115 שנה חלפו מאז זיכויו המוחלט של קצין התותחנים היהודי אלפרד דרייפוס, שהופלל על ידי עמיתיו בצבא הצרפתי והואשם על לא עוול בכפו בהעברת מידע סודי לגרמנים, אך כעת עולה מחדש לכותרות הפרשה שהסעירה בזמנו את צרפת ואת העולם כולו – בעקבות הקמפיין ההולך ומתחמם לנשיאות הרפובליקה, שייערכו בעוד פחות מחצי שנה, באפריל הקרוב.
11 צפייה בגלריה
הנשיא מקרון ואלפרד דרייפוס. הפרשה שהסעירה את צרפת בסוף המאה ה-19 שוב בכותרות
(צילום: AP, gettyimages)
בבחירות הללו חוזים אמנם הסקרים ניצחון לנשיא הנוכחי, איש המרכז עמנואל מקרון שמשלים כעת כהונה ראשונה בת חמש שנים, אך הקרב האמיתי מתחולל בימים אלו דווקא במחנה הימני-קיצוני: שם מאבדת לאחרונה את ההובלה הפוליטיקאית הוותיקה מרין לה פן, לטובתו של הפרשן והפובליציסט אריק זמור, צרפתי-יהודי ממוצא אלג'יראי.
זמור, שטרם הכריז רשמית על ריצה בבחירות, משמיע עמדות קיצוניות אף יותר מאלו של לה פן בכל הנוגע לתחומי ההגירה והאיסלאם בצרפת, וכמה מהסקרים חוזים שאם יתמודד יעפיל למקום השני בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, ובכך יוכל להמשיך לסיבוב השני שבו ינופו כל שאר המועמדים ושבו יתמודד ישירות מול מקרון.
אלא שלצד עמדותיו נגד המהגרים, זמור בן ה-63 משמיע גם עמדות רוויזיוניסטיות בכל הנוגע להיסטוריה הצרפתית: הוא טען שמשטר וישי שפעל בדרום צרפת בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה סייע להציל יהודים, אף שהמשטר הזה שיתף פעולה עם הנאצים בשואה – ומטיל גם ספק בחפותו של דרייפוס.
"הרבה אנשים ממהרים לטהר את שמו של דרייפוס, אבל הפרשה הזו עמומה", אמר בשנה שעברה זמור. "אנחנו לעולם לא נדע", הוא הוסיף באשר לעמדה המקובלת כיום על ידי ההיסטוריונים שדרייפוס הופלל בשקריהם של קצינים בצבא צרפת – תוך שהוא מדגיש כי חפותו של דרייפוס "אינה ברורה".
על רקע הטענות הללו של זמור, הנשיא מקרון השתתף בשבוע שעבר בטקס חניכת המוזיאון הראשון שמוקדש בצרפת לפרשת דרייפוס. מדובר בקולקציה של מסמכים היסטוריים המוצגת בביתו של הסופר אמיל זולא, שבמהלך הפרשה יצא חוצץ להגנת דרייפוס והורשע בהוצאת דיבה לאחר שפרסם ב-1898 את מאמרו המכונן "אני מאשים" (J'Accuse), בו האשים את צבא צרפת בזיוף מסמכים ובהעללת עלילה על דרייפוס.
בטקס ביום שלישי האחרון, שבו השתתפו גם צאצאיו של דרייפוס, אמר הנשיא הצרפתי כי דבר לא יוכל למחוק את ההשפלה ואי-הצדק שנגרמו לקצין היהודי. "בואו לא נוסיף עליהם בכך שנשכח, שנעמיק אותם או שנחזור עליהם", הוסיף מקרון. בדבריו, שהובאו בדיווח ב"גרדיאן" הבריטי, הדגיש מקרון את הצורך להיאבק באנטישמיות, אותה אנטישמיות שעמדה מאחורי הרשעתו של דרייפוס. "אני אומר לצעירים: אל תשכחו דבר מאותם מאבקים... בעולם הזה שבו אנו חיים, במדינה שלנו וברפובליקה שלנו, הם עדייו לא הסתיימו", אמר. מקרון ציין כי ייתכן שיש לשקול כעת את העלאת דרגתו של דרייפוס לדרגת גנרל.
