רז כהן, שניצל מהטבח במסיבת הנובה ברעים ב-7 באוקטובר, הפך לעד מרכזי לזוועות שביצעו מחבלי החמאס במהלך הטבח, בהן אונס נערה שאליו היה עד בעת שהתחבא מהמחבלים. עדותו של רז לזוועות התפרסמה בין היתר בניו יורק טיימס, והוא סיפר הבוקר (יום שני) ל-ynet Live כי זכה לתגובות נאצה רבות. "קיבלתי תגובות אנטישמיות בלי סוף. המון הודעות באינסטגרם וטלפונים מחו"ל של אנשים שמכנים אותי שקרן. אבל אני לא עונה להם, לא יהיה לזה סוף. לא משנה מה, אנחנו יהודים וישנאו אותנו לא משנה מה נגיד", אמר.
במקביל, רז ציין כי קיבל גם תגובות חיוביות "מאמריקנים ואנשים מכל מיני מקומות בעולם", אך תהה: "למה נתפסו על הסיפור הזה של האונס? בגלל שאין תיעוד אז זה לא קרה?". בהמשך סיפר רז על ההתמודדות הנפשית שלו מאז שנמלט מהטבח, ואמר כי "שלושת החודשים האחרונים מרגישים כאילו אנחנו עדיין בתוך ה-7 באוקטובר". רז הדגיש כי "יצאתי מהאירוע, עצם העובדה שאני פה ומצליח לדבר על הדברים אומרת שכן התקדמתי עם עצמי, אבל כל עוד המדינה במצב הזה ואנחנו עדיין בתוך הסיוט שלא נגמר, זה לא מרגיש שעברו 100 ימים".
רז תיאר כי בחודש הראשון למלחמה עבר טיפולים נפשיים רבים, אך שב לחיים רגילים "חד משמעית". הוא סיפר: "הייתי בריטריט בקפריסין ובכל מיני מרחבים טיפוליים פה בארץ. בשבוע הראשון הייתי הלום מהסיטואציה שהייתי בה, מהאסון הזה, אבל אחרי חודש אני כבר חושב שהבנתי 'אוקיי, עברת את הדבר הזה, יאללה, בוא נתקדם'".
בפרספקטיבה של 100 ימים, אתה מצליח להבין את אותם רגעים שבהם ניצלת?
"בשבועיים הראשונים הייתי אומר שזה סיפור של קבלת החלטות נכונות שבזכותן ניצלתי, אבל עכשיו אני יכול לומר שזה הכול מלמעלה. הוא החליט שאני צריך להמשיך, שיש לי עוד תפקיד לעשות פה. זה קצת יותר עמוק מזה וזו שיחה יותר ארוכה, כי בסוף אמנם קיבלתי החלטות נכונות, אבל יכולתי גם לקבל החלטות לא נכונות, וזה עניין של שבריר שנייה בין ההחלטה להתחבא בתוך השיח או להמשיך לרוץ".
בהמשך תיאר רז את האונס שהתרחש בסמוך אליו בעת שהתחבא יחד עם מבלים נוספים מהמחבלים באזור המסיבה, בעדות קשה מאוד לקריאה.
"בערך 40 דקות אחרי שהגענו לשיח, הגיע ואן לבן שממנו יצאו ארבעה או חמישה מחבלים. הם תפסו מישהי, אני לא יודע אם שלפו אותה מתוך הוואן עצמו או שעצרו את הוואן לידה. מבין העלים והענפים לא ראיתי בפירוט מה הם עשו, אבל כשאתה רואה אונס אתה מבין שזה אונס. הורידו לה את המכנסיים, המחבלים היו במין חצי מעגל סביבה, תופסים אותה שלא תזוז, ואחד עשה תנועות של אונס. כל הדבר הזה נמשך כדקה, ובשלב מסוים המחבל הוציא סכין ודקר אותה. ראיתי שהיא כבר לא זזה, והוא המשיך לאנוס אותה עוד קצת אחרי שכבר רצח אותה.
"אחרי שהמחבל עזב אותה הגיע זוג שירד בנחל וחלף על פני השיח שבו התחבאנו. המחבל קרא לשאר המחבלים שאנסו את הבחורה לעזור לתפוס את הזוג ההוא, כשעבר ליד השיח גם משך כמה מהחבר'ה שהיו איתנו, כי הם פחדו שהמחבלים ראו אותנו. גם אני באתי לצאת מהשיח, אבל חבר שלי, שוהם, אמר לי 'חכה, אל תצא'. אני חושב שתפסו גם את אלו שהתחבאו איתנו ויצאו. לא ראיתי את זה, אבל שמעתי את הצרחות, ולא ראיתי אותם מאז.
"מהנקודה הזו התגלגלנו לכ-9 שעות בתוך השיח כשמחבלים נמצאים מסביבנו. הם לא היו מחבלי נוח'בה, אלא אזרחים עזתים עם סכינים וגרזנים. לדעתי לא היה עליהם נשק חם, אבל היו הרבה מחבלים מסביבנו שכן היו חמושים והיה הרבה ירי לכיוון השיח שבו התחבאנו. המזל הוא שהם לא סרקו את השיח ב-9 השעות האלה. היה רגע אחד, אחרי שהמחבלים תפסו את הזוג והחבר'ה האחרים, שהם חזרו והתלבטו אם להיכנס לתוך השיח. הסתכלתי למחבל בעיניים כשאני שוכב על הרצפה, והוא הסתכל לי בחזרה אבל לא זיהה שהוא מסתכל על בן אדם, ובסוף החליט לא להיכנס, אבל מה שהבנתי מהמבט שלו היה שהוא אמר לעצמו 'אני לא אכנס לשיח כי יהיה לי קל יותר ללכת 100 מטר ולתפוס אנשים אחרים'".