בשעות הצהריים של שבעה באוקטובר 2023, מיד כשממדי האסון התחילו להתגלות, יצאו מאות בני אדם לזוננאלי, הרחוב הראשי של שכונת המהגרים נויקלן בברלין, כדי לחגוג. אחרים התמקמו בכיכר הרמן בשכונה עם מגשי בקלאוות וחילקו אותן בחגיגיות לעוברים ושבים.
בימים שלאחר מכן הפכו החגיגות להתקפות זעם אלימות, רוויות באנטישמיות ובשנאה לישראל. מהומות פרצו בין המפגינים לבין השוטרים, שני בקבוקי תבערה נזרקו לעבר בית כנסת בעיר, בתי יהודים סומנו במגן דוד, ויהודים הותקפו ברחוב. הגרמנים, שגם כך היו בהלם ושבורי לב מהטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, הביטו בעיניים כלות בהפגנות שהתפשטו ברחבי העיר.
בעשרה לאוקטובר התרחשה תקרית בתיכון ליד זוננאלי. תלמיד מוסלמי עטוי בכאפייה נופף בדגל הפלסטיני לאות הזדהות. אחד המורים ביקש ממנו להפסיק. התלמיד וכמה מחבריו תקפו את המורה, המורה תקף אותו בחזרה. יום לאחר מכן התארגנו עשרות מוסלמים להפגנה מול בית הספר כנגד אלימות המורה. ההפגנה לא קיבלה אישור מהרשויות, ומשתתפיה נופפו בדגלי פלסטין, קראו קריאות נגד ישראל ופרו-פלסטין. המשטרה הוזעקה למקום. אחת המשתתפות, אווה מואהיירי, איראנית-גרמניה בת 22, צעקה "מהנהר ועד הים, פלסטין תשוחרר", קריאה שהמשמעות שלה היא אחת: אי-הכרה בזכותה של ישראל להתקיים, וקריאה לחיסולה.
מחאה באוניברסיטה של ברלין
(צילום: רויטרס)
השבוע עמדה מואהיירי למשפט בברלין בחשד להסתה ושנאה ותמיכה בפשע, עבירות שבגינן היא יכלה להישפט לעד שלוש שנות מאסר. במשפט סיפרה מואהיירי כי משפחתה ברחה מאיראן בגלל רדיפה פוליטית, מה שהשפיע רבות על תפיסותיה ופעילותה הפוליטית והחברתית בעיקר בנושאי פליטים ופמיניזם. היא טענה שהקריאה אינה מהווה תמיכה בחמאס אלא קריאה לשוויון וצדק ונגד דיכוי הפלסטינים. היא גם אמרה כי היא מתנגדת ודוחה על הסף כל גילוי של אנטישמיות.
לאחר שהקריאה את ההצהרה שלה מדף נייר, נשאלה אם היא חוזרת בה מדבריה, מואהיירי אמרה שהיא עומדת מאחורי הסלוגן. פרקליטה טען להגנתה כי הטבח של שבעה באוקטובר לא התרחש במרכז ישראל אלא על "אדמות שנויות במחלוקת".
מואהיירי אמרה שהיא עומדת מאחורי הסלוגן. פרקליטה טען להגנתה כי הטבח של שבעה באוקטובר לא התרחש במרכז ישראל אלא על "אדמות שנויות במחלוקת"
השופטת בירגיט בלצר לא התרשמה. היא הרשיעה את מואהיירי וגזרה עליה קנס של שש מאות אירו (התביעה דרשה קנס של תשע מאות אירו, ואמרה, כמו פרקליטי ההגנה כי תערער על קולת הפסיקה). בלצר הזכירה שוב כי אחת מתכליות וזכות הקיום של גרמניה (Raison d’Être) היא שמירה על ביטחונם של אזרחיה היהודים של גרמניה ואזרחי ישראל, בייחוד מול הנסיקה במקרי האנטישמיות מאז שבעה באוקטובר. "אפשר להבין את הקריאה הזו רק כאי-הכרה בזכותה של ישראל להתקיים וכהבעת תמיכה בטבח", אמרה השופטת בלצר בסיכומיה.