11 צפייה בגלריה
הטקס המשפיל ב-1895 שבו נשללה מדרייפוס דרגתו וחרבו נשברה. ההמון צעק "מוות ליהודים"
(מתוך ויקיפדיה)
בתקשורת הצרפתית התייחסו לאמירות הללו של מקרון כמתקפה המכוונת לעבר זמור, שכאמור טרם הכריז רשמית על מועמדותו. לפי ה"גרדיאן", זמור אינו הראשון בימין הקיצוני בצרפת שמטיל ספק בחפותו של דרייפוס, וכבר בשנות ה-90 יצא ז'אן-מארי לה פן – אביה של מרין לה פן והמנהיג הקודם של מפלגת "החזית הלאומית" (שאת שמה שינתה בתו ל"איחוד הלאומי") – להגנתו של קצין בצבא צרפת שדרגתו נשללה ממנו אז, לאחר שפרסם מאמר שבו טען כי דרייפוס היה אשם. גורמים אחרים בימין הקיצוני, כך לפי "הגרדיאן", טוענים כי פרשת דרייפוס הייתה חלק מקמפיין "מתוזמר" שנועד להחליש את צרפת בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה.
ההיסטוריון מארק קנובל, שמייעץ לממשלה בפריז בנוגע למאבק בגזענות ובאנטישמיות, אמר ל"גרדיאן" כי האולטרה-לאומנים מתמקדים בשנים האחרונות יותר בטיהור שמם של דמויות המזוהות עם הימין-הקיצוני, כמו המרשל אנרי פיליפ פטן, שעמד בראש משטר וישי. "הימין הקיצוני הפך לפחות מאופק בכל הנוגע להיסטוריה, לפחות מתגונן באשר להאשמות של בגידה, חוסר כנות וניסיונות פילוג שהופנו כלפיו", טוען קנובל.
"ההכרזה על אשמתו האפשרית של אלפרד דרייפוס אינה מקרית – היא חלק מאסטרטגיה רוויזיוניסטית", הוסיף קנובל. לדבריו, זמור אמנם "טוען שהוא אוהב היסטוריה – אבל היסטוריה היא לא שבשבת שמשתנה לפי אידאולוגיה. היא מדע". הוא הדגיש כי היסטוריונים שחקרו את הפרשה לאורך עשרות שנים הראו, "פה אחד" כלשונו, שדרייפוס היה חף מפשע: "ורק זמור מפיץ חשדות".
11 צפייה בגלריה
משפטו של דרייפוס. הוא הורשע במשפט חוזר, זכה לחנינה, ובהמשך גם לזיכוי מוחלט
(צילום: Gettyimages)
דרייפוס, נזכיר, הורשע במשפט צבאי סודי ב-1894 בריגול ובהדלפת סודות מדינה, מבלי שבכלל היו ראיות ממשיות נגדו ובלי שהוא או עורכי דינו קיבלו לידיהם את כל חומרי החקירה. דרגתו נשללה ממנו בטקס משפיל שנערך בכיכר בפריז, לעיני המון זועם שצעק "מוות ליהודים", ושבו גם חרבו נשברה. את אותו טקס, ואת הפרשה כולה, אגב, סיקר בנימין זאב הרצל.
לאחר הרשעתו נשלח דרייפוס לרצות מאסר עולם באי השדים שמול גיאנה הצרפתית, באוקיינוס האטלנטי. האשם האמיתי בריגול לטובת השגרירות הגרמנית בפריז היה קצין בשם פרדיננד אסטרהאזי, וטיוח האמת בפרשה לא עמד במבחן הזמן. הפרשה המשיכה להסעיר את צרפת, שנחלקה לשני מחנות – אלו שהיו משוכנעים באשמתו של דרייפוס ואלו שהיו משוכנעים בחפותו. עיתונאים, אנשי רוח ואינטלקטואלים רבים מהשמאל התגייסו למאבק למען חפותו של דרייפוס. הלחץ הציבורי הגובר הוביל למשפט חוזר לקצין היהודי ב-1899, אך גם שם הוא נמצא אשם. הנשיא דאז, אמיל לובה, ניסה למנוע מבוכה נוספת לצבא והעניק לדרייפוס חנינה – אך לזיכוי מוחלט הוא זכה רק ב-1906.
