שלוש מועמדות לשירות בצה"ל שלחו מכתב אל הרמטכ"ל הרצי הלוי וביקשו להתנדב ולשרת כלוחמות בחטיבות החי"ר - גולני, צנחנים, גבעתי ונח"ל. עורכי הדין שלהן מציינים כי אם לא יאפשרו להן הן יגישו עתירה לבג"ץ בנושא.
אלונה קליש, נעמה שני ומיכל גולדשטיין שלחו מכתב באמצעות עורכי דינן, שבו ציינו כי "בעקבות מלחמת חרבות ברזל התחדדה ההבנה כי קיים מחסור חמור בכח אדם לוחם, אלא שבעוד גיוס האוכלוסייה החרדית נדחה לאור אי רצונם להתגייס, גיוס של נשים, המהוות 51% מהאוכלוסייה, ליחידות הלוחמות נדחה חרף רצונן לשרת את מדינתן ובמקומות הלוחמה של חטיבות החי"ר המתמרן ספציפית".
במכתב מפורט הרקע של הצעירות המבקשות להתגייס לקרבי. קליש, במקור תושבת המועצה המקומית שהם, מתארת כי השתתפה בשנה החולפת בתכנית כושר קרבי "כהכנה לשירותה צבאי משמעותי כלוחמת". בעברה, פעילה בתנועת ה"צופים" ובהמשך הדריכה בתנועה וכיהנה כ"רשג"דית" ומרכזת. כיום, נמצאת במכינת הנגב חולית המפונה לקיבוץ עין גדי ומתנדבת בתחום החינוך עבור תושבי העוטף.
קליש, 18, אומרת כי "אני רוצה להיות לוחמת בגולני. מאז ומתמיד רציתי להיות לוחמת. התחברתי לזה מאוד, כל פעם שהזכירו סיפור גבורה בבית ספר או מורשת קרב, זה הציף אותי, זה תמיד היה חלק מהחינוך שלי, חלמתי לקחת חלק בנטל. בכנות, בהתחלה לא חלמתי על גולני כי לא נתנו לי את האופציה כי זה לא משהו שהוא מקובל ומדובר. אבל החלום פרח כששלחו צווי גיוס לבנים מהמכינה שלי. ידוע שיש חוסר של חיילים וכוח אדם בצה"ל בתפקידי לוחמה ואני לא יכולתי לקחת חלק מהדבר הזה. לי נורא נגע שלמרות שיש לי פרופיל 97 ויש לי זיקה ואני מאמינה שאני מתאימה והצבא מוכן לגייס אותי להמון תפקידי לוחמה הוא לא לוקח אותי למקום שבו חסרים אנשים שבאמת צריך. לא מסתכלים עלי בצורה שווה".
"למה שחבריי שגדלו איתי ונולדו כמוני באותה השנה חלילה ימותו במלחמה אבל אני לא? אני רוצה לקחת חלק שווה בנטל", הוסיפה קליש. "מהרגע שנולדתי אני רואה מה עושים למעני ואני רק רוצה להיות בחזית להגן על משפחתי ועל המדינה שלי ולהיות חלק ממנה. כתף מול כתף בחזית עם אחיי ששומרים עלי. אף אחד לא רוצה לסכן את עצמו להקריב את חייו, אבל אני רוצה לתת מעצמי במאה אחוז".
בנוגע לאפשרות לקושי פיזי, אמרה: "אפשר לשאול לגבי זה את כל הלוחמות שמוכיחות מאז ה-7 באוקטובר וממלאות תפקידים חשובים קדמיים מהרגע הראשון בלחימה, ועושות את זה כמו שצריך. זה לא שאין לוחמות, אני לא ממציאה את הגלגל, אלא רוצה לפתוח עוד תפקידים ספציפיים ללחימה. לא מבקשת הנחות שיכניסו אותי לגולני מעצם היותי אישה אלא שאעמוד בקריטריונים, שיבחנו אותי כמו כל גבר ביחידה, ואין לי בעיה להוכיח את עצמי. מאמינה שאני יכולה לעשות את זה.
"בסופו של דבר אני אתגייס לאן שיסכימו לגייס אותי ואני מקווה שנצליח לפתוח את האופציה הזאת לעוד בנות ונשים לרסק את תקרת הזכוכית. אם אני יכולתי היום לעשות יום סיירות זה בזכות בנות שהגישו עתירה לפני ואני אוכל לעשות זאת למען בנות צעירות ממני. אלונה של כיתה ז' הייתה בוכה מהתרגשות אם הייתה שומעת מה אני רוצה לעשות. מבקשת אופציה להיות שווה".
נעמה שני, במקור תושבת הוד השרון, השתתפה בתקופת התיכון בקבוצת כושר קרבי "יחדיו" במטרה להתקבל לשירות צבאי משמעותי כלוחמת. היא התנדבה במשך 6 שנים בתנועת "כנפיים של קרמבו", וכיום נמצאת במכינת הנגב בחולית המפונה לקיבוץ עין גדי ומתנדבת בחינוך לילדי חולית ובארי.
מיכל גולדשטיין, במקור תושבת קריית חיים, התנדבה משך שנים במד"א והייתה פעילה בתנועת הנוער "מש"צים". נמצאת כיום במכינת הנגב בחולית המפונה לקיבוץ עין גדי ומתנדבת בבית ספר למפונים בחונכות אישית ועזרה להגשה לבגרויות.
עורכי הדין שלהן, עמיחי ויינברגר, עדי קליין וינור ברטנטל, הדגישו במכתב ששלחו לרמטכ"ל: "במהלך המלחמה, המעשים דיברו, כאשר נשים הוכיחו ומוכיחות יום יום את עצמן כלוחמות ללא חת ומורא, מלאות עוז, גבורה ויכולות פיזיות ומנטליות מרשימות במהלך המלחמה, נראה על כן כי בשלה העת לאפשר בפני נשים את האפשרות לשרת בחטיבות החי"ר תוך הסרת ההפליה ושינוי הקונספציה שהייתה עד היום ואשר עדיין ננקטת בצה"ל כיום".
עוד נכתב כי "נשים משרתות כיום בתפקידי לוחמה אחרים ואף נפתחו בפני נשים פיילוטים ביחידות לוחמת חוד, בין היתר: סיירת מטכ"ל, יהל"ם, 669 ועוד, ונראה כי לא יכולה להישמע עוד טענה לפיה 'אופיו ומהותו' של תפקיד הלוחמה ביחידת השדה מצדיק מניה וביה פסילתן הקטגורית של נשים".
עורכי הדין הוסיפו כי "לאור האמור, הנכם נדרשים להודיע ללא דיחוי כי הנכם מאפשרים למרשותינו לשרת בתפקיד לוחמות ביחידות השדה. במידה ולא תעשו כן, תיאלצו את מרשותנו לפעול בהליכים משפטיים ובכלל זאת להגיש עתירה, במסגרתה תדרושנה מרשותנו את התערבותו של בית המשפט בעניינים אלו".