הוריו ואחיו של טוביה שמחה, הילד בן ה-12 שנרצח בשבוע שעבר בפיגוע הירי בגוש עציון, קמו מהשבעה ומנסים להתרגל לשגרה החדשה. "אלו ימים מאוד קשים", אמר אביו הרב דוד-זושא. האב, ראש ישיבה, איש חינוך וחסיד קהילת "פני מנחם", הוסיף: "אנחנו מאמינים שהילד עבר למקום ששם יותר טוב לנשמה שלו. זה מה שהיה צריך להיות, אבל האור שלו חסר כאן מאוד".
הלווייתו של הילד טוביה שמחה
(צילום: אלכס גמבורג, גלעד כהן)
המחבל הפלסטיני עז א-דין מלוח מהעיירה בית עווא שסמוכה לחברון פתח באש לעבר אוטובוס של חברת קווים בקו 291 בצומת אל-חדר, ליד מחסום המנהרות. טוביה, שנפצע אנושות מהירי, פונה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, אך כעבור זמן קצר נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. המחבל הסגיר את עצמו בהמשך לכוחות הביטחון.
"אני פה בתפקיד האבא, כשאני גם מנהל ישיבה וקרוב למנהל החיידר שבו טוביה למד ובן נוסף שלנו לומד בו", אמר הרב דוד-זושא. "אני מלווה את הילדים שלי, את התלמידים שלי ואת החברים של טוביה. אני נמצא בסוג של פיקוד על האירוע, ברגע שאדם נמצא בפיקוד הוא לא תמיד מוצא זמן לחשוב על מה שעובר עליו. באופן אישי עוד לא ישבתי עם עצמי לראות איך אני בכל הסיפור הזה, אבל המוטו שלנו הוא להסתכל על זה בצורה של דבקות בחיים, בחיים של אמונה".
טוביה, השביעי מבין 11 אחים ואחיות במשפחה, מתואר כילד מצטיין ומבריק, הן בלימוד תורה והן בחשיבה אכפתית. "מי שהכיר אותו ידע שהוא חי במציאות אחרת", סיפר האב. "הוא היה ילד ששיחק, היה פעיל, ועם זאת היה בעל מידות מיוחדות וראה בלימוד תורה ערך. הוא כל הזמן הוסיף שעות של לימוד תורה, היה קם בשש בבוקר ללמוד לפני שהלך לחיידר, היה חוזר מאוחר הביתה, יורד לתפילת ערבית ונשאר בבית הכנסת ללמוד תורה".
את הרגישות והייחודיות של בנו, מעביר האב דרך שורת סיפורים. "כשהוא היה בן 3 והתחיל לדבר, שמנו לב שהוא מגמגם. זה הלחיץ אותי. הוא היה מהצעירים בכיתה וחשבנו אולי להוריד אותו שכבה. התייעצנו עם איש מקצוע והוא אמר שפשוט החשיבה שלו מפותחת ובוגרת יחסית לגיל שלו ולא תמיד הוא מוצא מילים למחשבות שיש לו בראש, הוא מתעקש לבטא את עצמו גם כשהוא לא מוצא ומזה נוצר הגמגום. בהמשך כבר החל לדבר באופן שוטף ואכן תמיד היה ניתן לראות כי ההבנה הבוגרת שלו מחשבתית ורגשית הייתה בולטת במיוחד.
"במהלך השבעה, אחותו בת ה-14 שגדולה ממנו בכתה בכי בלתי-פוסק ובלתי-שגרתי גם לטרגדיה כזו. קראנו לאיש מקצוע שהגיע לפה ודיבר איתה עד שהובהרה הנקודה שהיא מרגישה שרק טוביהל'ה יכול להבין אותה, רק הוא תמיד הכי הבין אותה. אח בן 12, הוא היה זה שיכול להבין אחות בת 14. היא ראתה בו תמיד הכתובת למי שיכול להבין לליבה גם בדברים שבינה לבין החברות בבית הספר. הוא היה ילד שהבין במוח והבין בלב".
איפה עוד ראית את יכולת ההבנה הזאת שלו?
"בהרבה מקומות. אני ראש ישיבה של בחורים מצוינים בני 17 ומעלה. בשנה שעברה למדנו בישיבה את המסכת בגמרא שהוא למד בחיידר, אמנם אותה מסכת אך לומדים כמובן ברמה שונה לחלוטין. כשהייתי מכין שיעורים לתלמידים, הייתי עושה זאת איתו. הוא היה כישרוני באופן בלתי רגיל, עם זיכרון מצוין ויכולת הבנה חדה, לימודית ורגשית".
