טפח מהקרב שהתחולל בליבו של יצחק רבין נחשף אתמול (שלישי) עם פרסום הפרוטוקולים מישיבת הממשלה שהתקיימה בטרם אושר הסכם אוסלו הראשון - הסכם הצהרת העקרונות. ראש הממשלה המנוח, שעד חודשים ספורים קודם לכן עוד פעל נמרצות לקידום הסכם אחר, ניסה עד הרגע האחרון להימנע מערוץ השיחות שנרקם באוסלו. "זה הסכם לא פשוט", אמר בגילוי לב. "יש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת, כי המשלחת היא רק פסאדה - פסאדה לפאקסים וטלפונים לטוניס. אין לה שום כוח עצמאי".
"המשלחת" שעליה דיבר היא זו שהגיעה לוושינגטון באותה תקופה ונפגשה עם אנשיו. כן, שני ערוצי משא ומתן התקיימו במקביל: ראש הממשלה ניווט את השיחות בוושינגטון, ושר החוץ שמעון פרס ניווט את השיחות באוסלו. מן הצד הפלסטיני היה רק נווט אחד - יאסר ערפאת - שהיטיב לאבחן איזה ערוץ מדיני יניב לו תשואה גבוהה יותר ומיהר להערים קשיים על השיחות בוושינגטון. רבין הבין שערפאת הוא איש המפתח בהסכם המדיני, ועל פי הפרוטוקול שנחשף אמר: "כוח הווטו שלו הוכח מעל כל ספק. כוח ה-DELIVERY - רק העתיד יוכיח".
אם כן, מה הניע את רבין להביא לאישור ממשלתו את ההסכם שהיה כה מסויג ממנו, עם שותף שלא סמך עליו? כמו כל מנהיג, גם את רבין הניעו מניעים לאומיים ופרסונליים כאחד. ראשית, בבחירות 1992 הוא התחייב להגיע להסכם מדיני תוך תשעה חודשים. הוא הטיל את יהבו על הסכם עם סוריה (שלא הבשיל) ועל ערוץ וושינגטון מול הפלסטינים (שנכשל), ונשאר עם אפשרות אחת בלבד (אוסלו).
שנית, תפיסת העולם הביטחונית של רבין - זו שליוותה אותו מימי הפלמ"ח, דרך מלחמת ששת הימים ועד לשנותיו כשר הביטחון בשנות ה-80 ו-90 - עברה מהפך בימי מלחמת המפרץ. הטילים ארוכי הטווח הדגישו את תלותה של ישראל בארה"ב, שתספק התראה נגד טילים. רבין האמין שכדי לשמור על התמיכה האמריקנית גם בהתמודדות עם איראן, שהייתה מבחינתו האיום האסטרטגי המרכזי, יש לבצע ויתורים בנושא הפלסטיני.
בנוסף, הבריחה הגדולה מתל אביב בעקבות ירי הטילים בימי מלחמת המפרץ שכנעה אותו שלציבור הישראלי אין יותר את החוסן הנפשי לעמוד בעימות מתמשך מול הפלסטינים. יוסי שריד סיפר לימים שרבין אמר לו: "אומה שמאמצת 50 שנה את שריריה, סופם של השרירים להתעייף".
מניע שלישי, וטריוויאלי למדי, נבע מכך שרבין מעולם לא העריך את חשיבותה של עזה. הוא ראה בה מקום שעדיף להיפטר ממנו ויפה שעה אחת קודם. מאחר שהשלב הראשון של הצהרת העקרונות עסק בעיקר בעזה, הוא התאים באופן כללי לדעותיו.
רביעית, רבין ראה בהסכם ניסוי הפיך, כפי ששאל בפרוטוקול שנחשף: "האם נוכל לנהל את זה כ-TEST בעזה, במצב שאיננו מזניחים את השליטה המלאה ביהודה ושומרון. אני מציע להפריד מה כתוב בנייר ואיך אנחנו צריכים לממש את זה". העיתונאי אמנון אברמוביץ' כתב באותם ימים: "רבין מספיק מבוגר ומספיק פוליטי כדי לדעת שההסכם בלתי הפיך".
יובל בלומברגהמצב נעשה לחוץ עוד יותר כשהתברר שש"ס צפויה לפרוש מהממשלה בעקבות הגשת כתב האישום נגד אריה דרעי. בלי הישג מדיני משמעותי, ממשלת רבין עלולה הייתה ליפול כבר בנובמבר 1993. גם בקרב הפלסטינים המצב לא האיר פנים: נוצרה תחושה שהזמן דוחק לפני שערפאת ואש"ף יאבדו את כוחם לחמאס המתחזק והולך.
במרוצת השנים היו שהעריכו שאם רבין לא היה נרצח, הוא היה עוצר בעצמו את אוסלו. אין להנחה זו במה להיאחז. פרוטוקולים שונים שכבר פורסמו, ובעיקר מהלכיו הגלויים, מוכיחים שהוא המשיך ליישם את ההסכמים למרות הקריסה המוחלטת של הקונספציה שעמדה בליבם - מסירת האחריות הביטחונית לידי ערפאת ומנגנוני הרשות הפלסטינית על מנת שאלה ילחמו בחמאס "ללא בג"ץ ובצלם". שרירי גיבור ישראל שלחם למען הקמת המדינה ולמען שחרור ירושלים התעייפו. הלחץ הפוליטי וחוסר האמון בחוסנו של העם הובילו אותו לפנות לערוץ אוסלו, על אף הסיכונים שנראו בבירור כבר בתחילת הדרך.
- יובל בלומברג הוא מחבר הספר "מלכודת אוסלו" הרואה אור בימים אלו בהוצאת סלע מאיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
