מילים רבות נשפכו על הריאיון המדובר של ח"כ מירי רגב ב"ידיעות אחרונות" ואין חובה להוסיף על הדיון, רק להפנות את תשומת הלב לשימוש שעשתה במילה פוגענית ומדירה שהפכה פופולרית: משתכנז. משמעותה אדם ממוצא מזרחי שמתנכר לכאורה למורשת עדתו ותרבותו ומבקש להידמות ליוצאי אשכנז. כמי שהאישום הזה הופנה אליו לא פעם, אני יכול להעיד שבמקרה הטוב הוא מהווה ביטוי שלילי של האשמה בהתנכרות לתרבות האותנטית, ובמקרה הרע הוא ביטוי של שבח ("הוא אמנם מרוקאי – אבל כבר לגמרי השתכנז") ומגלם גזענות והתנשאות.
צודקת הטענה שרבים מאיתנו, בני הדור השני והשלישי של עולי ארצות האסלאם (ולעיתים בני הדור הראשון), לא רואים בהשתייכות העדתית ובתרבות ארץ המקור יסודות חשובים בזהותנו. כמו רבים מיוצאי אירופה, אנחנו ישראלים ותרבותנו עברית. עבור רבים מאיתנו, מה שנותר לנו מתרבות מרוקו ועיראק הוא בעיקר פולקלור. מה שיוסי בנאי כינה "שאריות מסורת". אני חולק על התפיסה שדרך זו היא ביטוי של "השתכנזות". הביטוי מגלם הנחות מוצא שגויות ומדירות: שהזרם ההגמוני של התרבות הישראלית הוא אשכנזי, שמקומנו בתרבות השלטת הוא של אורחים, ושעלינו, בני יוצאי המזרח, חלה החובה לשמר את תרבות קהילות המוצא ולשמור על האותנטיות המזרחית שלנו.
יוצאי אירופה, המכונים אשכנזים, נטשו את מסורותיהם התרבותיות במהלך מהפכני של ייסוד תרבות עברית מודרנית, שמראשיתה היה בה מקום ליהודים בני ארצות האסלאם. הפרדקוס הוא שאיכשהו יוצא שכשבני עולי המזרח מצטרפים לתרבות חדשה זו, שבמובנים רבים היא אנטי-אשכנזית, הם הופכים למשתכנזים.
הכינור והאקורדיון האירופיים ננטשו לטובת הגיטרה החשמלית, כמו גם העוד והכינור הערבי. גם אופן הדיבור העברי המזרח-אירופי נמחק, וכך גם האותיות הגרוניות של אבותינו. "כור ההיתוך" הציוני היה טראומתי עבור רבים
יוצאי אירופה השליכו את יסוד היסודות של התרבות האשכנזית – היידיש, שפת היום-יום של רוב יהודי העולם במאות האחרונות. הם שינו את אורחות חייהם עד היסוד מתוך התנכרות מודעת לתרבות הוריהם. הם הפכו חילונים, מערביים ועבריים ועקרו לארץ ים-תיכונית. אל תטעו לחשוב ש"מערביות" ו"אשכנזיות" הן מילים נרדפות או אפילו קרובות. קייב אינה לונדון וכל שטייטל דמה יותר למלאח שבעיר המוסלמית מאשר לפריז. גם לנו, שמשפחותינו דיברו ערבית, פרסית, טורקית ועוד, יש מקום במהלך המהפכני הזה בלי שיידבק בנו כתם של "השתכנזות".
למה כשהירשזון מעברת את שם משפחתו לבן-צבי זה ביטוי נורמלי של ישראליות, ואילו כשבן הרוש מעברת לבן-ארי זו השתכנזות? לנצר של הגאון מווילנה מותר להיות חילוני ואילו נכדו של הרב מטוניס חייב לשמר את גחלת המסורת? בני משפחות מזרח אירופיות מתבדחים על הדחקת המזון הטראומטי שטעמו בבית סבתא, ואילו לבחורה ממוצא תימני אסור להודות שהיא לא אוכלת ג'חנון כדי שלא תיחשב "תימניה בלאי"? הכינור והאקורדיון האירופיים ננטשו לטובת הגיטרה החשמלית, כמו גם העוד והכינור הערבי. גם אופן הדיבור העברי המזרח-אירופי נמחק, וכך גם האותיות הגרוניות של אבותינו. "כור ההיתוך" הציוני היה טרואמתי עבור רבים, אבל עבורנו הוא היה הצלחה היסטורית.
להאשמה בהשתכנזות יש ממד נוסף וחמור יותר. מעבר להיותו כינוי לא מוצלח לתהליך של חילון והתמערבות, לעיתים משתמשים בו כדי לתאר אדם ממוצא מזרחי שדמותו חורגת מהסטריאוטיפ של המזרחי העממי המקובל בתרבות הפופולרית. במקרים מסוימים עצם הדחייה של סמלי הסטריאוטיפ נחשב לביטוי של השתכנזות. "אתה לא אוהב את צ'רלי וחצי? טוב, זה בגלל שאתה משתכנז".
המובן מאליו הוא שיש יוצאי המזרח תקיפים ועדינים, קולניים ושקטים, חכמים ובורים, רמאים וצדיקים. לא כולם היו תמימים וקדושים (למרות מה שלפעמים אנחנו מספרים לעצמנו), לא כולם היו בורים ונלעגים (למרות הדרך שבה הם הוצגו לעיתים). הם היו בני אדם רבי גוונים וילדו בני אדם רבי גוונים.
אז כשמירי רגב האשימה נשות תקשורת בולטות ב"התשכנזות" היא עשתה להן עוול. רינה מצליח לא שינתה את שמה לזילברבוים, ואופירה אסייג וקרן מרציאנו לא ניסו ללמוד יידיש. בהן, כמו בי, אין טיפת אשכנזיות. הפכנו מערביים ומודרניים ובמקרים רבים חילוניים. אבל להיות אשכנזים? מויחל טויבס (ביידיש – לא תודה).
טל טבשיאגב, אם כבר יש מי שראויים לכינוי "משתכנזים", אלו חרדים ממוצא מזרחי שאימצו את מאפייני התרבות החרדית אשכנזית, כולל אופן התפילה, ההלכות, השמות, הלבוש ולעתים אפילו היידיש.
פעם דיברתי עם שתי תלמידות ממוצא אתיופי על חג הסיגד. "זה לא כל כך החג שלנו" הן הסבירו, "זה החג של ההורים שלנו". מבלי לדעת הן אימצו את הדחייה הציונית של העיקרון היהודי העתיק של "מסורת אבותינו בידינו". כל דור בורא מחדש את תרבותו ומשמר את מה שנתפס רלוונטי. חלקנו מבקשים לשמר יותר, וזה בסדר, חלקנו מבקשים לחדש יותר, וגם זה בסדר.
למרות האינטרס הפוליטי של מירי רגב ודומיה, צריך להכיר בכך שקבוצה גדלה והולכת בקרבנו היא די משעממת מבחינת הגדרה: אנחנו לא מזרחים, לא אשכנזים ולא משתכנזים. סתם ישראלים. כאלה שיש להם מוצא משפחתי, אבל אין להם עדה.
- טל טבשי הוא מורה להיסטוריה ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
