נסיעת המבחן של הרכבת הקלה
(צילום: טל שחר)
עמדתי בקרון הנהג, המנהרה המוארת התפתלה לפניי בנסיעה. קל ליהנות מרכבות, ובפרט רכבות מתחת לפני האדמה. אפשר לחוש את הזמן הנחסך ותחושת הוודאות – בדיוק הוודאות שהפקק ועומסי התנועה גוזלים ממך. אי-אפשר היה להימלט מהמחשבה עד כמה הקו הזה, ושאר הקווים וצירי המטרו, עתידים לשנות את חייהם של אנשים דרמטית, וכמה מעט מתשומת הלב של כולנו מוקדש לדברים האלה, לחיים עצמם;
איך מדינה שהתפארה בפרויקטים ענקיים של תשתית זנחה את היכולות האלה והפקירה את הפוליטיקה שלה לכל מה שרחוק מהחיים היומיומיים ומצוקותיהם. אולי הקו האדום הוא רגע של שינוי.
קירות הבטון היצוקים, הכבדים, חלפו מאחורינו באיטיות בעודנו נוסעים קדימה. נסיעה ראשונה של הקו האדום כולו. מפאתי פתח תקווה, דרך רמת גן, תל אביב, דרום העיר, בואכה יפו ולאחר מכן בת ים.
לא היו פוליטיקאים, לא הייתה קבלת פנים ומי שדיבר היו מנהלי הפרויקט המקומיים ונציגי החברה הסינית, CRTG. דווקא הענייניות הזו, של אנשים תוך כדי עבודה, גרמה לאירוע הזה לחוש אמיתי, היסטורי. מִי יָגֹל עָפָר מֵעֵינַיִךְ גולדה מאיר, עשרות שנים אחרי שהודעת על בניית מטרו בתל אביב – השבוע נסעה רכבת ב-12 קילומטרים תת-קרקעיים מתחת לגוש דן, חולפת דרך תחנות גדולות ויפות, עוצרת בדיוק מול הדלתות הנפתחות.
בשדרות ירושלים עצר נהג מונית את הרכב שלו בהפתעה, הרים את הטלפון הסלולרי וצילם, ואז צילם עוד. "אני מביא את זה לבן שלי, שיראה. תראה איזה יופי. כמה היא לבנה. שרק לא ישימו עליה פרסומות עכשיו". הוא היה יותר נרגש מהמהנדסים.
קרן זוהר הוא המשנה למנכ"ל נת"ע, האחראי לקו האדום. יש לו משקפיים של מהנדס בניין ושפם במסורת חוג ההנדסה של הטכניון. "זה הפרויקט הכי מורכב במדינת ישראל", הוא אמר, "18 מיליארד שקל, שום דבר שהתקרבנו פה לעשות בעבר". חיים גליק, המנכ"ל, מבהיר שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר: "אלמנט של חשמול, איתות, הבקרה, התנועה, המים, סייבר. יש לפנינו משימה של קבלת טופס 4, מכל עירייה. אישורים רגולטוריים ממשרד התחבורה, רישיון הפעלת רכבת, העברת הפעולה לידי המפעיל".
אחר כך עלו עוד חברים והצוות של הפרויקט התפרק קצת, כולו לבוש אפודי עבודה וקסדות. מישהו צעק "איפה השמפניה", והיו כיפים של מזל טוב. הושמעו סיפורי מורשת קרב. שבע שנים חיכינו לרגע הזה, אמר אחד, והאחרים שתקו.
הטור המלא של נדב איל מחר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות"
