בסוף השבוע האחרון פרסם דובר המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב פרטים מטרידים על שיתוף הפעולה הביטחוני המתהדק והולך בין רוסיה לאיראן. הנתונים שמסר ג'ון קירבי לרשת BBC הבריטית ולרשת NBC האמריקנית, על מה שבכירים בפנטגון כינו "שותפות הגנה מלאה" בין איראן לרוסיה, מדאיגים את המחנה המערבי-דמוקרטי כולו ובעיקר את ישראל.
למעשה מדובר בתפנית במערך הכוחות העולמי. איראן הצטרפה כחברה מלאה במחנה האנטי מערבי-דמוקרטי שהחברות הבכירות בו הן סין ורוסיה, והיא כבר מפיקה מכך תועלת. רוסיה וסין מסייעות לה למכור נפט מתוצרתה ולהרוויח תוך עקיפת הסנקציות האמריקניות, ורוסיה גם מסכלת החלטות נגד איראן באו"ם. אבל זה קצה הקרחון.
במערב ובישראל מעריכים בסבירות גבוהה שבעתיד רוסיה תסייע לאיראן לקבל ולייצר יכולות איסוף מודיעין מהחלל ומהקרקע. כך למשל על ידי שיגור לווייני ריגול וצילום של איראן באמצעות טילים רוסיים. יש אפילו גורמי מודיעין במערב שמביעים לאחרונה את החשש שפוטין הנואש מתבוסות צבאו באוקראינה וחושש לשרידותו הפוליטית יורה למדעניו לסייע לתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. מול אלה המעלים אפשרות זו מתייצבים מומחים שטוענים ששום רוסי שפוי בדעתו לא ירצה מדינה איסלאמית פנאטית וגרעינית על גבולה הדרומי של "אמא רוסיה". מה גם שקיימת אפשרות שהמשטר הנוכחי באיראן ייפול ויוחלף במשטר פרו-מערבי.
בינתיים הבעיה המיידית למערב ולישראל הנובעת מהברית הרוסית-איראנית המתהדקת במהירות היא שיתוף הפעולה בתחום המחקר הפיתוח והייצור התעשייתי. לאיש אין ספק שבמוקדם או במאוחר לא רק האוקראינים יפגשו את התוצרים המדויקים והקטלניים של שיתוף הפעולה הטכנולוגי-צבאי בין איראן לרוסיה, אלא גם אנחנו ושאר מדינות המזרח התיכון; ובעתיד – אולי גם מדינות ברית נאט"ו. אפשר להעריך כבר עכשיו בוודאות שאת כלי הנשק המשופרים שתייצר איראן בשיתוף פעולה עם הרוסים היא תספק גם לשלוחיה בלבנון, בתימן, בעיראק, ובוונצואלה.
האוקראינים אמנם טוענים שהם מפילים 10 מכל 15 מל"טים תוקפים מתוצרת איראן, וממידע שמגיע למערב אפשר ללמוד שהרוסים לא ממש מרוצים מהאיכות הטכנולוגית של המל"טים שטהרן מספקת להם. אבל בפועל ברור שהלקוחות במוסקבה מרוצים: הם כבר מצליחים לשתק באמצעות מל"טים איראניים "מתאבדים" חלק ניכר מאספקת החשמל לאזרחי אוקראינה, ומבינים ששיתוף פעולה עם האיראנים יכול לתת להם פתרון מהיר לאחת המכשלות המרכזיות שלהם במלחמה באוקראינה –המחסור החמור בחימושים מדויקים, שהתעשייה הצבאית הרוסית לא מסוגלת להתגבר עליו בכוחות עצמה.
זו הסיבה שהפדרציה הרוסית הגדולה פנתה לאיראן בבקשה לקבל רישיון לייצר את המל"טים האיראניים בתוך רוסיה. האיראנים נתנו את הרישיון ללא היסוס, לא רק בגלל התמורה הכספית – אלא מפני שלמדענים ולמהנדסים הרוסים יש יכולת ניכרת לשפר את הטווח, הדיוק וכושר ההרס של המל"טים האיראניים (שלפי הדיווחים הם חיקוי ונבנו בהנדסה לאחור של מל"טי "הארפי" ישראליים). סביר לגמרי להעריך שאת השיפורים יעבירו הרוסים בחזרה לאיראנים. והתוצאה הסופית תהיה שמל"טים וטילים משופרים מכל הסוגים יהיו בידי חיזבאללה בלבנון ובידי המיליציות השיעיות בעירק, בסוריה ובתימן.
