלכלית שמוביל אותנו כיום, מאיץ את התהליכים.
אודי ניסןאין ספק שהייתה מגיעה ביקורת על כל החלטה בגיבוש תקציב 2025: על גובה הגירעון, תמהיל המיסים וגובה הקיצוצים, וטוב שכך, יש מגוון דעות מה נכון לעשות ובאיזו עוצמה, ואין פתרון בית ספר. אבל ישנה הסכמה אחת: חייבים לעשות, לייצר וודאות, לגלות מנהיגות, להקטין גירעון, לעלות מיסים (לא פלסטר), ולגבש שורת צעדי מדיניות לעידוד הצמיחה. לדחייה בקבלת ההחלטות במקרה הנוכחי, צפוי מחיר גבוה מאוד. איך אמר ביבי של שנת 2008: "בזמן משבר יזמים מחפשים מי מגיב", וברוח ימים אלה אני אוסיף: ומי בורח מאחריות ומקבלת החלטות....
פרופ' אודי ניסן, הוא מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית ולשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר
