אין בריאד פסקול. מלבד שאון הצופרים והמולת הכביש, רעש הרחוב והקריאות התכופות של המואזין לתפילות, לא תשמעו פה מוזיקה בכלל. לא בשווקים או בחנויות, לא במסעדות או בקניונים, לא מהמכוניות החולפות או בלובי במלון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מחוץ לבית הקפה "מיליון וחצי" ישב אדם מבוגר על שרפרף וניגן בעוד. מי שישב בחוץ לגם קורטדו או קפוצ'ינו והאזין לו בקשב רב. "לא יכולת לשמוע את זה פה לפני שנתיים. משטרת הדת והמוסר הייתה מופיעה ועוצרת את המוזיקה ואת הבן אדם", אומר תאופיק, 45, ארכיטקט, אב לארבע בנות. "מי שרצה ללמוד מוזיקה היה צריך לנסוע 500 ק"מ לבחריין, גם אם רצה שיעור של שעה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה לא שמותר להשמיע מוזיקה, אבל אין כמעט מי שיכפה את האיסור. חלק מהרפורמה המדהימה שמנהיג יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הידוע בכינויו MBS וגם בכינוי אבו־רסאסה, אבי הקליע, על שם הקליע ששלח בעבר לאויב עסקי לאחר סכסוך ביניהם. בחמש השנים האחרונות בן סלמאן החליט שלנשים מותר לנהוג, להוציא דרכון ולטוס לחו"ל לבדן. המדינה פתחה את שעריה לתיירות כללית ולא רק לתיירות למכה, צומצמה הנוכחות של משטרת הדת, ומותר ללכת לסרטים. מכירה תחת פיקוח של אלכוהול נמצאת ממש מעבר לפינה. ברובעים מסוימים (שמכונים על ידי התושבים "ביירות" לעומת רובעי "טהרן" השמרניים) ניתן לראות זוגות מקומיים הולכים אחד לצד השני, יושבים יחד במסעדות, יש אפילו מגורים משותפים של זוגות לא נשואים. פעם היו כורתים פה על זה גפיים, אם השופט היה רחמן.
5 צפייה בגלריה
מכירה תחת פיקוח של אלכוהול נמצאת ממש מעבר לפינה. מסעדת נאג'ד וילאג' בריאד
(צילום: זאב אברהמי)
לרפורמות הללו יש סיבה ויש גם תג מחיר: כליאה, עינוי והוצאה להורג של מאות פקידי דת, ובמקביל של אנשי עסקים ונשים שפעלו לזכויות אדם נרחבות. המובילות שפעלו עבור הזכות לנהוג עדיין כלואות בשעה שכבר מותר לנשים לנהוג בסעודיה. בן סלמאן, ששולט בבטחה בכל אספקט של החיים הסעודיים, מחק כל מוקד כוח נגדו. הרפורמות משפיעות, אך הן עדיין פלסטיות: נושאים מהותיים כחופש ביטוי ודעה נמצאים עדיין תחת צנזורה חמורה, וסעודיה היא עדיין אלופת העולם בהוצאות להורג.
"אחת הסיבות העיקריות שבן סלמאן התחיל ברפורמות היא שהוא החליט לקרוא תיגר על הווהאביזם והפירוש הקשוח שלו לקוראן", מסביר לי תאופיק בעודו שותה את הלאטה מקיאטו שלו. "האזרחים מאוד בעדו בנושא הזה. הם רוצים בידול מאיראן השיעית".
ועדיין עורפים פה ראשים, מילולית. במארס הקודם הוציאו להורג ביום אחד מעל ל־80 איש.
"החברה שלנו היא חברה מאוד איטית, פוחדת משינויים. יש לנו עדיין רגל וחצי בתוך המסורת, ההיסטוריה והמנהגים העתיקים שלנו. אני יודע שזה נראה אקט ברברי, אבל בשבילנו זה גם צדק. אנחנו צריכים זמן כדי לצאת מהדפוסים הללו".
עובד זר עבר כל העת ברחבת בית הקפה וניקה אפילו שלא היה מלוכלך. בסוכנות המכוניות ממול הוציאו מאולם התצוגה למדרכה בנטלי אחרי רולס רויס ושני עובדים זרים ציחצחו מכונית בוהקת. כך היה בכל מקום. תאופיק למד את התארים שלו באירלנד ובארצות־הברית. חלק מ־90 אלף סטודנטים סעודים שנמצאים בכל שנה נתונה בחו"ל במלגה ממשלתית מלאה. הוא נכנס לג'יפ הפרארי שלו וטס מהמקום. נשים גלויות ראש בלבוש מודרני המשיכו להיכנס לקפה, העוד המשיך להפיץ את צליליו.
הבידול מהאויב השיעי הוא לא הסיבה העיקרית לרפורמות. בן סלמאן שנכנס דה־פקטו לתפקיד השליט בפועל ב־2016 הגה כמעט מיד את "חזון 2030" מתוך צורך קיומי וכלכלי. החזון הזה כולל את הרפורמות, אבל גם את הפיכתה של סעודיה למקום אטרקטיבי שיגדיל את מכסת התיירים שלו מ־15 מיליון בשנה (רובם תיירי דת) למאה מיליון עד 2030, יגוון את כלכלת המדינה בעזרת פרויקטים מטורפים כמו אתרי סקי במדבר, סלילת 150 ק"מ של רכבת תחתית בריאד, בניית העיר העתידנית ניאום על גדת הים האדום וגולת הכותרת בה – "הקו", אותו מבנה יומרני שמזכיר את המטורפים שבסרטי המדע בדיוני ואמור להיבנות לאורך 170 ק"מ (!), בגובה של 500 מטר, בלי מכוניות ועם עצמאות אנרגטית מוחלטת לתשעה מיליון תושביו.
בנוסף יש כבר בנייה מסיבית של שדות תעופה וחדרי מלון ועשרות איים אקולוגיים. יורש העצר בן סלמאן הודיע השנה גם על כוונתו להקים חברת תעופה לאומית חדשה, "אייר ריאד". החברה תנצל את מיקומה של המדינה בין אסיה, אירופה ואפריקה כדי להגיע ליותר ממאה יעדים עד 2030 ולהציב תחרות ישירה בשחקים מול הלוקסוס המפורסם של אמיריטס וקטאר איירווייז. החברה החדשה מיועדת להוסיף עשרים מיליארד דולר לצמיחה בתוצר הלאומי של סעודיה שאינו קשור בנפט, ועוד מאתיים אלף מקומות עבודה. הוא מאמין שסעודיה ליברלית ודמוקרטית יותר, תביא משקיעים למדינה, ושהפרטת מפעלים ממשלתיים תייצר המון משרות בסקטור הפרטי.
"יצוא הנפט הפך את סעודיה לכלכלה החזקה באזור", אומר פייסל (כל השמות בכתבה בדויים לבקשת המרואיינים - ז"א), מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה האיסלאמית, "לצד העושר הגדול הייתה גם תוכנית רווחה של בריאות ולימודים חינם, מים וחשמל ודיור מסובסדים. הבעיה היא שמחירי הנפט צנחו משמעותית מאז אמצע 2014, והנסיגה בהכנסות לצד המעבר לאנרגיות מתחדשות פלוס השגת עצמאות אנרגטית בארה"ב ב־2019 הבהירו לשליטים שמתישהו סעודיה תמצה את הרווחים שלה מנפט. שנת היעד שנקבעה היא 2030.
"זה חייב גיוון של הכלכלה, למצוא מקומות עבודה לצעירים אקדמאים. 65 אחוז מהאוכלוסייה פה היא מתחת לגיל 35. גם ההבאה של רונאלדו והשקעה מסיבית בספורט הן חלק מהתוכנית. סעודיה רוצה לארח את הגביע העולמי ב־2030, בסוף, בן סלמאן הוא לא פמיניסט, הוא פרגמטיסט. הוא לא עורך רפורמות לנשים בגלל שהוא מאמין בהן, אלא בגלל שהן כלי בשבילו להגשים את החזון. הוא יודע שנשים הן יותר אקדמאיות, יותר ממושמעות ויותר חרוצות מאשר גבר שבא בעשר, הולך להתפלל ב־12 ובשתיים הולך הביתה. נשים ייתנו לו התייעלות ויצרנות. אבל זה תהליך ארוך וקשה. שכולל דגש על אינדיבידואליזם והגשמה עצמית, דברים שזרים לנו כחברה".
נשים כעת יכולות להירשם לעלייה לרגל למכה, ולעשות את המצווה רק עם נשים. הן יכולות ללכת לרופאים ולאוניברסיטה ללא אישור מהאפוטרופוס שלהן (שיכול להיות האבא, הבעל, האח ואפילו הבן הגדול שלהן), להשתמש בקארים (המקבילה המקומית לאובר), ואפילו בטינדר, גם אם באופן רשמי מערכות יחסים לפני נישואים לא חוקיות כמובן. "אני זוכרת כשלמדתי בחו"ל", אומרת לטיפה, אשת מכירות בחנות לשירותי סלולר. ראשה היה חשוף, היא לבשה לבוש מסורתי ופניה היו נקיות מאיפור. "כל הזמן היו אומרות לי הבנות ממדינות אחרות 'נו, אבל זו רק היסטוריה', אבל היסטוריה היא חלק מהזהות שלנו. אנחנו גדלים עם ההיסטוריה בבית, במדרסה, במסגדים. אנחנו לא שוכחים היסטוריה. יש לנו יריבויות ושנאות של אלפי שנים".
"יש כאן הערצה גדולה כלפי ישראל", אומר לי הארכיטקט תאופיק, "את העושר שלנו קל להבין, ישראל עשתה כלכלה בלי משאבים. יש לנו אויב משותף, אנחנו זקוקים לפיתוחים הישראליים בשביל '2030', וההצעה הסעודית לסיום הסכסוך היא ההצעה הכי טובה שקיבלתם עד היום. פעם חשבנו שישראל היא דבר חולף, שלא ישרוד במרחב המוסלמי. אבל התפכחנו מזה"
ההיסטוריה נטועה פה עמוק. תבוסת האימפריה המוסלמית האחרונה, העותומנית, במלחמת העולם הראשונה לפני יותר ממאה שנה עדיין נוכחת, קיימת ערגה לקונסטנטינופול האוריינטלית על פני איסטנבול המודרנית ולסולטן שהיה השליט של כל האומה הסונית. החליפות נגמרה בגלל שתי אימפריות מערביות וטורקים מודרנים בראשות אטאטורק, שהוביל מהפכה לאומית חילונית ולא בשם האיסלאם. ההיסטוריה והמאבק המוסלמי בכופרים הם חלק משמעותי מהזהות הסעודית. כדי להתקדם הם צריכים להשתחרר מההתרפקות על האיסלאם שהיה פעם הציוויליזציה הכי מודרנית, קריאטיבית ועשירה שהשפיעה על כל העולם.
"כשהחומה נופלת, אמריקה הופכת לכוח היחיד בעולם. אין לה שום תחרות, ואנחנו לקחנו את זה על עצמנו", אומר פייסל המרצה. "אוסאמה בן לאדן למעשה מצית את המהפכה העכשווית. אחרי 11 בספטמבר סעודיה הפחיתה משמעותית את התמיכה שלה בארגוני טרור, וכבר ההתקפות ב־1998 במזרח אפריקה נגד מטרות אמריקניות, שבהן נהרגו מאות מקומיים, חלק גדול מהם מוסלמים, גרמו להרבה אנשים בממלכה לשאול שאלות".
המערב עדיין נחשב לסכנה הגדולה ביותר לערכים המוסלמיים. אבל סעודיה הייתה חייבת לבחור: איראן או העולם החופשי. "מה שדחה במשך שנים את השינויים היה דווקא המערב", אומר פייסל, "הפלישה האמריקנית לעיראק והכאוס שם, האביב הערבי, שנות אובמה שבהן הייתה התקרבות לאיראן וזלזול בסעודיה. עכשיו זה הזמן להתקרב בחזרה למערב, ויש בעיות מאוד דחופות. אין זמן לשים לב אם אישה שמה לק על הציפורניים".
