משדר הבוקר
מאז שעבר החוק לביטול עילת הסבירות, ובצל הכאוס שנגרם בעקבותיו, מתמודדת הממשלה עם שאלות רבות מהעולם - וגם עם לחץ לחזור לשיחות ולחתור להסכמות רחבות - כולל כאלה שנוגעות לחוק שכבר עבר.
ראשית, הלחץ הפנימי: נשיא המדינה יצחק הרצוג הוביל בשבועות האחרונים, באמצעות נציגו עובד יחזקאל, שיחות קדחתניות להסדרת סוגיית עילת הסבירות מול שני גורמים המקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו: השר רון דרמר, ועורך הדין מיכאל ראבילו. ביום ראשון האחרון, לפני ההצבעה הדרמטית בכנסת, הצליחו הצדדים להגיע לנוסח מוסכם - והתחושה של הנשיא ואנשיו הייתה שהקואליציה יכולה לחיות איתו, אלא שאז נטרפו הקלפים.
3 צפייה בגלריה
העברת החקיקה באופן חד-צדדי יצרה פלונטר לקואליציה. לוין, נתניהו וגלנט
(צילום: רויטרס/Amir Cohen)
הנחת העבודה הייתה שאם מעבירים את עילת הסבירות בהסכמה, תיווצר תקופת זמן ממושכת של חזרה לחדר המשא ומתן בבית הנשיא, בלי צעדים צד-צדדיים. אלא שביום ראשון הקואליציה הציבה את הדד-ליין למו"מ עד ל-31 בדצמבר, דהיינו כחמישה חודשים. המשמעות הייתה שנכנסים לשיחות של כמה חודשים, שאם ייכשלו שר המשפטים יריב לוין יביא לאישור את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. נתניהו, בהצהרתו אחרי החקיקה, היה אפילו "קמצן" עוד יותר ודיבר על נובמבר - דהיינו שלושה-ארבעה חודשים בלבד.
האופוזיציה סירבה בתוקף לתנאים הללו, והתעקשה על הקפאה של 15 חודשים. לטענתה, דחיית החקיקה עד דצמבר היא אקדח לרקה ומסר שהקואליציה נותנת תקופת זמן קצובה שבמהלכה אם האופוזיציה לא תיישר איתה קו – היא תחזור לחקיקה חד-צדדית. התחושה של גורמים שמעורבים בשיחות הייתה שגורמים קיצוניים בממשלה, ובראשם יריב לוין, הכשילו את המו"מ מסיבות פוליטיות.
העברת החקיקה באופן חד-צדדי יצרה פלונטר, והעבירה את הכדור למגרשה של הקואליציה. הממשלה של נתניהו תצטרך לקבל החלטה אם היא ממשיכה בחוקים חד-צדדיים על אף שמדובר בשינויים משטריים מהותיים, שבדמוקרטיות נהוג לחוקק בהסכמה רחבה, או בוחרת לייצר תשתית שאומרת שמכאן והלאה כל החקיקה תהיה רק בהסכמה - כולל בנוגע לעילת הסבירות, על אף שהחוק עבר.
מקורות שמעורים בשיחות שניהל הנשיא הרצוג אומרים שלאורך כל הדרך, החל מחודש ינואר, הצליחו בחסות בית הנשיא דווקא להגיע להבנות בנושאים של תוכן - כגון ההבנות בין יחזקאל לראבילו על עילת הסבירות. ההצהרה של הרצוג אתמול בעצם העבירה את המסר הבא לנתניהו: הפה שאסר הוא הפה שהתיר. במילים אחרות, מי שיצר את הפלונטר הזה הוא זה שצריך עכשיו להתיר את הקשר.
הקואליציה צריכה להבין מה ההשלכות הקשות של החקיקה החד-צדדית על ישראל, בזמן שנראה שכל החזיתות בסכנה: הכלכלית (דירוג האשראי של ישראל עלול לרדת), המדינית (ראו בהמשך) והחוסן הפנימי (האזהרות מאי כשירות של הצבא). מהרגע שהחקיקה החד-צדדית עברה, הסכנות אמיתיות ומתממשות: הן כבר לא תיאורטיות. ולכן, אם הקואליציה רוצה לחזור להידברות, קודם כל היא צריכה לקבל החלטה שהיא חוזרת למנגנון שכל כולו בהסכמה מלאה על כל הנושאים שעומדים על הפרק.
בית הנשיא היה עד כה המקום שבו טמון הסיכוי היחיד להגיע להסדרה כדי למנוע מישראל הידרדרות, אבל בסופו של דבר האחריות היא על הקואליציה. אחרי החקיקה החד-צדדית כללי המשחק השתנו, וכעת הנשיא חושב שכדי לעצור את הכאוס ולמנוע חורבן, נתניהו צריך להחליט לאן הוא הולך מכאן.
