הגענו לגבול בין קולומביה לוונצואלה במסגרת אחד ממסעות הצילום הלא שגרתיים ברחבי העולם, שמוביל איתמר פלג מנהל חברת "יומן מסע". הגבול כאן נפתח אחרי שבע שנים של נתק בין המדינות בגלל סכסוך פוליטי. לצד רוחות התקווה ביחסים בין המדינות להן מייחל נשיא קולומביה הנבחר גוסטבו פטרו עם פתיחת הגבול, עולה גם רמת הכוננות של גורמי הביטחון, כי באזור יש נוכחות גבוהה של ארגון הגרילה ELN הפועל להברחת סמים ונשק. לפי פרסומים, חלקו עושה את דרכו, בעידודה של ממשלת ונצואלה, גם לחיזבאללה בלבנון.
מתחת לגשר
תושבי מדיין אוהבים לספר בגאווה איך העיר שלהם, שנחשבה בתקופת פעילותו של סוחר הסמים פבלו אסקובר בשנות ה־80 וה־90 ל"עיר המסוכנת בעולם", הפכה לאחת הערים הבטוחות בקולומביה. המטרו המעופפת, הפארקים הירוקים והפאבלות הצבעוניות, הפכו למוקד עלייה לרגל של תרמילאים ומטיילים. הביטחון הכללי בעיר באמת השתפר פלאים לאחר מותו של אסקובר, אבל מספר המשתמשים בסמים בעיר גדל בשנים האחרונות בעשרות אחוזים ונרקומנים משתמשים כמעט בכל פינה בעיר ללא פיקוח. שוטרים מנסים להילחם בתופעה, רוב הזמן ללא הצלחה.
מסע חזרה בזמן
עמוק בתוך הג'ונגלים של הרי סיירה נבאדה דה סנטה מרתה בצפון קולומביה, הרי החוף הגבוהים בעולם, שוכנת קבוצת הילידים קוגי (אנשי היגואר), הציוויליזציה הפרה־קולומביאנית האחרונה ששרדה מתקופת התרבויות האינדיאניות המפוארות של אמריקה הלטינית. קרוב ל־20 אלף ילידי קוגי שוכנים בכפרים הפזורים בג'ונגל, חלקם בקהילות סגורות החיות בכפרים אשר נראה כי הזמן עצר בהם מלכת.
סיפור על דם ומים
הכפר הצבעוני והקטן הזה, שממוקם אי שם באמצע אגם ענק, היה במוקד של אחד ממעשי הטבח הקטלניים ביותר במלחמת הגרילה שהתרחשה בקולומביה במשך עשרות שנים. ב־22 בנובמבר 2000, חמושים מהמיליציה הימנית הקיצונית (ה־AUC) ירו למוות ב־37 גברים מהכפר, רובם דייגים עניים שהואשמו בשיתוף פעולה עם המרקסיסטים. לאנשים כאן יש מעט רכוש והרבה שמחת חיים. הכפר מלא בילדים, שהם התקומה של המקום הזה שננטש לחלוטין לאחר אותו לילה וכעבור כמה שנים אוכלס מחדש.
פליטים בתת-תנאים
קרוב לשניים וחצי מיליון פליטים מוונצואלה חיים בקולומביה, לאחר שברחו מהקריסה הכלכלית ומהמשבר הפוליטי במדינתם. זהו שדה תעופה צבאי נטוש לא רחוק מהגבול, שבו חיות כ־2,000 משפחות במגורי פחונים. אלה אנשים נורמטיביים, שחלקם הגדול התגוררו עד לא מזמן בבתים ראויים למגורים והתפרנסו בכבוד במדינתם. אין כאן מים זורמים והתושבים מסתמכים על מוכרי מים על חמורים שמוכרים חביות עם מי שתייה. הם מסתפקים בארוחה אחת דלה ביום והתנאים הסניטריים עלובים.
16 צפייה בגלריה
בלי מים זורמים, עם תנאים סניטריים עלובים. 2,000 משפחות שגרות בפחונים
(צילום: זיו קורן)
פחד ואימה ברחובות
מלחמה בין כנופיות פשע היא תופעה שכיחה בקולומביה. כמעט בכל עיר במדינה יש התארגנויות של כנופיות חמושות שמתמקמות באזורים שונים בערים, כשמה מפריד ביניהן אלו "גבולות בלתי נראים", כמו רחוב אקראי או סמטה קטנה. בדומה לארגוני הגרילה, גם כאן הסחר בסמים הוא העיסוק העיקרי, אך פרוטקשן או רקע אתני יכולים גם הם להצית עימות. בערים רבות במדינה, באזורים רבים אנשים לא יוצאים מהבית לאחר רדת החשיכה. כאן, בעיר קוויבדו שבמערב קולומביה, עיר ענייה ומרוחקת במחוז צ'וקו שלא מעניינת אף אחד, מלחמות רחוב הן עניין שבשגרה.
הנעליים הראשונות שלי
בקוויבדו אנחנו תופסים תהלוכה שמחה, עם תחפושות וסממנים נוצריים, שהיא שיאו של פסטיבל דתי שמתקיים במקום לאורך שבועיים. כל תושבי העיר צופים בתהלוכה מצידי הרחובות כשהם לבושים בבגדים החגיגיים שלהם, ולכבוד האירוע, חלקם יקנו לילדים שלהם נעליים בפעם הראשונה.
העוני אין לו סוף
המזבלה של קוויבדו היא אחד המקומות האומללים שהגענו אליהם. ילדים קטנים נוברים כאן בין ערימות הרפש המצחינות והטובעניות כדי לאתר דבר אחד שאפשר למכור או למחזר בכסף. הם מסתערים על כל משאית שמגיעה לפרוק אשפה יחד עם העופות שבסביבה.
מבט של ילדה
אנחנו חולפים בסירה על פני הכפרים העניים והמוזנחים שנמצאים לאורך הנהר אטראטו. גם תיירים כמעט שלא מגיעים לאזורים האלה ואנחנו הופכים להיות אטרקציה עבור התושבים. אחת הילדות מציצה מדלת הבית כדי לראות את האורחים המפתיעים.