חלק מהשינוי הוא גם בתפיסה כלפי ישראל. אם בעבר אמריקה הייתה שנואה גם בגלל עמדתה בסכסוך, הרי שכעת ישראל נחשבת לנקודת זכות במערך היחסים של סעודיה המתחדשת. "יש כאן הערצה גדולה כלפי ישראל", אמר לי הארכיטקט תאופיק, "את העושר שלנו קל להבין, ישראל עשתה כלכלה בלי משאבים. יש לנו אויב משותף, אנחנו זקוקים לפיתוחים הישראליים בשביל '2030', וההצעה הסעודית לסיום הסכסוך היא ההצעה הכי טובה שישראל קיבלה עד היום. פעם חשבנו שישראל היא דבר חולף שלא ישרוד במרחב של 1.5 מיליארד מוסלמים. אבל התפכחנו מזה".
ובכן, מילים לחוד, והכרעות גיאופוליטיות לחוד. סעודיה הסונית, שחלקה עם ישראל את ראש החץ נגד האיום השיעי, היממה את העולם בחודש שעבר כשחתמה על הסכם עם איראן, והמלך סלמאן אף הזמין השבוע את נשיא איראן לביקור רשמי בארצו. זוהי לא רק תמורה במשולש ישראל־סעודיה־איראן, אלא רעידת אדמה אסטרטגית עולמית: סעודיה הייתה במשך שנים בת בריתה של ארצות־הברית. ההסכם הזה, שהושג בתיווך סין, הוא הפניית גב לברית הוותיקה הזו ומסמל את עליית כוחה של סין במונופול העולמי.
אולם ברחובות ריאד, במנותק מהסטירה המצלצלת שהחטיף בן סלמאן לביידן, מבינים שהכיוון הוא אחד – ולא משנה כרגע אם מדובר בשיקגו או בשנגחאי. "אנחנו לא יכולים יותר להרשות לעצמנו לא להיות חלק מהגלובליזציה", אומר פייסל, "הצעירים שחוזרים מהלימודים במערב רוצים עבודה אבל גם ערכים מערביים של זכויות אדם, נשים, ובסופו של דבר גם הומואים. יש אנשים שאומרים שהם רוצים לראות פיתויים כדי למדוד את האמונה שלהם. זה תהליך קשה מאוד, יש פה דור שלא מסכים לזה. לפקידי הדת פה יש מיליוני עוקבים בטוויטר. ויש פחדים. אבל שני תנאים חייבו את הרפורמות: אובדן הכוח של ארצות־הברית, שגרם לנו להבין שאנחנו צריכים להיות יותר עצמאיים, והמהפכה הטכנולוגית שחושפת בפני האזרחים יותר מידע ומאפשרת הפניה של כעסים פנימה ולא רק כלפי מדינות אחרות".
"הניסיון לממש פה רפורמות תמיד נכשל", אומר רפיק, מיליונר נדל"ן מג'דה שהגיע עם ילדיו למשחק הראשון של רונאלדו בסעודיה. "הרפורמות בכלכלה כשלו כי יש תפוקה נמוכה וקצב ילודה גבוה. אנחנו מייצאים נפט, מייבאים הכול ומסתכלים בקנאה על דרום־קוריאה וסינגפור. מאז נאצר אין מנהיג ערבי אחד שזכה לאהדה מחוץ לארצו. קדאפי, סדאם חוסיין ואסד – הם שילוב של דוקטרינות סובייטיות ונאציות".
לא פלא שמוסלמים רבים העדיפו להפנות את גבם למודרניזציה וחזרו לקדושה. הווהאביזם, שנולד בסעודיה ומטיף לחזרה לאיסלאם טהור, הוא אחת התנועות המשפיעות ביותר על העולם המוסלמי עם מאות מיליוני מאמינים. העושר העצום והכניסה של חברות אמריקניות לעסקי הנפט גרמו לפערים חברתיים וכלכליים עצומים שחיזקו את הווהאביזם והולידו לו אחים תאומים: האחים המוסלמים והטליבאן. המלחמה היא כבר לא נגד המערב, אלא נגד המקומיים שמנסים להפוך את העולם הערבי למערבי.
