כמעט חודש חלף מהימלטותו החפוזה של בשאר אסד, וההנהגה החדשה של סוריה, שמתמודדת עם אתגרים חיצוניים ופנימיים רבים, נערכת ל"וועידת הדיאלוג הלאומי" - שבמהלכה היא מקווה לגבש ממשלה וחוקה חדשה, ולאחד תחתיה את כל החברה הסורית. האופוזיציה לאסד הורכבה כידוע ממגוון ארגונים, בהם ארגונים איסלאמיים ג'יהאדיסטיים, ומנהיג "הייאת תחריר א-שאם" אל-ג'ולאני - או בגרסתו החדשה אחמד א-שרע - מודע לכך שעליו להציג למערב תדמית נקייה, אם ירצה לקבל לגיטימציה לשלטונו. אבל, בעודו מציג עצמו לעולם כמי שבוחר בשלום - עברו באל-קאעידה עדיין מאפיל על כל הבטחותיו לעתיד שליו יותר.
אחמד א-שרע מתייחס לישראל
(צילום: BBC NEWS)
מדינות רבות מעורבות במתרחש כעת במדינה, והעלייה לרגל לדמשק לא עוצרת. אוקראינה, כווית, קטאר, טורקיה וארצות הברית הן רק חלק מהמדינות שהגיעו לסוריה כדי להיפגש עם בכירי ההנהגה החדשה. רק היום (שישי) הגיעו לדמשק שרת החוץ של גרמניה אנאלנה ברבוק ושר החוץ הצרפתי ז'אן נואל בארו, וביקרו גם בכלא סיידנאיא. בארו אף הודיע כי הנציגות הדיפלומטית של צרפת תחזור בקרוב לסוריה.
רוסיה, שלצד איראן הייתה זו ששמרה על משטר אסד במשך שנים ואחראית ישירות למותם של מאות אלפי אזרחים סורים, מנסה גם היא לחזר אחר המשטר החדש ולהלך בין הטיפות - בעודה מארחת את הרודן הנמלט. שר החוץ סרגיי לברוב, למשל, אמר רק השבוע כי סוריה היא "מדינה ריבונית" שיש לה זכות לסיים הסכמים עם שותפים זרים - כשלצד זאת הוסיף כי מוסקבה לא קיבלה כל בקשה מדמשק לפנות את בסיסיה הצבאיים.
לדבריו, "פריסת הבסיסים הרוסיים בסוריה נקבעה באמנות בינלאומיות בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי. אין ספק שהשינוי בשלטון ושינוי המצב בשטח הובילו להתאמות מסוימות מבחינת הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה. זה לא נוגע רק לשימור הבסיסים, אלא לתפעול, תחזוקה, אספקה ואינטראקציה עם הצד המקומי. כל אלה עשויים להיות חלק ממשא ומתן עם ההנהגה הסורית החדשה". א-שרע עצמו אמר השבוע בריאיון לרשת אל-ערביה הסעודית: "לסוריה יש אינטרסים אסטרטגיים עם רוסיה, ואנחנו לא רוצים שמוסקבה תצא מכאן בדרך שאינה הולמת את יחסיה איתנו".
אבל נראה כי לא-שרע אין התלבטות גדולה בשאלה אם ללכת עם המערב או עם רוסיה. מוסקבה היא לא אופציה אמיתית עבורו. לפי פרופ' אייל זיסר, מומחה להיסטוריה המודרנית של לבנון וסוריה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב, אל-ג'ולאני לא ילך עם הרוסים, אבל הוא גם לא צריך מריבה איתם כרגע. "הוא רוצה לשדר מתינות", אמר. "הוא לא רוצה עימות ויש לו צרות. ישראל נכנסה לסוריה, האיראנים וחיזבאללה מחכים לו בפינה. הוא רוצה לגמור את העניין עם הרוסים בצורה טובה".
5 צפייה בגלריה
אל-תאני וארדואן. מנסים לבסס מעמד בסוריה החדשה
( צילום: Janos Kummer, GettyImages, AFP)
ויש לו לפחות שלוש סיבות לא ללכת עם רוסיה: הראשונה היא, כמובן, החשבון ההיסטורי שיש לאופוזיציה הסורית איתה, והעובדה שהרוסים מיהרו לספק לאסד מקלט שיצילו מהמורדים. פרופ' זיסר מפרט את הסיבות הנוספות: "הרוסים לא יכולים להציע לא-שרע שום דבר, בטח שלא בתחום הכלכלי. בנוסף, ולמרות שגם ארה"ב רואה בטרור ובדאעש סכנה, בשביל רוסיה הפונדמנטליזם משליך ישירות על הטרור האיסלאמי ברוסיה ובקווקז ועל המיעוטים המוסלמים. לכן, ארה"ב יכולה להגיע עם א-שרע לסיכומים יותר בקלות מאשר רוסיה, שעדיין חוששת מהקבוצות האיסלאמיסטיות שאיתן הוא מזוהה".