בתי המשפט בגרמניה לא משתפים פעולה
אבל בלצר הייתה מודעת לבעייתיות של המקרה. זו הפעם הראשונה שקייס כזה עולה למשפט בגרמניה, ובעוד רוב אזרחי גרמניה רואים בשאט נפש את הכוונה הברורה מאחורי האמירה, רבים מהם רואים בשאט נפש לא פחותה כל ניסיון לצנזר את חופש הדיבור. חודש לאחר הטבח הוציא משרד הפנים את ארגון החמאס מחוץ לחוק ואסר כל פעילות או השתייכות לארגון, ובכללם איסור על הביטוי "מהנהר ועד לים, פלסטין תשוחרר", כיוון שהוא מהווה סמל של החמאס. בתי המשפט בגרמניה לא הסכימו לשתף פעולה עם החלק הזה של החלטת משרד הפנים.
במרץ התיר בית המשפט במדינת הסה למפגינים בפרנקפורט להשתמש בסלוגן. "האחריות הפלילית של הקריאה מוטלת בספק", טענה הפסיקה, "ברור שמדובר בשטח שהוא טריטוריה ישראלית, אבל הקריאה לא מבהירה איך המטרה הזו תושג: בהסכם בינלאומי, הסכם שתי מדינות, מדינה אחת עם זכויות שוות או מאבק חמוש". בסוף יוני פסקו שופטים במינכן כי מותר להשתמש בסלוגן בהפגנות מפני שזה תלוי קונטקסט, ויש לבחון כל מקרה למקרה, וכי אין ודאות שהקריאות קשורות לחמאס או לארגון אחר שנמצא מחוץ לחוק. באפריל וביוני פסק בית משפט בבאדו-וירטמברג פעמיים נגד שימוש בסלוגן מפאת הסיבה ש"הוא משויך לחמאס וקורא בבירור לאלימות נגד ישראל". וכך גם בית משפט בברמן באפריל. אבל כל המקרים הללו נדונו בבית משפט אדמיניסטרטיבי כנגד חוקיות הסלוגן. המקרה השבוע נדון כמקרה פלילי נגד אזרחית שהשתמשה בו.
בלצר דילגה בין הטיפות. היא יצאה נגד פסיקה מסוף מאי במנהיים לפיה "הקריאה מעורפלת". לפי החוקים בברלין, הקריאה אסורה. אבל צריך גם לקחת בחשבון שהאמירה של מואהיירי קרתה מיד לאחר הטבח ועוד לפני שהיה דיון וחקיקה בנושא. בלצר פסקה כי "הבעת הדעה נמצאת תחת מטריית חופש הדיבור בגרמניה", אבל אז הוסיפה את נדבך הקונטקסט והזמן. "אבל כשזה קורה בסמיכות לטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, אז זה הפיל שבחדר", טענה השופטת.
גרמניה, כמעט כרגיל, החליטה שלא להחליט. ההבדל בין הקריאה "מהנהר ועד לים, פלסטין תשוחרר" לבין "מוות ליהודים" האסורה בקריאה (וגם זאת לאחר ששוטרים התעלמו ממנה שנים במהלך הפגנות אל-אקצא בעיר), הוא הבדל סמנטי. לפי דברי השופטת הקריאה מותרת, זה רק עניין של קונטקסט. את האמביוולנטיות הזו ופסק הדין המוחלש ניצלו 150 מפגינים פרו-פלסטינים שבאו לתמוך במואהיירי.
זאב אברהמיעשרים מהם היו באולם כדי לתמוך בה והפריעו לדברי התובע באופן רצוף. כשיצאה מואהיירי מהאולם הם מחאו לה כפיים וקראו לה קריאות תמיכה, ואז התחילו לצעוק בסרנדה קולנית: "מהנהר ועד הים, פלסטין תשוחרר". זה קרה מתחת ללשכתה של השופטת ומול שלוש ניידות מלאות בשוטרים. איש לא זז. בברלין, כמעט שנה אחרי הטבח, לקרוא לחיסולם של היהודים עולה שש מאות אירו, מחיר לא כבד עבור העובדה שהגרמנים מחשיבים את חיי היהודים כאחת מתכליות החיים שלהם.