"תמיד היו באיסלאם פדאיון. הם הרגו אותך עם סכין, והיו מוכנים למות, אבל מעולם לא הרגו את עצמם", אומר רפיק, "מה הקשר בין זה לטרור המודרני ומחבלים מתאבדים? הטרור השניא אותנו. פוחדים מאיתנו בכל מקום. זה חלק מההתנערות שלנו מהפלסטינים. בן לאדן הכניס את אמריקה לכאוס שהיא לא יצאה ממנו, אבל הוא הפסיד. הרפורמות האלו הולכות נגד דרכו של בן לאדן".
כדי להפעיל את הרפורמות הללו, בן סלמאן היה חייב לאזן אותן בפירוק כל מי שיכול לסכן אותו. בנוסף למעצרים נרחבים, הוא הנמיך בשליש את הווליום של המואזין, נלחם בקטאר ותימן, חטף לשבועיים את ראש ממשלת לבנון חרירי, נכנס למשבר דיפלומטי חמור עם קנדה, ריגל ופגע בסעודים שגלו מארצם (כולל אחד, ג'מאל חשוקג'י, שעוד נחזור אליו). אחד האירועים הכי משמעותיים היה כשבן סלמאן כלא בנובמבר 2017 מאות אנשי עסקים מהגדולים בסעודיה במלון ריץ קרלטון (שם החדר הכי זול עולה 600 אירו ללילה), עינה, חקר והיכה אותם עד שהודו שעברו עבירות של שחיתות ושוחד. מיליארדים חולטו מחשבונם עבור המדינה.
"עד עכשיו אנחנו מופתעים שלא נשפך הרבה דם לצד הרפורמות", אומר פייסל. "אבל כשיתחילו פה המאבקים האמיתיים על זכויות אדם, חופש דיבור ועיתונות, על מוסדות חופשיים וממשלות נבחרות, יהיה פה דם. אנשים פוחדים משינויים ופוחדים לאבד כוח. בן סלמאן מאוד חכם. הוא הבין שאי־אפשר לדכא לעד את הרצון של המוח והנשמה האנושית לחופש. הבעיה היא שאנשים לא מבינים עד הסוף מה זו דמוקרטיה. מה יקרה למשל אם תיבחר פה ברוב מפלגה פונדמנטליסטית שתבקש חזרה לווהאביזם?"
"גדלנו פה בתודעה שהמערב חי בג'אהאליה, פאגאניזם. ביצה דקדנטית של אובססיה למסחר ומתירנות מינית", אומר תאופיק, "לפני שנסעתי ללמוד במערב פחדתי לפגוש בזה, אבל הטראומה האמיתית הייתה לראות שזה לא שטני כמו שחשבתי".
מטרתו החשובה ביותר של בן סלמאן היא לשמור על בית המלוכה. הוא יצא למלחמה נגד רעיון החליפות של הג'יאהד המוסלמי, דאעש או האחים המוסלמים כי הבין שהרדיקליזם האיסלאמי הוא גורם עם תיאבון בלתי מוגבל שאוכל את סעודיה מבפנים.
"אתה נחשף לעולם", אומר תאופיק, "ובעזרת האינטרנט אתה מגלה שאתה והשפה שלך בורים. כשהלכתי ללמוד באירלנד, הייתי בטוח שגואנטנמו זה כמו אושוויץ. ואז אתה מגלה שזו בורות, ואתה מתחיל לבדוק בעוד ועוד מקומות אם וכמה אתה בור. ויש מאות אלפים כמוני. המערב חייב להיות סבלני. גם ככה הרבה סעודים חוששים שמדובר בסוס טרויאני שרוצה רק להיכנס ולהרוס את החברה שלנו מבפנים. זה ייקח זמן".
איי האלימות קיימים. אחד הראיונות התקיים בקפה מול כיכר דיראה, הידועה בכינויה כיכר "צ'ופ צ'ופ". לכאן מביאים גברים אחרי התפילה של שישי כדי לראות איך עורפים את ראשו של גבר או איך סוקלים למוות אישה. על הגגות מסביב יש עשרות אלפי צלחות לוויין. רוב האנשים מדברים אנגלית מצוינת – היא הכרחית כדי לתקשר עם הפועלים הזרים שמשרתים אותם בכל פינה. הסעודים למדו אותה בעזרת שידורי הלוויין. יש רעב לאינדיבידואליזם. המערב אולי לא ניצח במלחמת הציוויליזציות, אבל הוא גם לא הפסיד.
