באופן טבעי, אף אחד לא אוהב לשלם מסים. כולנו היינו מעדיפים שהממשלה תוכל לממן את כל השירותים הציבוריים החשובים עם פחות כסף מהכיס שלנו. אבל הממשלה זקוקה למסים – ובלעדיהם אי אפשר לקיים את הבריאות, החינוך, התחבורה, הביטחון, הרווחה וכל השירותים שאנחנו נהנים מהם. לכן השאלה החשובה באמת היא: איך נוכל לשלם מסים ולהרגיש עם זה טוב יותר?
בדיוק על השאלה הזו עשיתי מחקר לפני כמה שנים. אמנם הוא נערך בארצות-הברית, אבל אני מאמין שהמסקנות שלו רלוונטיות גם לישראל. במחקר השתתפו אנשים שחולקו לשלוש קבוצות. בקבוצת הביקורת, פשוט שאלנו אנשים איך הם מרגישים לגבי תשלום מסים – האם זה מטריד אותם, כמה הם סובלים מזה, עד כמה הם מתנגדים לכך. כפי שצפינו, הרוב המוחלט לא אהב לשלם מסים. חלק סבלו יותר, חלק פחות – אבל התחושות השליליות היו ברורות ונפוצות.
ניסינו שינוי פשוט: אמרנו לאנשים לדמיין שמהשנה הבאה, בכל שנה תקבלו מהמדינה קבלה על המיסים ששילמתם. הקבלה תראה כמה מסים שילמתם בסך הכל, אבל גם לאן בדיוק הלך הכסף
בקבוצה השנייה, ניסינו שינוי פשוט: אמרנו לאנשים לדמיין שמהשנה הבאה, בכל שנה תקבלו מהמדינה קבלה על המיסים ששילמתם. הקבלה תראה כמה מסים שילמתם בסך הכל, אבל גם לאן בדיוק הלך הכסף: כמה למשרד הבריאות, כמה לחינוך, כמה לתחבורה, וכך הלאה. ושוב שאלנו איך הם מרגישים לגבי מסים – והתוצאה הייתה מעודדת. אנשים היו פחות שליליים, אפילו קצת יותר חיוביים, כלפי תשלום מסים. השקיפות עזרה. כשאנחנו יודעים לאן הכסף הולך, אנחנו פחות מתנגדים למסים.
אבל החלק הכי מעניין הגיע בקבוצה השלישית. כאן ביקשנו מהמשתתפים לדמיין מצב שבו לא רק שהם מקבלים קבלה, אלא שהם גם יכולים לבחור לאן ילכו 5 אחוזים מהמסים שלהם. רוצים להשקיע יותר בחינוך? בביטחון? בתחבורה ציבורית? כל אחד בוחר לפי סדר העדיפויות שלו. כמו מין דמוקרטיה חדשה – לא רק הצבעה פעם בארבע שנים, אלא גם הזדמנות להשתתפות שוטפת בניהול המדינה.
מה גילינו? שאנשים ממש אהבו את האפשרות הזו. היא גרמה להם לראות את תשלום המסים באור חיובי הרבה יותר. פתאום, זה לא רק כסף שנלקח מהם – זה כסף שהם עוזרים לכוון ומשפיעים עליו. זה הפך את המעשה הטכני של תשלום מס, לחלק מהזהות האזרחית שלהם.
ולכן ההצעה שלי היא פשוטה: גם בישראל, אפשר להתחיל משקיפות – להוציא “קבלה שנתית” לכל אזרח. אבל כדאי לשקול גם את החלק השני של ההצעה – מתן יכולת לאזרחים להשפיע על חלק קטן מהמסים שלנו. זה ישפר את התחושות שלנו כלפי המדינה, ויכול גם לשנות את אופן ההתנהלות של משרדי הממשלה.
לא מדובר כאן על רפורמה תקציבית רחבת היקף או על שינוי מבני באוצר המדינה. מדובר בשינוי כלכלי יחסית צנוע, אך סמלי, שישדר גם אמון באזרחים, יחזק את הקשר שלנו למוסדות הציבור ויעודד תחושת בעלות ואחריות. 5 האחוזים הללו – גם אם בפועל מדובר בחלק צנוע מהתקציב – יכולים להפוך לכלי אזרחי רב עוצמה.
אם משרדי הממשלה ידעו שהם צריכים “להתמודד” ולהתחרות על תמיכת הציבור בחלק מהתקציב, הם יתחילו לדבר איתנו. הם יספרו לנו מה עשו עם הכסף שלנו בשנה הקודמת, ויפרטו מה מתוכנן לשנה הבאה
ואולי יותר חשוב: אם משרדי הממשלה ידעו שהם צריכים “להתמודד” ולהתחרות על תמיכת הציבור בחלק מהתקציב, הם יתחילו לדבר איתנו. הם יספרו לנו מה עשו עם הכסף שלנו בשנה הקודמת, ויפרטו מה מתוכנן לשנה הבאה. ייתכן שנראה דיונים ציבוריים חדשים, הצעות שקופות והזמנה אמיתית של האזרחים להיות שותפים – לא רק משלמים.
זה שינוי פשוט יחסית, אבל בעיניי הוא מסוג השינויים שיכולים לייצר השפעה ארוכת טווח. הוא מחזק את הדמוקרטיה, מגביר את האמון, ומזכיר לכולנו שאנחנו לא רק נישומים – אנחנו גם אזרחים.