בכך לא מסתיים שיתוף הפעולה. רוסיה יכולה לסייע לאיראן גם בתחום המל"טים וגם בתחום הטילים, באמצעות אספקת רכיבים טכנולוגיים רגישים שאיראן כיום מתקשה לקנות במערב בגלל הסנקציות המוטלות עליה. הרוסים גם יכולים לאפשר למל"טים האיראניים להיות חסינים יותר מפני שיבושים ולדייק את פגיעתם באמצעות שימוש ברשת לווייני הניווט הרוסית "גלונאס", בנוסף על רשת לווייני GPS המערבית שבה משתמשים האיראנים כיום.
הוא הדין ביחס לטילים ולרקטות לטווח קצר ובינוני שהאיראנים כנראה התחייבו לספק לרוסים מאות מהם. לא סביר שהרוסים ירצו ויבקשו מהאיראנים רשות לייצר טילים ורקטות מדגם "פאתח 110" או "זולפיקר" מתוצרת איראן במפעלי התעשייה הצבאית הרוסית. אבל הם ישתמשו בטילים אלה באוקראינה ויחלקו עם האיראנים את הלקחים שלמדו – ואלה ישפרו את הדיוק ואת הקטלניות של הטילים הללו.
השלל המערבי שרוסיה תפסה יעבור "הנדסה לאחור"?
האמור לעיל נוגע לא רק לחימושים אוויריים אלא גם לחימושים קרקעיים, כמו טילים נגד טנקים ופגזי ארטילריה מדויקים. ידוע למשל שרוסיה תפסה שלל באוקראינה – והעבירה לאיראן – טילי "ג'אוולין" נגד טנקים שהאמריקנים סיפקו לאוקראינים. טילי כתף אלה נחשבים למתקדמים מסוגם בעולם. בין היתר הם מאפשרים לתקוף טנקים מלמעלה, ולפגוע באזור הצריח שבו הטנק הוא הפגיע ביותר. הטכנולוגיה הזו אפשרה ללוחמים אוקראינים שפעלו כבודדים או בצוותים קטנים להשמיד בסיטונות טנקים ורכבים משוריינים אחרים של צבא רוסיה. לטילים הרוסיים נגד טנקים, אפילו למתקדמים ביותר, אין יכולת לפגוע מלמעלה.
כעת האיראנים יוכלו לפתח באמצעות הנדסה לאחור טילי נ"ט דמויי "ג'אוולין" – ולהעבירם במוקדם או במאוחר גם לשימוש חיזבאללה בלבנון והג'יהאד האיסלאמי וחמאס ברצועת עזה. לכוחות המתמרנים של צה"ל יש אמצעי התגוננות חדישים ויעילים נגד טילי נ"ט – מערכות "מעיל רוח" ו"חץ דורבן" מעניקות הגנה אקטיבית טובה לטנקים, לנגמ"שים ולרכבים המשוריינים האחרים של צה"ל. אבל טילי נ"ט דומים בביצועיהם ל"ג'אוולין", אם יהיו בידי צבאות הטרור מצפון ומדרום, יהוו אתגר גם עבורנו.
תחום נוסף שבו רוסיה כבר החלה לסייע לאיראנים הוא למעשה הקמה מחדש של הכוח האווירי המאויש של איראן. חיל האוויר האיראני, בגלל הסנקציות האמריקניות והבינלאומיות המגבילות את יכולת הרכש שלו בחמשת העשורים האחרונים, נאלץ עדיין להשתמש במטוסי קרב ובמסוקים אמריקניים ורוסיים מיושנים משנות ה-70 וה-80. מסיבה זו הוא כמעט לא מהווה איום או מכשול לכלי טיס של חיל אוויר מודרני, שירצה אולי לתקוף מהאוויר מטרות באיראן. אבל (לידיעת כל מי שמתכנן לתקוף באיראן), המצב הזה עומד כנראה להשתנות בצורה די דרמטית בתוך שנים ספורות.