"בגלל הנפט, מעולם לא היינו צריכים להתייחס לבעיות כלכליות שמאפיינות את העולם הערבי", אומר פייסל, "אבל זה ברור שאנחנו מאחור – במדע, בטכנולוגיה ובכלכלה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לדת אם משהו לא עובד. אי־אפשר להגיד שהמדע כאן לא מתקדם כי לא הלכנו בדרכי אללה ולכן הוא מעניש אותנו".
"בן סלמאן לא עורך רפורמות לנשים כי הוא מאמין בהן, אלא כי הן כלי בשבילו להגשים את החזון", אומר המרצה פייסל. "הוא יודע שנשים הן יותר אקדמאיות, יותר ממושמעות ויותר חרוצות מגבר שבא בעשר, הולך להתפלל ב־12 ובשתיים הולך הביתה. נשים ייתנו לו התייעלות ויצרנות"
יש פחות מדי ידע ופחות מדי חופש. הרבה אנאלפביתים וכמעט אפס פטנטים. אם מוציאים את תעשיית הנפט, סעודיה נמצאת בתחתית של כל פרמטר כלכלי חשוב. יש איסורים של האיסלאם על בנקאות ומסחר. קשה לייסד שותפויות פיננסיות בגלל חוקי הירושה והפוליגמיה האיסלאמיים, שמקשים מאוד על כניסה לעסקים עם מישהו מבלי לערב שלל בני משפחה. הייצור נמוך והשחיתות עדיין בשמיים. "יש היום הרבה דרשנים, בעיקר אחרי האביב הערבי, שמדברים על אהבה, על איך לנצל את החיים, על נושאים פרוגרסיביים", אומר פייסל. "יש להם הרבה מאזינים אקדמאים. האליטות לא יכולות להתעלם מהם כמו בעבר. הם גם מסרבים להאשים בהכול את הקולוניאליזם, ציונות ואימפריאליזם. הם רוצים להפנות מבט פנימה לחברה שלהם".
כדי להמשיך לסבסד את הדיור, הנפט היה חייב לשמור על רמה של מאה דולר לחבית, אחרת המדינה הייתה מתרוששת. זו אחריות ענקית שנפלה על בן סלמאן, בעיקר בהתחשב בעובדה שבעוד שבע שנים החגיגה אמורה להסתיים ממילא. "יש לי 15 שנה", אמר בן סלמאן ב־2015 כשהתחיל לעמול על חזון '2030', "לכוון את המדינה שלי מחדש". החזון שלו הוא סינגפורי, אבל הביצוע קצת יותר אוריינטלי: הוא חבר למוחמד בין זיאד (MBZ) מהאמירויות. ויחד, בתואנות שווא, הטילו מצור ואיימו במלחמה על קטאר. בן סלמאן גם אחראי למלחמה האכזרית עם החותים בתימן עם מעל רבבת הרוגים ועשרות אלפים בחרפת רעב וכולרה. ועדיין, תומאס פרידמן כתב עליו ב"ניו־יורק טיימס" שבן סלמאן "הולך לשנות לא רק את סעודיה אלא את פני האיסלאם כולו".
"לא כולם מסכימים עם בן סלמאן, ויש מי שמוחה על כך שהוא לא פועל לשינויים פוליטיים וזכויות אזרח", אומר פייסל, "אבל יש קונצנזוס ברור והוא: האלטרנטיבה היא הרבה יותר גרועה. יש לו חזון והוא שחצן גדול, ולכן הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, וזה עלה לו לראש".