הנשיא ימשיך להיות דלת פתוחה ואוזן קשבת לכל הצדדים. הוא עוקב אחר ההתפתחויות, ומקווה שלמרות שנראה שהמתיחות בין הצדדים הגיעה לשיא - עוד ניתן לשוב לשולחן המשא ומתן, לעצור את הרכבת ולהוביל שוב הידברות.
לשכנע את העולם שפנינו לקונצנזוס
בינתיים, המהפכה המשפטית גוררת נזק מדיני לישראל וככל שתימשך באופן חד-צדדי היא עלולה לפגוע באופן מהותי ביחסים עם בת הברית החשובה ביותר שלנו, ארצות הברית.
העובדה שנתניהו לא נפגש עם ביידן כבר שבעה חודשים היא אולי הביטוי הבולט ביותר של אותו משבר מדיני. כבר עתה נראה שהנורמליזציה עם סעודיה והרחבת הסכמי אברהם לא נמצאים בקלפים של האמריקאים. בשיחתם האחרונה הבטיח ביידן לנתניהו שייפגשו בארה"ב בהמשך השנה. לשכת ראש הממשלה טענה שביידן אמר במפורש שנתניהו יוזמן לבית הלבן. האמריקאים לא אישרו את זה. כעת אחרי השלב הראשון של החקיקה, נשאלת השאלה האם ההזמנה אכן תגיע.
לישראל יש בעיה מדינית לא רק עם ארה"ב אלא גם עם מדינות נוספות במערב ובהן: גרמניה, צרפת, בריטניה ועם האיחוד האירופי. באופן אירוני, ככל שיחסי ישראל עם המערב יתקררו, כך יש לצפות להתחממות מול מדינות כמו הונגריה, פולין וטורקיה. לא בכדי נתניהו היה אמור להיפגש השבוע עם ארדואן – פגישה שנדחתה בשל השתלת קוצב הלב בליבו. לא בכדי נתניהו קיבל גם הזמנה לסין והודיע שייענה לה בחיוב – מה שבוושינגטון בוודאי לא אהבו לשמוע.
על רקע כל אלה, ובעקבות פניות של דיפלומטים ישראלים שביקשו לדעת מה להשיב לשאלות הרבות, משרד החוץ הפיץ לכל הנציגויות בעולם הנחיות הסברה בנוגע מהפכה המשפטית. בין המסרים שהם נדרשו להעביר היו ש"ישראל היא דמוקרטיה חזקה, יציבה ותוססת", שמתנהל בה דיון ציבורי על האיזון בין שלושת הרשויות.
המסר שיועבר לעולם, כפי שעושה נתניהו גם בריאיונותיו לתקשורת העולמית, הוא שמטרת המהפכה היא "לחזק את מעמד הרשות המחוקקת, מתוך תפיסה שבשנים האחרונות השתנה האיזון בין הרשויות ומעמדה נחלש". ההפגנות, שבכירי הממשלה מרבים לתקוף שוב ושוב, יוצגו בעולם כ"דוגמה לדמוקרטיה הישראלית"; וגם השיחות בבית הנשיא מוזכרות בהנחיות. כמו כן, הודגש כי החלטות של הממשלה ימשיכו להיות כפופות לביקורת שיפוטית לפי עילות אחרות, שאינן הסבירות.
ההנחיות האלה מגיעות ברקע התהיות ברחבי העולם סביב מה שקורה בישראל: בכיר ישראלי סיפר כי קיבל באמצע הלילה שיחת טלפון ממנהיג של מדינה מוסלמית שראה את ההפגנות הסוערות ב-CNN ושאל אותו "מה יש אצלכם הפיכה?". הבכיר הישראלי הסביר לו שבדמוקרטיה הישראלית מותר להפגין ברחובות. הבכיר המוסלמי השתומם.
ראש הממשלה, מצידו, יודע היטב כי אם ימשיך בדרך הזאת יהיה לזה מחיר מדיני כבד. ייתכן ונתניהו כבר השלים עם הכתף הקרה שיקבל מוושינגטון ויתפלל בסבלנות לבחירות נובמבר 2024 מתוך תקווה שהרפובליקנים ינצחו ואז, אולי, יוכל לנשום שוב לרווחה.
כעת או שראש הממשלה אכן ינסה לחמם את היחסים עם מדינות כמו סין, או שישכנע את ארה"ב והמערב שפניו דווקא לפשרה וקונצנזוס. אחרי חקיקת ביטול עילת הסבירות שנעשתה בניגוד להפצרות של כל ידידות ישראל בעולם, לא בטוח שיאמינו לו. הוא יצטרך את לפיד וגנץ שיגידו לעולם שאכן יש הידברות אמיתית. ספק אם ייתנו לו את זה.
