בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות והחמיר בעונשו של אנס. לאחר ההחמרה נקבע שירצה 7 שנות מאסר. הגבר, מאזור הדרום, ניהל מערכת יחסים אינטימית עם הקורבן, אלא שלפני 3 שנים במהלך פעילות מינית, הוא חדר אליה ללא הסכמתה ובניגוד להסכמות ביניהם.
שופט העליון אלכס שטיין פתח את פסק הדין כך: "לפני כשנה, הדגשתי, בהקשרה של עבירת אונס, כי הסכמה של אישה להתלוות לביתו של גבר אינה, כשלעצמה, מהווה הסכמה לקיומם של יחסי מין עם אותו גבר. הבהרתי שאני מציין דברים אלה, המובנים מאליהם, כי לדאבוננו, יש מי שאינו רואה אותם כמובנים מאליהם. במקרה הנוכחי, מוטל עלינו להוסיף הבהרה חשובה נוספת – כל אישה בגירה וכל איש בגיר, הם, ורק הם, מחליטים לגבי מה בדיוק ייעשה ומה לא ייעשה בגופם במסגרת פעילות מינית עם אדם אחר".
האישה, צעירה כבת 30, עקרה את עצמה מחברה מסורתית ועברה לגור לבד ולחיות חיים עצמאיים באחת מערי הדרום. לפי השופט: "אחת הנורמות שהחברה, ממנה הגיעה וחיה על-פיה, מצווה על אישה רווקה לשמור על שלמותו של קרום בתוליה עד לנישואין. היא נכנסה למערכת יחסים אינטימית עם הנאשם, אותו הכירה במקום עבודתה. מערכת זו התנהלה באופן הבא: השניים קיימו, בהסכמה מלאה, מגעים מיניים מסוגים שונים, אשר לא כללו חדירה – זאת, כדי שהמתלוננת תשמור על שלמותו של קרום בתוליה עד לנישואין".
השופט מתאר שזו הייתה ההסכמה בין השניים – הסכמה שקוימה עד לאירוע בגינו הוגש אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע: ב-25.6.21 קיימה האישה עם הגבר מגעים מיניים רצוניים בגבולות ההסכמה, כאשר השניים שוכבים על מיטתה, עד אשר אחז הנאשם בחוזקה, בידיה מעל ראשה, ריתק אותה למיטה, ובעל אותה תוך התעלמות מצעקותיה "מה אתה עושה?!" כתוצאה ממעשה החדירה, נגרמו למתלוננת, לצד קריעת קרום הבתולין ופגיעות נוספות, דימום משמעותי, קרישי דם בנרתיק ועוד. במסגרת הטיפול הרפואי בפגיעות אלה, נזקקה המתלוננת לניתוח בהרדמה כללית אשר בוצע במחלקת נשים של בית חולים. המתלוננת הגיעה לבית החולים כיממה לאחר מכן, אחרי שלא הפסיקה לדמם. הנאשם עזב את המתלוננת לאנחות מיד אחרי האירוע בעודה כאובה, בוכה ומדממת.
הגבר כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי מעשה החדירה נעשה בהסכמתה המלאה של המתלוננת, ללא התנגדות וללא מחאה מצידה.
הראיות תמכו בגרסתה, כמו למשל מסרונים שהחליפו בסמוך לאחר הפגיעה שבהם כתב לה: "לא רציתי לעשות את הטעות הזאת, באמת אני מצטער; באמת סליחה; את לא מבינה כמה אני מצטער על זה; אוי איזה טעות".
לאחר שהורשע במחוזי הוא נשלח ל-5.5 שנות מאסר, וחויב בפיצויים של 80 אלף שקלים. הוא ערער על פסק הדין לעליון וביקש שיזוכה. הפרקליטות מנגד ערערה וביקשה להחמיר עם עונשו.
השופט הסביר בפסק הדין: "השאלה האם המתלוננת החליטה להסיר את התנגדותה למעשה החדירה לא העסיקה אותו כהוא זה. במקרה הטוב מבחינתו, הוא כלל לא חשב על עניין ההסכמה עבר למעשה החדירה ובמהלכו, בהיותו מרוכז בסיפוק דחפיו המיניים. במקרה הפחות טוב מבחינתו, הוא ידע היטב שהמתלוננת אינה מסכימה לביצועו של המעשה כבעבר. כך או אחרת: המעשה נעשה על ידו בכפייה".
השופטת גילה כנפי שטייניץ הוסיפה: "הובאו ראיות ברורות שהמערער היה מודע להיעדר הסכמתה של המתלוננת". השופטת יעל וילנר ציינה כי: "יש חיזוקים רבים לגרסתה שעיקרם, מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, המסרונים, החבלות בגופה, והרושם השלילי שהותירה עדותו על בית המשפט המחוזי".
בסופו של דבר השופטים דחו את ערעורו ומנגד קיבלו את ערעור המדינה והחמירו את עונשו של האנס.