הכסף קטארי, הציוד טורקי
ההנהגה הסורית החדשה זקוקה לכסף כדי להשתקם. משטרו של אסד נשען במידה רבה על הכנסות מתעשיית הסמים, הקפטגון, וא-שרע זקוק להכנסות חדשות וסיוע. "הוא צריך את הסעודים, את קטאר, את מדינות המפרץ ואת מדינות המערב, את ארה"ב", אומר פרופ' זיסר. "אחרת לא יהיה שיקום אמיתי בסוריה והמצב יישאר כמו שהוא. אל-ג'ולאני צריך שהמערב יסיר את הסנקציות, שיהיו קשרי מסחר והשקעות. הוא צריך כסף מהמפרץ וסיוע כלכלי מארה"ב ומאירופה".
והמדינות השונות יודעות זאת. קטאר בוודאי יודעת זאת, והחלה לפעול מיד אחרי נפילת אסד לביסוס מעמדה בסוריה בדרכים שונות, גם באמצעות העברת סיוע למדינה. היא מוודאת שיצטרכו אותה בכל תהליך עתידי. גם המיתוג החדש של א-שרע נוח לה, כמדינה המובילה את הרעיון שאיסלאם הוא לאו דווקא טרור. דפוס הפעילות של קטאר מוכר לנו מרצועת עזה: מדובר במדינה המציגה עצמה כמי שמסייעת ומתווכת - אך בעלת אינטרסים נסתרים. אחרי הצלחות בזירות אחרות, היא מנסה לעשות זאת גם בזירה הסורית, בין היתר באמצעות קשריה עם טורקיה - שמכירה את הלחימה בסוריה מקרוב.
טורקיה נלחמת כבר שנים נגד הכורדים הדורשים את עצמאותם, גם באמצעות קבוצות מורדים סוריות. יש לה למעשה שני אינטרסים מרכזיים בסוריה: השבת הפליטים הסורים שבשטחה למדינתם, ואת הנושא הלא פתור עם הכורדים - שבחסות אמריקנית הקימו את הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (ה-SDF), והשיגו שליטה על שטח גדול בצפון ובמזרח סוריה. "אנחנו מנהלים משא ומתן עם ה-SDF", אמר א-שרע השבוע באותו ריאיון לרשת אל-ערביה, בניסיון להמשיך ולהציג תדמית פייסנית. "המטרה היא לפתור את המשבר בצפון-מזרח סוריה. הכורדים הם חלק בלתי נפרד מהמרכיבים הסוריים. משרד ההגנה הסורי יכלול את הכוחות הכורדיים בשורותיו".
ארדואן מצידו, מכנה את ה-SDF בשם "YPG" - היחידות להגנת העם, מיליציה כורדית שלוחמיה מהווים רוב כמעט מוחלט ב-SDF. הוא רואה בהם כמייצגים את מפלגת הפועלים הכורדית PKK, שמוגדרת בטורקיה ארגון טרור. ביום שני האחרון, בשיחה עם מקבילו האמירתי מוחמד בן זאיד, אמר ארדואן כי טורקיה "לא יכולה לקבל את העובדה שה-PKK וה-YPG נתפסות בסוריה כנציגות הכורדים". וכך, ממשלתו של א-שרע, תצטרך לקבל החלטה כבדת משקל גם בסוגיה הזו.
"א-שרע תלוי מאוד בטורקיה לצורך בניית סוריה בעידן פוסט-אסד", אומרת ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. "אין פה באמת עניין של בחירה. בהקשר הכורדי יש דילמה, כי מצד אחד יש לחצים מצד אנקרה לפעול נגד הכוחות הצבאיים הכורדיים ולפרק אותם מנשקם - ומצד שני ייתכן שא-שרע היה מעדיף קודם לבסס יותר את שלטונו, לפני שהוא נאבק מול הכורדים".
לטורקיה יש בעיות כלכליות וגם היא זקוקה לכסף, אך לפי ד"ר לינדנשטראוס אין זה אומר שהיא לא יכולה לסייע פיננסית לסוריה. "באזורים שבשליטת הכוחות הנאמנים לה היא בוודאי מממנת חלק מהמתנהל שם, ויכולה גם להשתמש בברית שלה עם קטאר כדי לממן חלק ממה שהמשטר החדש צריך", היא אומרת. "בין היתר, סביר שהתעשייה הביטחונית הטורקית תחמש את הצבא הסורי החדש. חלק יהיה כנראה במימון קטארי, אבל חלק יהיה מתוך אינטרס טורקי לחזק את המשטר החדש".
