"סיפור קלאסי של טורף שניצל נערה". עורכת הדין של המשפחה בדיון היום בחיפה
(צילום: אביהו שפירא )
דיון נוסף התקיים היום (רביעי) בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין בקשתו של הנאשם ברצח הנערה ליטל יעל מלניק (17) להשתחרר לחלופת מעצר. בדיון הורגשה מתיחות רבה מצד בני משפחת מלניק. סבתה של ליטל, לודמילה, אמרה כי "אי אפשר שאדם מסוכן כל כך יסתובב בחברה. הנכדה שלי כמעט שנה וחצי בבית הקברות, אז הוא צריך להיות בבית? ביתו הוא בית הכלא. זה מקומם של רוצחים".
גופתה של מלניק נמצאה בבוקר יום שבת ב-2 באוקטובר אשתקד, כשהיא קבורה באדמה באתר בנייה בקריית מוצקין, ורק כפות ידיה חשופות מעל לרגבי האדמה. אדוארד קצ'ורה (49), שעבד אז בבית החולים הפסיכיאטרי "מעלה הכרמל" בטירת כרמל, שם הכיר את מלניק, הואשם ברציחתה. הוא טען כי לא התכוון לקבור את מלניק בחיים, אלא שמדובר היה בתרגיל טיפולי, ושהכניס צינור לפיה שדרכו אמורה הייתה לנשום. התובעת בתיק, עו''ד מאיה חזן דהאן, טוענת כי לאחר שקצ'ורה קבר אותה בחיים והבין כי נפחה את נשמתה, הוא עזב את המקום, חזר לביתו והלך לישון.
קצ'ורה נעצר מאוחר יותר כאשר שוטרים הגיעו לביתו. לאחר הגשת כתב האישום נגדו, קצ'ורה אמר ל-ynet: "זה לא רצח. לא רצחתי אותה ולא תכננתי לרצוח אותה, כפי שהפרקליטות טוענת. אין לי שום מושג למה מאשימים אותי ברצח".
לאחרונה הגישו סנגוריו של קצ'ורה בקשה לשופט המעצרים בבית המשפט המחוזי בחיפה להורות על שחרורו ממעצר מלא לחלופת מעצר, בטענה לכרסום בחומר הראיות בתיק וכן כי עילת מסוכנותו אינה גבוהה. בדיון שנערך בשבוע שעבר, השופט ניצן סילמן דחה את הטענה לכרסום בחומר הראיות, אך אמר כי יהיה קשה להרשיע את קצ'ורה ברצח בנסיבות מחמירות, שכן לדעתו מלכתחילה קיימת חולשה בסעיף הרצח שבו הואשם קצ'ורה, וייתכן שיש להאשימו ב"עבירות המתה קלות יותר".
בא כוחו של קצ'ורה, עו"ד בוריס שרמן מהסנגוריה הציבורית, טען בדיון היום כי "ניצול החולשה הוא עניין חריג בתיק הזה. אנחנו גם טוענים שניצול החולשה התקיים בצורה מאוד מוגבלת. לגבי ניצול חולשה צריך לקחת בחשבון את המאפיינים של הקשר שנרקם בין הנאשם למנוחה, ואת העובדה, שאיננה במחלוקת, שהמנוחה היא זו שיצרה את הקשר עם מרשנו. היא זו שהגיעה אליו".
השופט סילמן הקשה על הסנגור: "מדובר בערב שלפני המקרה, המנוחה והנאשם יצאו מביתו בעת שהגיעו אליו שוטרים הביתה - למה הם יצאו מהבית?". עו"ד שרמן אמר בתגובה כי "אני לא חושב שבית המשפט יקבע שעילת המעצר שלו היא שהם יצאו מהבית למרות ששוטרים מחפשים אחריהם. מרשי טוען שמטרתו הייתה להחזיר את המנוחה לביתה - לקחת אותה למכונית, ומשם הביתה. זו פעולה שלצערנו לא קרתה, מאחר והיא התנגדה". שרמן ציין: "אני לא מסכים עם ההתנהגות של מרשי. אם בית המשפט יקבע שמתקיימת כאן עילת מעצר, אנחנו נבקש שייקבע שעוצמתה אינה גבוהה, ואנחנו נציע חלופה".
התובעת דהאן מתחה ביקורת על הבקשה לחלופת מעצר. "אנחנו סבורים כי עילת המסוכנות שרירה וקיימת, גם לנוכח החלטת בית המשפט, שקבע בקשר לראיות לכאורה. בית המשפט קבע אמנם כי יש קושי ממשי להוכיח כי הנאשם רצח את המנוחה בנסיבות מחמירות, אך קבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המתה אחרות".
דהאן הוסיפה: "הנאשם הוא אדם נטול גבולות מוסריים, ומכאן נובעת מסוכנותו. הוא יצר תלות אצל הנערה תלות בו. היא ראתה בו מזור לכל מצוקותיה. להשליך עליה את האחריות לביצוע העבירות זה לא פחות מלעג לרש. אין לקצ'ורה שום גבול פנימי, הוא ניצל את המנוחה ניצול מחפיר". התובעת ציינה כי קצ'ורה נהג לדבר אל הנערה בבוטות וללות ממנה כספים. "היא לקחה כסף מחברות כדי לתת לו", תיארה.
עוד אמרה התובעת כי לקצ'ורה דפוסים עבריינים אלימים ותוקפניים. "הוא קינא לנערה וכתב לה דברים מאיימים. בכל מקרה שהוא, קצ'ורה היה המבוגר האחראי במקום, אך הוא לא דיווח על האירוע, לא הושיט למלניק עזרה, ולא בדק האם היא נסעה הביתה", הדגישה. עוד ציינה כי "גם אם הנאשם יורשע בסופו של דבר בעבירת המתה קלה יותר, הרי שצפויות לו שנים ארוכות בבית הכלא. לכן אנו סבורים שאין חלופת מעצר שיכולה להגן על הציבור מפניו, ומבקשים להשאירו במעצר".
עו"ד שרון זגגי פנחס, המייצגת את משפחת מלניק יחד עם עו"ד אפרת נחמני, אמרה בסיום הדיון כי "שמענו כאן סיפור זוועות", ותיארה את הנאשם כ"רוצח מסוכן ואכזרי עם פרצי אלימות והתקפי קנאה כלפי המנוחה. הוא מסרב לקחת אחריות וטוען שלא עשה דבר, שהיא אשמה, שהיא זו רדפה אחריו. זה סיפור קלאסי של טורף שניצל נערה מוחלשת. אדם כזה אסור לשחרר".
השופט סילמן צפוי למסור את החלטתו בתחילת חודש מרץ. אחותה של ליטל, רות, אמרה: "אנחנו במתח גדול. סבתא שלי בכלל לא ישנה בלילה, היא כל הזמן בוכה. אנחנו מנסים להמשיך בחיינו ונלחמים כדי שבסופו של דבר יהיה צדק".
לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות שהתלוותה למשפחת מלניק בדיון כדי לתמוך בה, אמרה כי "קצ'ורה כבר הוכיח את אי הציות שלו להוראות החוק בתקופה שקדמה לרצח, בין היתר בהפרות חוזרות ונשנות של צווי הגנה שאסרו עליו איסור מוחלט להיפגש עם הנערה התמימה, ואי פתיחת הדלת לשוטרים שהגיעו לדירתו בערב הגורלי לפני הרצח. כל אלה מעידים על מסוכנותו ויכולתו להפר תנאים של מעצר בית ולפגוע בקורבנות נוספים, או אף לנסות לנקום במשפחתה של המנוחה".