בשבת פורסם שהרוסים כבר החלו באביב האחרון לאמן טייסים איראנים בהטסת מטוסי קרב-הפצצה מדגם "סוחוי 35" (SU-35). אלו מטוסים מודרניים שבהחלט יכולים לאתגר טייסים ומטוסים של חילות אוויר מערביים – כולל חיל האוויר הישראלי. זאת בהנחה שהרוסים ימכרו לאיראנים יחד עם המטוסים גם טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע מתוחכמים וארוכי טווח מתוצרתם. לפי פרסומים, רוסיה שוקלת למכור לאיראן גם מסוקי סער ומסוקי קרב ומערכות הגנה אווירית מתקדמות שיקשו מאוד לתקוף מהאוויר מטרות באיראן.
הברית הרוסית-איראנית עלולה להניב איום חמור נוסף על ישראל: כשצבאו מתבוסס בבוץ האוקראיני והוא חושש לשרידותו הפוליטית, פוטין הנואש יהיה תלוי יותר ויותר באיראנים; כתוצאה מכך הוא עלול להתפתות ולדרוש מישראל להגביל את מתקפות המנע שהיא מבצעת במסגרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות) נגד התבססות האיראנים ושלוחיהם ונגד "מפעל דיוק הטילים" האיראני בסוריה.
אבל בינתיים הדבר לא קרה, ובכירים במערכת הביטחון מעריכים שזה גם לא יקרה – מפני שבקרמלין יודעים היטב שחופש הפעולה האווירי בשמי סוריה ולבנון נתפש בישראל כאינטרס לאומי-ביטחוני חיוני, ולכן היא תפעל לשמר אותו בכל האמצעים והדרכים האפשריות. אם הדיפלומטיה תיכשל – אז בלית ברירה גם באמצעים צבאיים, כולל עימות ישיר והרסני עם הכוחות הרוסיים שעל אדמת סוריה. פוטין כעת ובעתיד הנראה לעין אינו יכול להרשות לעצמו עימות צבאי עצים נוסף על זה שהוא מסובך בו באוקראינה; עימות שגם בו יש לו סיכוי טוב להפסיד צבאית וכלכלית.
איראן היא כבר איום עולמי, לא רק על ישראל
עם כל החסרונות והסיכונים לישראל שגלומים בברית הרוסית-איראנית, היא העניקה לישראל כמה יתרונות: ראשית – הברית הלא קדושה בין טהרן למוסקבה שמסייעת לרוסים להקפיא בקור את אזרחי אוקראינה גרמה כבר לרוב המדינות המשתייכות למערב הדמוקרטי להתפכח ולהבין שאיראן היא איום ממשי מוחשי ומסוכן על שלום העולם; איום לא רק על היציבות במזרח התיכון ואיום קיומי על ישראל. כך זה כשהיכולות הצבאיות והתעשייתיות של איראן הן קונבנציונליות – נקל לשער מה יקרה כשאיראן תחזיק בנשק גרעיני.
שנית, הסיוע לרוסיה במלחמתה באוקראינה יחד עם הדיכוי האכזרי של "מהומות החיג'אב" ציננו מאוד את המוטיבציה של ממשל ביידן ושל מדינות האיחוד האירופי לחתום על הסכם גרעין מחודש עם האייתוללות. המשמעות היא שאיראן תמשיך לשאת בנטל הסנקציות ואולי אף יוטלו עליה סנקציות נוספות. לכן לא יהיו לה משאבים פנויים רבים להשקיע בפרויקט הגרעין ובהרפתקאות צבאיות אחרות שהיא מעורבת בהן. גם המצב הכלכלי לא ישתפר, וזה כשלעצמו מהווה איום על המשטר האיראני.
בכל מקרה, ישראל צריכה לעקוב בהתמדה ומקרוב אחרי מה שקורה בציר מוסקבה-טהרן, להיערך מדינית, דיפלומטית וצבאית כדי לסכל התפתחויות לא רצויות – וגם לנצל הזדמנויות אם יהיו כאלה.