צילומים חדשים של דוד בן גוריון ופולה נותנים הצצה לראשית ימיהם כחלוצי ההתיישבות בנגב. הצילומים, מימיו הראשונים של קיבוץ שדה בוקר, מראים את הקשר הקרוב שלהם עם החלוצים הצעירים, והחלק שלהם בגרעין המייסדים, שכלל גם טיפול בתינוקות הראשונים. התינוקות שוכנו בבית הגבס הראשון, בסמוך למעבדה לניסויים חקלאיים.
ב-1953 עבר ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן גוריון להתגורר בקיבוץ שדה בוקר. הוא הגיע יחד עם פולה והשניים הפכו להיות חלק מהקיבוץ, שהוקם ב-15 למאי 1952. לרגל 72 שנה לקיבוץ, ערכו סרט ובו סיפרו את ראשית ימי ההתיישבות. לרגל המאורע הזמינו את בני המייסדים. אחת מהן הייתה ליאורה שטיינהרט, בתם של המייסדים זאב ורותה. לאחר הקרנת הסרט העבירה ליאורה תמונות מילדותה בקיבוץ לארכיון. את התמונות נתנה לנאווה בכרך, אשתו של אחד המייסדים שעדיין מתגוררת בקיבוץ.
בתמונות נראים בן גוריון ופולה יחד עם חבורת המייסדים באחד הצריפים בשנת 1956. בן גוריון נראה כנהנה מכוס יין, ואילו פולה צמודה ללול של ליאורה, אחת התינוקות הראשונות שנולדו בקיבוץ. בתמונה אחרת נראית פולה מצמידה את פניה לאלו של ליאורה התינוקת, כמעט כאילו הייתה סבתה. התמונות עברו לארכיון הקיבוץ ומשם גם לצריף בן גוריון הסמוך. "אנחנו רואים פה שבן גוריון ופולה היו חברים לכל דבר ועניין במשק הצעיר הזה בשדה בוקר", מספרת גיל שניידר, מנהלת הצריף. "נדמה לי שאפשר לראות שהם ממש משולבים בחבורה. רוב התמונות לא צולמו במכוון. כלומר, לא בן גוריון ולא פולה הם המרכז אלא הם חלק מהאווירה הכללית. בתמונה חוגגים את יום הולדתה הראשון של ליאורה, ופולה ובן גוריון הם גם חלק מהחגיגה, לא בולטים. הם חלק מהחבר'ה, כאילו בני 20. וזה ממחיש את הסיפור שאנחנו מספרים פה, שבן גוריון מחליט להצטרף לשדה בוקר למרות הגיל שלו והתפקיד. ובגיל 67 ביקש להיות חלוץ כמו כל החלוצים בהתיישבות בנגב".
ליאורה, כיום בת 69 ומתגוררת ביקנעם, סיפרה כי את הקיבוץ עזבו בשנת 1959. "אמא שלי באה לשדה בוקר באותה שנה בה פולה ובן גוריון הגיעו. נולדתי ג'ינג'ית אש. ובזמנו לא הייתה יותר מדי תזונה תואמת היריון. הן היו מקבלות שימורי דגים ברוטב עגבניות. כאשר הגעתי למשק כולם הזדעזעו מהשיער הג'ינג'י שלא היה להוריי. אמרו שאמא שלי כנראה אכלה יותר מדי שימורי דגים. היא סיפרה שבן גוריון, שחי בשכנות, נכנס לצריף ואמר: מה זה הצבע הזה? מאיפה הצבע הזה? היא הייתה מתגלגלת מצחוק כשסיפרה את זה".
בכרך, היום בת 83, סיפרה כי "התמונות היו מהימים של תחילת החיים בשדה בוקר, אז הם היו מעורבים יותר. אני הגעתי ב- 59 בגרעין נח"ל, וגרתי בצריף בשכנות לפולה. ימי הבראשית האלה היו סוג של יחד. וזה מרגש לראות בתמונות את המעורבות של השניים בחבורה המיוחדת הזו. הם היו חלק ממנה. ההתרשמות שלי הייתה שפולה חיפשה חברותא. אנחנו היינו צעירות אבל למרות זאת היא הזמינה אותנו אליה. היא הייתה סך הכל אישה מבוגרת בודדה, יותר מעורבת בחיינו מאשר בן גוריון, שהיה עסוק בכתיבת זיכרונותיו וקבלת אורחים. היא הייתה עוברת במטבח ומתעניינת בסירים, ושואלת מה מבשלים?". על הילדים סיפרה כי "ליאורה הייתה התינוקת השלישית שנולדה בקיבוץ. ליד הצריף קם בית הגבס הראשון. חלק אחד היה למעבדה, שם ערכו ניסויים חקלאיים, לראות מה אפשר להפיק מאדמת המדבר. והחדר השני היה חדר התינוקות. רק לאחר מכן בנו בית ילדים".
"אני זוכרת מהקיבוץ את החדר שלי ומיטת הלול ליד החלון בצריף", סיפרה ליאורה. "אמא עבדה בדיר עם דוד בן גוריון. היא עבדה בתור רועת צאן ויש אפילו תמונה מפורסמת שלה עם העז רותי שהופיעה בעיתון גרמני. אבא שלי היה שקט וצנוע אבל עם חוש הומור גדול. אמא הייתה מספרת שפולה נהגה להביא כל מיני כיבודים מחוץ לארץ ואמרה 'תאכלו תאכלו, בין כה צריך לזרוק את זה'. זה אחד המשפטים שרצו אצלנו בבית כל החיים. אפילו הנכדים מכירים".