פרשת העיתונאי ויועץ המשטר לשעבר, ג'מאל חשוקג'י, שגלה לוושינגטון וביקר את המשטר בחריפות, היא הפרשה החמורה ביותר שבה היה מעורב בן סלמאן. היא הפכה אותו לכמעט מוקצה בוושינגטון (בהמשך ביידן התקפל ולחץ לו את היד), אחרי שנעלם בקונסוליה הסעודית באיסטנבול ונרצח – כך לפי כל סוכנויות המודיעין במערב – באכזריות עצומה. "המוות שלו היה מכה קשה לתדמית ולרפורמות של בן סלמאן", אומר פייסל, "מדינות החרימו אותו, והסעודים הבינו שאין לו גבולות, שאסור לאתגר את התדמית שלו גם אם ברחת מהמדינה, שיש לו כוח יותר מלכל המלכים עד עכשיו, שאין לו שום בלמים ואיזונים. וול סטריט, הוליווד, עמק הסיליקון והבית הלבן חגגו את הרפורמות של בן סלמאן כשבבית היו עוד אלפי מקרי רדיפות.
"השחצנות במקרה של חשוקג'י עלתה לבן סלמאן ביוקר. אנשים דורשים עכשיו יותר חופש מההגמוניה, אינפורמציה בלי צנזורה, חופש דעה והבעה. הוא כבר לא יכול לזרוק בלוגרים לחמש שנים בכלא בגלל הבעת דעה, סרקזם או ציניות. זה יעלה לו בדעת הקהל העולמית וזה מה שחשוב לו עכשיו. טראמפ ובן סלמאן ניהלו מערכת יחסים של צרכים, לא של ערכים, וטראמפ לא לימד את המנהיג הסעודי שיש מחיר לחריגה מהנורמה. אפשר לומר שלחשוקג'י היה חוסר מזל", אמר לי תאופיק, "הוא פשוט הקדים את זמנו".
ובינתיים המרוויחות העיקריות מהשינויים הן הנשים. אם בעבר אישה הייתה מעדיפה לחיות כאישה מוכה בתוך מסגרת משפחתית מכובדת מאשר כאישה דחויה, הרי שעכשיו הן מסרבות להתחתן בשידוך עם בעל שרוצה שיעשו ילדים ויגדלו אותם. הן לא רוצות את הצל של האפוטרופוס בחייהן. הן רוצות לבחור את החיים שלהן ושלא יבחרו להן את החיים. אחת הרפורמות קשורה גם לתרבות האונס: למשל של ילדות מתחת לגיל עשר. עד לפני שנים אחדות הנושא היה מושתק כדי לא לפגוע בסיכויי הילדה להתחתן. ואמהות אמרו שהן מעדיפות שבנן יאנוס את אחותו מאשר יאנוס אישה זרה. מאז 2004, השנה הראשונה שבה נשים הורשו ללמוד משפטים, חלה התקדמות גדולה בנושא, וגם בדיני עבודה, משפחה וירושה עבור נשים. לנושאי האונס הוקצו דיונים חסויים. ועדיין: עדותה של אישה נחשבת לחצי מעדותו של גבר, וגבר עדיין יכול להתגרש מאשתו על ידי שליחת ווטסאפ שבו הוא כותב שלוש פעמים "אני מתגרש ממך".
פקידי דת במדינה טענו שלנשים יש רבע מוח ולכן אסור להן לנהוג וכי נהיגה פוגעת בפוריות. אבל את הסבב הזה הם לא ניצחו. "אחד היתרונות הגדולים של בן סלמאן זה שהוא ממש צעיר. הוא מחובר לצעירים ולהפך. הוא משחק משחקי וידיאו, מנגן בפסנתר, לוחץ ידיים של נשים מערביות ומסתכל להן בעיניים. ויש לו כריזמה עצומה. הם קוראים לו סוכן השינוי", אומר פייסל.
כעת בן סלמאן מכוון בתוכניתו לשילוב של 30 אחוז נשים בכוח העבודה עד 2030. לאפשר בצורה ברורה עבודה עם המין השני, לגור לבד, להתלבש בצורה מודרנית. קיימת אפשרות לצרוך ספרים וחוברות באנגלית ואפילו לעסוק בפילוסופיה. "פעם, בקושי היה אפשר לנשום פה", אמרה לטיפה מחנות הטלפונים, על ידה היה הצמיד הכי פופולרי של נשים במדינה: "עכשיו אני האפוטרופוס של עצמי".