גשר אווירי מסעודיה, וחשש מבוגדים
בכיוון הסעודי, נראה כי הקשרים בין סוריה לסעודיה מתקדמים גם הם. באותו ריאיון השבוע לרשת אל-ערביה הסעודית הבהיר א-שרע כי "ההצהרות הסעודיות האחרונות כלפי סוריה חיוביות מאוד", והוסיף: "סעודיה מחפשת יציבות בסוריה. יש לה תפקיד מרכזי בעתידה". הוא התייחס גם לציר האיראני השוקע, ואמר כי "אני מקווה שאיראן תשקול מחדש את התערבותה באזור. אנחנו מחפשים יחסים מאוזנים עם כולם. איראן הייתה צריכה ליישר קו עם העם הסורי".
ביום רביעי ביקרה בריאד משלחת סורית רשמית ראשונה, בראשות שר החוץ אסעד א-שיבאני, שר ההגנה מרהף אבו קסרה וראש מנגנון המודיעין הכללי אנאס חטאב. נמסר כי מדובר בביקור חוץ רשמי ראשון של השלטון הסורי החדש, בעקבות הזמנה של שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן. במקביל, החל השבוע גשר אווירי של סיוע מסעודיה לסוריה.
הבעיות הפנימיות שעל א-שרע להתמודד איתן גם הן לא מעטות, ונראה כי הוא מודע להן ומתנהל בזהירות. בכל זאת, ייצוב מדינה שחוותה 14 שנות מלחמת אזרחים הוא לא משימה פשוטה, ועליו להיזהר מיצירת כאוס גדול יותר בעודו פועל תחת התנאים המורכבים שנוצרו. סוריה מפולגת לקבוצות שונות, גם בתוך האופוזיציה עצמה, מה שמקשה על חבירה של כולם יחד. ההפיכה כאמור לא מסתיימת בהחלפת הדגל לדגל המורדים; כעת, גורמים שונים רוצים, כוח ויש לזכור גם את שרידי המשטר הקודם שעדיין נאבקים.
כך למשל, ימים אחרי נפילת אסד דווח בערוץ המזוהה עם האופוזיציה הסורית על חששות מבוגדים בקרב מתנגדי הרודן, מהפיכת נגד, וגם דאגה מהעתיד לבוא - ומהאפשרות שהתמיכה החיצונית שתקבל סוריה תהפוך אותה לבת ערובה של המדינות שיסייעו לה, כפי שאסד היה נתון לגחמות של איראן ורוסיה. בנוסף, נטען כי מיקומה של סוריה לא נותן לישראל ולמערב שום מרווח של סובלנות מול טעויות שעלולות לקרות.
כל אלה ועוד הן סוגיות שא-שרע יצטרך לתת עליהן את הדעת. הוא אמנם איסלאמיסט, אבל האם הוא איסלאמיסט שילך לכיוון של סעודיה, שמקפידה לקדם את האיסלאם המתון? האם יפעל בצורה שהמערב יוכל לקבל? ואיך יתנהג בתוך מדינתו שלו?
מי שתקבל יחד עם א-שרע את ההחלטות הקשות היא הממשלה הסורית החדשה, שבה הוצבו דמויות מ"הייאת תחריר א-שאם" שהיו בשלטון באידליב בשנים שבהן משטר אסד איבד שליטתו במחוז. רבים חוששים שממשלה כזאת היא פתח לעתיד פוליטי שלא שונה ממה שהעם הסורי התקומם נגדו ב-2011, למרות שא-שרע מקפיד להבטיח אחרת. הוא מדבר על שחרור דמשק ועל ביטחון לאזור ל-50 השנים הבאות, ומבטיח כי סוריה "לא תהווה מקור לאי-נוחות לאף אחד" - כולל ישראל.
אז תשובה אמיתית לשאלה האם א-שרע באמת שינה את עורו עדיין אין, וגם הדיפלומטים הרבים שביקרו אותו לא יכולים להתחייב לכך. בישראל חוששים מכך שהוא מהתל במערב, ושליטת צה"ל בחרמון הסורי ובאזור החיץ שלאורך הגבול לא תסתיים עד שהתמונה תתבהר; לא-שרע זה מפריע, אבל עדיין לא עומד בראש מעייניו. לו ולממשלה הסורית החדשה יש החלטות רבות לקבל - והן יכריעו את עתיד המדינה שידעה עד כה בעיקר סבל.
