ההבנה הרווחת מזהה בטעות את ההתמודדות הרב-קוטבית סביב יוזמות החקיקה של הקואליציה כמאבק בין שני צדדים בלבד - שמאל מול ימין, או שמרנים מול ליברלים, תומכי הרפורמה המשפטית ומתנגדיה. אבל החלוקה הזאת לא נוגעת לשורשי המשבר. ההתפרצות העזה שלה אנו עדים מבטאת משבר פוליטי-חברתי עמוק המתמשך מאז הקמת המדינה ואף קודם. זה משבר שהודחק והתעלמו מקיומו חרף התפרצויות שהיוו אות אזהרה לעתיד להתרחש. ישראל היא זירה למאבקים המתנהלים בין קבוצות רבות ושונות לבין עצמן, ובין תתי-קבוצות בתוכן. מציאות משברית זו היא התנגשות המיעוטים.
ישראל נועדה להיות מדינת לאום עם רוב יהודי. לפי הנתון הסטטיסטי היבש, כ-75% מן האזרחים רואים עצמם יהודים. לכאורה רוב מובהק. אולם לקבוצות המהוות את הרוב אין, ולא הייתה מעולם, תודעה קולקטיבית של רוב. התפיסה העצמית של כל אחת מהקבוצות היא של מיעוט נרדף. אמנם בעשרות השנים הראשונות של המדינה שידרה הקבוצה השלטת תחושה של רוב, אולם מדובר היה באשליה שנבעה מהכוח שבידיה, שהחליש ודחק את המיעוטים - הערבי, היהודי-דתי, היהודי-מזרחי ואחרים. הממשלה יישמה את מדיניות "כור ההיתוך" שהייתה אמורה להעלים את ההבדלים.
מאמצע שנות ה-70 גברו קולות המיעוטים במרחב הציבורי והפוליטי. הסכמים קואליציוניים ואחרים נועדו לאזן את דרישות המיעוט מהשלטון, וגם את החששות הגוברים של האליטות ושל קבוצות חזקות בחברה ממיעוטים כמו חרדים או ערבים. הסדרים אלה נשענו על קואליציה שבסיסה היה מפלגת שלטון חזקה למדי, מימין או משמאל, שאת כוחה הפרלמנטרי השלימו מפלגות המייצגות קבוצות מובחנות או קבוצות מיעוט. מפלגות השלטון התאמצו לשמור לעצמן את מוקדי הכוח וקיבעו בתודעה הציבורית את עצמן כשומרות על "האינטרס הכללי", ואת המפלגות הקטנות כמייצגות אינטרסים סקטוריאליים. מאז התערערו ההסדרים הפוליטיים הללו. מפלגות השלטון נחלשו ואמינותן כמי שמייצגות אינטרס כללי מוטלת בספק. אין מפלגות המסוגלות להבטיח יציבות בניהול ענייני המדינה וליישם מדיניות ארוכת טווח.
קואליציית המיעוטים הקודמת (שכונתה "ממשלת השינוי") כללה בעלי אידיאולוגיות ואינטרסים מנוגדים ובראשה עמד אדם חסר בסיס פוליטי. גם כוחה של הקואליציה הנוכחית מותנה בתמיכתן של מפלגות מיעוטים קטנות שהצטרפו אליה. כוחה של מפלגה בת חמישה או שבעה מנדטים עולה לפעמים על זה של הליכוד עם 32 ח"כים. התוצאה היא שחלק מחברי מפלגת הרוב מתחרים עם המפלגות הקטנות בחקיקה סקטוריאלית ובהצהרות קצה. קואליציית המיעוטים המגוונת של בנט-לפיד הוחלפה בקואליציית מיעוטים חד-גונית בראשות בנימין נתניהו. שאריות תודעת הרוב, הנחוצות כל כך לקיום מדינת לאום, התנדפו ואינם.
היעדרה של תודעת הרוב מערער את תחושת הביטחון של מרכיביו, ומתוך כך גם את אחריותם להגנה על זכויות המיעוטים ועל זכויות אדם ואזרח בכלל. מצבם של מיעוטים במדינת לאום הוא מבחן הלקמוס למידת הדמוקרטיות שלה. הקפדה על שמירת זכויותיהם מעידה על הדמוקרטיה במדינה, על חוסנה ועל יציבותה של חברת הרוב. כאשר לרוב אין תודעה של רוב, כאשר מרכיביו חשים חוסר ביטחון, המצב מסוכן.
הרב נפתלי רוטנברגבאדיבות מכון ון ליראפילו משמעותו של המושג "רוב" אינה משותפת היום לקבוצות השונות. כל קבוצה תופסת עצמה כמיעוט ואינה רואה בקבוצות האחרות שותפות לגיטימיות. רק שוליים בכל אחת מהקבוצות היהודיות מגלים מודעות לחשיבותם של מכנים משותפים ומסכימים לכלול ברוב הלאומי כל מי שרואים עצמם יהודים.
התוצאה היא מדינה המצויה במשבר עמוק שעלול להמשיך גם בשנים הבאות. יש דרך אחת להעלות אותה על מסלול הבראה וליצור סיכוי לחיים ראויים וטובים לכל קבוצה בתוכה ללא יוצאות מן הכלל: בניית תשתית איתנה, בלתי מותנית, של זכויות אדם וזכויות אזרח, והקפדה על יישומן. כשאלה יהוו את יסוד החיים המשותפים של אזרחי ישראל, תיבנה כאן מדינת לאום איתנה, הממלאת את חובתה כלפי כל אזרח, והנבחרים פועלים באמת למען שולחיהם.
- נפתלי רוטנברג הוא עמית מחקר במכון ון ליר ורב היישוב הר אדר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
