בשבוע שעבר, בזמן שהצפון נשרף, בזמן ש-120 חטופים וחטופות נמצאים בעזה, בזמן שמאות אלפי משפחות נושאות את נטל המילואים, ובזמן שעשרות אלפי משפחות מפונות מביתן, קיימה חברת הכנסת לימור סון הר מלך דיון בכנסת בנושא הרווקות המאוחרת של נשים דתיות. נבחרת ציבור שבוחרת להשקיע מזמנה לנושא זה בזמן מלחמה וגירעון תקציבי מציבה אותנו מול שאלה קשה על סדרי העדיפויות של הממשלה הזו. היא, אגב, רק המבצעת: את תוכנית העבודה הציג שר האוצר סמוטריץ' כבר לקראת בחירות 2021 .
הדיון הזה לא רק מעורר תמיהה לגבי סדרי העדיפויות בעת הזו, הוא גם מציף בעיות עמוקות יותר הקשורות להתערבות המדינה בחיי הפרט. מדינת ישראל היא אחת הדמוקרטיות היחידות בעולם שהחתונה עוברת בה דרך ממסד דתי, וגם גירושין. במלחמה הזו אלמנות טריות מצאו את עצמן צריכות לעבור "חליצה" - פרקטיקה תנ"כית שמדינת ישראל מכילה על עצמה. מדובר במציאות חוקתית שבה ישנם גם אלפי אזרחי ואזרחיות המדינה שאינם יכולים להתחתן במדינה כרצונם, אבל את הבעיה הזו סמוטריץ' וסון הר מלך לא מעוניינים לפתור כרגע. הפתרון, אגב, די פשוט – הפרדת דת ומדינה וזכות בחירה לכל אחד ואחת עם מי להתחתן ואיך. הכלים קיימים, רוב הציבור בעד, אבל נבחרי הציבור שלנו לא מעוניינים לפתור את הבעיה הזו. מה כן? את בעיית הרווקות המאוחרת של נשים דתיות.
בעידן המודרני נישואים הם בחירה פרטית והחלטה אישית שאין למדינה מקום להתערב בה. תפקידה של המדינה הוא להבטיח שוויון זכויות והזדמנויות לכל אזרחיה, לא לתכנן את חייהם האישיים. אבל עבור סמוטריץ' וסון הר מלך המדינה תתערב גם בבחירה איך להתחתן, גם עם מי להתחתן, ומעכשיו המדינה גם תתמוך במי שרוצה להתחתן אבל לא מצאה את הבן זוג הראוי. אגב - אין כרגע לסון הר מלך פתרון מה לעשות עם גברים רווקים, רק רווקות. בעיה מגדרית ומגזרית.
הקשבתי לחלק מן הדיון, שחלקו עסק בטיפולי פוריות (הרי לזה נולדת אישה) וחלקו לרווקות המאוחרת, ובו בעצם האשימו את את הנשים ברווקות שלהן. אם לא התחתנת את צריכה הכשרה, כאילו הבעיה טמונה ברווקה וצריך לתקן אותה. גישה זו מניחה שנשים רווקות בגלל חוסר ידע או יכולת למצוא את בן הזוג (נכון גם לתוכניות הכשרת מנכ"ליות, תמיד צריך להכשיר את הנשים). אם רק תשקיעי את הכסף שלך בלימוד איך להתחתן – את תתחתני. את הבעיה, אנחנו ניתן לך פתרון. וזה עולה כסף.
במהלך הדיון הוזמנה לדבר נחמה ביטקובר, בעלת מכון שעוזר לנשים רווקות להתחתן ומכשיר נשים לטפל בנשים רווקות. מדובר בתעשייה שמנצלת את הלחץ החברתי המופעל על נשים להתחתן, וגורפת רווחים מכך. הצעתה של חברת הכנסת סון הר מלך היא לממן בדיוק את הגופים האלו בכספי הציבור, היום יותר מתמיד. הגיוני, לא?
אני מקווה שהפתרון של סון הר מלך הוא לא חזרה לשידוך שיעשו ההורים או הרב, אבל אין לדעת - צריך לחכות לדיון הבא
בעולם המערבי, האתגר של רווקות מאוחרת הוא חלק מהמציאות המודרנית. הוא קשור לתפיסה דמוקרטית שבה לאדם יש בחירה עם מי להתחתן, ולא בשיטת שידוך של החברה או המשפחה. אני מקווה שהפתרון של סון הר מלך הוא לא חזרה לשידוך שיעשו ההורים או הרב, אבל אין לדעת - צריך לחכות לדיון הבא.
ושלא יובן לא נכון, יש לי אמפתיה לכל מי שרוצה זוגיות ולא מצאה, גבר או אישה. כי זה לא קשור למגדר. התפקיד שלנו כחברה הוא להיות קהילה תומכת עם אפס ביקורת על הרווקים והרווקות, ותכל'ס גם לעשות שידוכים, להכיר בין מי שרוצה להתחתן. הרי המדינה לא מכירה אותם יותר טוב מאיתנו, נכון? כספי ציבור לא צריכים להיות מושקעים בזה, זה התפקיד שלנו - הקהילה, המשפחה, החברים והחברות.
קשה לחשוב על הנהגה מנותקת יותר מזה - בזמן שכבר שמונה חודשים המלחמה מייצרת עוד ועוד אלמנות צעירות, סון הר מלך מוציאה לפועל את תוכנית העבודה מהקמפיין בחירות של שר האוצר לטיפול ברווקות מאוחרת. לא טיפול במשפחות השכולות, לא במשפחות המפונות, לא בצפון לא בדרום, גם לא השקעה באלמנות הטריות שצריכות לעבור חליצה. רק ברווקות של המגזר.
בתוך המשבר הגדול שאנחנו בתוכו – בואו ניישיר מבט אל הבחירות שיהיו אחרי הממשלה הזו. בואו נייצר תוכניות עבודה לבעיות הגדולות של מדינת ישראל, ונדאג שהתקציבים יגיעו לתוכניות הראויות, למשל לחיזוק הדמוקרטיה הרעועה של מדינת ישראל. זו בעיה של המדינה, של ההנהגה, של האזרחים והאזרחיות. נישואין וגירושין אזרחיים זו בעיה של מדינה דמוקרטית, בזה צריכים להתעסק חברי וחברות הכנסת שלנו. רווקות מאוחרת – בזה הקהילה תטפל, לא נבחרי הציבור ולא הכסף הציבורי. זאת המשמרת שלנו.
יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם "5050"