יותר קיצוני מלה פן, אבל עם כבוד
לצד עמדותיו הפרובוקטיביות בכל הנוגע לחפותו של דרייפוס, זמור, הכוכב העולה של הימין הקיצוני בצרפת, מתמקד בעיקר בסוגיית ההגירה. זמור הורשע בעבר בהסתה לגזענות בשל התבטאויותיו, וטוען בין היתר כי צרפת צועדת אט-אט לעבר מלחמת אזרחים. בספריו רבי המכר ובהופעותיו הכמעט יום-יומיות בטלוויזיה וברדיו הוא טוען כי עתידה של צרפת טומן לה מאבק בין המסורת הנוצרית לבין תרבותם של המהגרים המוסלמים, אותם הוא מכנה "קולוניאליסטים". הוא דוגל בתיאוריה המכונה "ההחלפה הגדולה", שלפיה האירופים הלבנים מוחלפים על ידי אותם מהגרים.
11 צפייה בגלריה
מתנגד של זמור קורע את תמונותיו. פובליציסט שמופיע תכופות בטלוויזיה הצרפתית
(צילום: AP)
"אני חושב שהרבה צרפתים מחכים למסר הזה, למישהו שידבר אליהם על צרפת, על איך הם מרגישים: שהמדינה בסכנת מוות מגל הגירה חסר תקדים, שאזורים שלמים במדינה הפכו למעוזים של איסלאמיסטים זרים", אמר בתחילת החודש זמור, לאחר שהתפרסם הסקר הראשון שחזה כי יעקוף את לה פן ויגיע למקום השני בסיבוב הבחירות הראשון, שייערך ב-10 באפריל. בין היתר מציע זמור לחייב הורים להעניק לילדיהם שמות פרטיים ש"נשמעים" צרפתיים.
פיליפ קורקוף, חוקר פוליטי המזוהה עם השמאל בצרפת, סבור שזמור מסוכן הרבה יותר מלה פן, ומגדיר אותו כסוג של "טראמפ אינטלקטואלי". בשיחה עם סוכנות הידיעות AFP הזהיר קורקוף כי לזמור יש סיכוי טוב יותר מלה פן לכפות על מקרון מאבק צמוד יותר בסיבוב השני. הוא הסביר כי זמור נתפס על ידי רבים בצרפת כמזוהה יותר עם הזרם המרכזי מאשר לה פן, בעקבות הקריירה הארוכה שלו כעיתונאי בעיתון בעל הקו הימני "לה פיגרו", והופעותיו הטלוויזיוניות.
"הוא יותר ימני-קיצוני ממרין לה פן, אבל יש לו יותר כבוד בימין", אמר קורקוף. במרכז ובשמאל בצרפת מייחסים את נסיקתו של זמור בסקרים לתשומת הלב הרבה שלה הוא זוכה בדיווחים התקשורתיים. מועמדת הסוציאליסטים לנשיאות, ראש העיר פריז אן אידלגו, טענה כי עלייתו בסקרים עוררה בה תחושת "גועל" כה חזקה, עד שהיא חשה "בחילה".
לה פן, שחלק מהסקרים עדיין חוזים כי תגיע למקום השני בסיבוב הראשון, מתקשה כעת למצוא תגובה הולמת לפופולריות הגוברת של זמור. תחילה ניסתה להתעלם ממנו – זמור אף טען בספר שפרסם לאחרונה כי בשיחה פרטית ביקשה ממנו לה פן לפרוש כדי למנוע פיצול קולות – אך כעת היא כבר תוקפת אותו פומבית. "מלבד ברוטליות, מה הוא מציע במונחים של פתרונות?", אמרה החודש לה פן על יריבה מימין. בעלי בריתה תקפו את זמור גם על התבטאויותיו בנוגע לנשים: הוא טען כי אין להן את אותן יכולות הנהגה שיש לכאורה לגברים.