האב הוסיף: "ניסיתי לחשוב עם אשתי האם בשנים האחרונות הערנו לו על משהו, לא הצלחנו לזכור אף מקרה כזה. הוא היה ילד שלא פוגע באף אחד. היה מומחה בלראות מה כואב למישהו, מה חסר, החברים שלו במהלך השבעה היו פה וסיפרו עליו עוד ועוד דברים שממחישים את זה. לא רק על התמדה, אלא טוב הלב שלו הנדיר. הוא היה מתחבר לכל הילדים בכיתה, אם היה ילד דחוי חברתית - הוא היה החבר הכי טוב שלו".
"באותו ערב שבו הוא נרצח, הוא ניסה להתקשר לאחד החברים בכיתה הביתה, ילד שיש לו קצת בעיות תקשורת וטוביה השתדל מאוד להתחבר אליו ולשמור איתו על קשר. היה ילד שהיה קצת גדול בגוף מכולם וכשהלכו למתקנים ולכל מיני פעילויות היה לו קשה להשתלב, והבן שלי תמיד היה אומר לו בעדינות ובהבנה 'אתה יכול, תהיה עם כולם', והיה חשוב לו שהילד ירגיש טוב בחבר'ה ויצליח לבצע פעילויות והוא נתן לו את הכוח לכך".
הרב דוד-זושא סיפר עוד: "לפעמים אחד החברים היה יוזם 'מבצע', שכל החברים מנסים להקיף ספר לימוד בזמן מסוים. היו מקרים שהילד שיזם לא זכה ליחס, זלזלו בו, וטוביה היה מעודד אותו שלא יוותר. אצלם בחיידר לפני שיוצאים להפסקה עושים חזרה בזוגות על השיעור, ילדים סיפרו שהוא היה יושב ללמוד גם לתוך ההפסקה, אבל אם הוא ראה שלצמד שלו קשה לשבת ללמוד - הוא היה סוגר את הגמרא כדי שהשני ירגיש נעים שסיימו ללמוד ושייצא להפסקה, אבל אחרי זה טוביה היה חוזר ללמוד".
לפני כשבוע וחצי חיתן הרב דוד-זושא את בתו. לפי המנהג, בשבוע שאחרי החתונה נערכו סעודות "שבע ברכות" עם החתן והכלה, כל פעם במקום אחר. הסעודה האחרונה הייתה בישיבתו של האב בביתר עילית שבדרך חזרה ממנה אירע הפיגוע שבו 23 קליעים פגעו באוטובוס שבו נסעו חזרה לכיוון ירושלים, וטוביה נרצח לצד אחיותיו שישבו בסמוך אליו.
"אמרתי לח"כים שינצלו את הכוח להפיץ אור ואחדות"
לאורך השבעה וגם אחריה מיעט האב בראיונות, הפעם הוא ביקש לדבר גם על בנו וגם כדי להעביר מסר חשוב: "המחבל שהרג את הילד שלי לא בירר מאיזו קהילה או מאיזה מגזר הוא מגיע, אצלו יהודי זו כבר סיבה להרוג. אני מבקש שנבין, לפחות כמו המחבל, שאנחנו לא מופרדים זה מזה. במהלך השבעה הגיעו חברי כנסת, אמרתי להם את המסר הזה – שאת ההשפעה שיש להם והכוח שיש בידיהם ינצלו להפיץ אור ואחדות".
כעת, כדי להנציח את פועלו של טוביה, בני המשפחה מבקשים לקרוא על שמו את המקום שאליו שאף להגיע כשיגדל - הישיבה שבראשותה עומד האב. לדברי הרב דוד-זושא, "מה שמחזק אותנו כל השבעה ואחריה זו האמונה. אנחנו מקבלים עלינו את הדין, אם רצו בשמיים לקחת אותו בחזרה אנחנו מקבלים את זה באהבה. דבר אחד שהיה קשה לי מאוד, הילד הזה שהיה כולו רק אור. לפני כשנה וחצי הקמתי את הישיבה בביתר אחרי שקודם לכן עמדתי בראשות ישיבה אחרת.
"בחצי השנה האחרונה הייתי מאוד עסוק עם הישיבה שעברה מקום, ויצא שפחות למדתי איתו כמו שהיינו לומדים קודם. אני חש חרטה גדולה על זה. עוד לא נתנו לה שם, ואני רואה שזה מלמעלה - כדי לתקן ולהשלים את האור שחסר, אנחנו חושבים לתת את הישיבה על שמו, זה יהיה להביא אור על השם שלו, להגדיל ולהוסיף אור לזכרו. טוביה חיכה לבוא ללמוד בישיבה ולא זכה לזה, אך אנחנו מתכננים שהיא תהיה לכבודו".
