כתב ynet עם לוחמי צה''ל במבצע בג'נין
(צילום: יואב זיתון)
מבצע צה"ל בג'נין נחל הצלחה בהיבטים הטקטיים-מבצעיים שלו, אבל כדאי שלא להתבשם מכך: האויב שנמלט ממחנה הפליטים לא היה דומה לשום כוח לוחם עתידי שבו עלול צה"ל להיתקל בעזה או בלבנון. הבעיה שבגללה נדרש המבצע לא הייתה איכותן או עוצמתן של כנופיות הטרור שם, אלא החופש המוחלט שממנו נהנו, שהקשה מאוד על פעולות הסיכול של כוחות הביטחון.
זו הייתה מטרתו, המוגבלת והטקטית, של המבצע: החזרת חופש הפעולה לפעולות הסיכול של הצבא ושב"כ. בחודשים האחרונים נאלצו היחידות, שבאו לבצע מעצרים או לסכל התארגנות לפיגוע, לעשות זאת בשעות היום או בכוח גדול במיוחד, משום שהכנופיות הצליחו ליצור מעגל אבטחה של מצלמות ואביזרים אחרים, שנתן להן התראה מספיקה על פשיטות ליליות, ומעגל פיזי של מטענים, כמו זה שעליו עלה רכב הפנתר של צה"ל לפני כשבועיים. לפעולות גדולות או באור יום יש מחיר, לא רק בהסתבכות אפשרית של הכוח המבצע אלא גם בנפגעים בצד השני, דבר העלול להדליק מקומות אחרים ביהודה ושומרון ואף לגרור הסתבכות בגזרות אחרות.
הפעולה הצה"לית – חזקה, ועם זאת מתוחמת בבירור ביעדים ובשטח – החזירה חלק מהמצב הפיזי לקדמותו, ושידרה מסר שישראל לא תיתן ל"שמורות טרור" כאלה להתפתח. למרות הכאב על נפילתו של לוחם אגוז דוד יהודה יצחק ז"ל, עושה רושם שרמת הביצוע הייתה טובה. כל השאר הוא הרטוריקה המתלהמת של חלק משרי הממשלה, הכמיהה הנצחית וחסרת התוחלת ל"מיגור הטרור" והגרירה של כל נושא, גם ביטחוני-נקודתי כמו חופש הפעולה במחנה פליטים, לביצה הרוחשת של פוליטיקת הזהויות בישראל.
המסך החצוי מיום שני – בצד אחד התמונות מג'נין ובשני מפגינים מתעמתים עם שוטרים במחאה סוערת בנתב"ג – העיד על המקום הבלתי אפשרי שאליו הביאה הממשלה את מפקדי הצבא: מחד הצורך לעשות את המעשה השקול ולסכל טרור בלי להצית עימות גדול, כשברקע שרים מתלהמים הדורשים עוד "הישגים" חסרי משמעות; ומאידך משרתי מילואים המשוכנעים שכל דבר שהממשלה עושה, כולל יציאה למבצע, נועד להסיט את תשומת הלב מן המהפכה המשפטית. מצב זה רק יחמיר בחודשי הסתיו והחורף, כשבמוקד הוויכוח יעמוד חוק הגיוס המתגבש.
אבל יותר מכל, המבצע בג'נין ממחיש את תוצאותיה של המדיניות המכוונת של כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות – להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק את חמאס. עבור בנימין נתניהו, ובוודאי עבור בצלאל סמוטריץ' ושותפיו, זהו מהלך מכוון שמטרתו לחסל את האפשרות להסדר מדיני. אחרים נקטו מדיניות זו כדי להשיג שקט זמני ברצועת עזה. ואגב, חמאס יוצא מחוזק גם מהאירוע הנוכחי, שבו (כמו במבצעים עלות השחר ומגן וחץ) ישראל יוצאת מגדרה כדי לשדר לו כמה היא לא מעוניינת בעימות איתו.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןאלא שאין ואקום בעולם: רשות חלשה משמעה כאוס ביהודה ושומרון, שאליו נכנסים ארגוני הטרור בחסות איראן ומייצרים התארגנויות כדוגמת אלו שבג'נין. ובעוד המבצעים הצבאיים של ישראל מכוונים בכל פעם כלפי האויבים החלשים ביותר שלה – הג'יהאד האסלאמי בעזה או הכנופיות בג'נין – האויבים המסוכנים יותר מתחזקים, צוברים ביטחון ובעיקר משדרים לבני עמם שהדרך היחידה להשיג משהו מישראל היא בהתנגדות וכוח.
אי אפשר לצפות מהממשלה הנוכחית, שכל מהותה היא הנצחת שלטון ישראל בשטחים וחיסול האפשרות להסדר, שתפעל כדי לחזק את הפרטנר האפשרי ברמאללה. למדיניות הזו, שהשלכותיה על דמותה ומעמדה של ישראל יהיו היסטוריות, אין גם אופוזיציה של ממש בפוליטיקה הישראלית, או במחאה נגד החקיקה, הנזהרת עד כדי אלימות מכל זיהוי עם התנגדות לכיבוש, רחמנא ליצלן. אבל גם מי שרוצה לדבר על ביטחון "נטו", כאילו באמת קיים דבר כזה, צריך להכיר במשמעות של מדיניות ישראל: רשות חלשה היא טרור חזק, שבשלב הנוכחי מייצר שמורות כמו בג'נין שצריך את חיל האוויר ומיטב חטיבות צה"ל כדי להתמודד איתן, ובשלב הבא עלול להצית פיגועים קשים ותבערה גדולה.
- עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
