שלילתו המיידית והנחרצת של הנשיא ביידן את האפשרות למתקפה אמריקנית נגד אתרי הגרעין האיראניים בעקבות מתקפת הטילים הברברית על ישראל מהווה ביטוי מצער נוסף לקיבעון המחשבתי-אסטרטגי שממנו סובל הממסד האמריקני זה למעלה משני עשורים ביחס למשטר האייתוללות, כמו גם להערכת היתר שמעניק לאיום הייחוס הצבאי שנשקף מאיראן, בהינתן עימות צבאי נגד טהרן.
מזה שנים שהממסד בוושינגטון, בגיבוי קהילת המודיעין האמריקנית, מציב תרחישי אימים בהינתן עימות מוגבל עם איראן
מזה שנים שהממסד בוושינגטון, בגיבוי קהילת המודיעין האמריקנית, מציב תרחישי אימים בהינתן עימות מוגבל עם איראן, דוגמת סגירת מיצרי הורמוז בידי צי משמרות המהפכה - מהלך בעל משמעויות מרחיקות לכת לשוק האנרגיה העולמי. עוד בתרחישים המחמירים, ירי טילים מאסיבי לעבר בעלות בריתה של ארה"ב במרחב, ובראשן ישראל, סעודיה, האמירויות וירדן, והפעלת תאי טרור רדומים מעבר לים שיבצעו פיגועים באתרים מערביים.
שאלת הערכת היתר ליכולות האויב ולנסיונם הצבאי של פעיליו הבכירים חוזרת לסדר היום של מערכות המודיעין בארץ ובעולם, ומתחדדת למול תוצאות הביניים של המערכה בלבנון, עת חיל האוויר ממשיך לגרוע בשיטתיות את יכולות האש של חיזבאללה, באופן השולל כמעט לחלוטין את איום הייחוס שליווה זה שנים את צה"ל בהתייחס לזירה הצפונית ופוטנציאל ההיזק האפשרי.
נראה כי הלקחים הראשוניים העולים מהמערכה בלבנון נכונים לאיראן, בפרט סביב סל הכלים הצבאי האיראני המצומצם יחסית למעגלי עימות מרוחקים, הנשען בעיקרו על מערך הטק"ק (טילי קרקע-קרקע)
נראה כי הלקחים הראשוניים העולים מהמערכה בלבנון נכונים לאיראן, בפרט סביב סל הכלים הצבאי האיראני המצומצם יחסית למעגלי עימות מרוחקים, הנשען בעיקרו על מערך הטק"ק (טילי קרקע-קרקע). זאת, בעוד הממסד האמריקני, המדיני, הצבאי והמודיעיני – ממשיך לשמר האדרה ליכולות טהרן. וכאן חונה ההזדמנות של המדינאי ביידן, ערב פרישתו מהבית הלבן; בעוד נשיאים של כהונה אחת מתקשים על פי רוב להותיר חותם משמעותי בתחום מדיניות החוץ בכהונה בת ארבע שנים בלבד (דוגמת בוש האב ובמידה מסוימת גם טראמפ), הנשיא ביידן מקבל עתה הזדמנות אחרונה בהחלט לעצב את מורשתו, כך שתכלול לראשונה מזה עשורים רבים הפעלת כוח אמריקני גלוי ומשמעותי נגד איראן. מהלך שכזה יהווה מסר לא רק לאזור אלא לעולם כולו: שיבתה של ההרתעה והעוצמה האמריקנית אל השולחן, לאחר שנים של דשדוש ושחיקה במקורות העוצמה הצבאיים של ארה"ב, שנבעו בין היתר מניהול בעייתי של המערכות הצבאיות בעיראק ואפגניסטן.
לתקיפה, ולו חלקית, של אתרי תכנית הגרעין האיראנית, יש ערך רב – לא רק בגלגול לאחור של יכולות שמשטר האייתוללות צבר לאורך שנים, אלא גם ככללי לביסוס משטר מניעת תפוצת נשק גרעיני (כחלק מההגיונות שליוו, למשל, את השמדת יכולות הגרעין בעיראק ובסוריה בשעתו) בהיעדר מציאות הסכמית מול איראן. אך גם אם אלה אינם בראש מעייניו של הנשיא ביידן, כעולה מדבריו, על השולחן קיימות חלופות צבאיות רבות שיהיה בהן כדי לגבות מחיר אמריקני כבד מאירן, נוכח תקיפת בעלת בריתה האזורית הבכירה וערעור היציבות במרחב, והצורך לגבות מחיר כבד ממשטר האייתוללות על המשך הפצת הטרור ברחבי המזרח התיכון, תמיכתו בטבח 7 באוקטובר וערעור היציבות העולמית.
ג'ורג' וושינגטון, מפקד כוחות השחרור במלחמת העצמאות האמריקנית ונשיאה הראשון של ארה"ב, קבע כי "ככל שהקונפליקט גדול יותר, כך הניצחון דגול יותר". ערב פרישתו מקריירה מפוארת בת למעלה מיובל שנים בפוליטיקה האמריקנית, הנשיא ביידן יכול לייצר היפוך אמריקני תפישתי והיסטורי בהתבוננות על האתגר האיראני והצבתו בקומה הצבאית-אופרטיבית ולא רק הדקלרטיבית, כראש הנחש לכל תחלואי המזרח-התיכון. אם לא בגרעין, אז במתקני האנרגיה שיכאבו עד מאד למשטר הפרסי. ואם לא שם, אז ביעדים צבאיים נבחרים ויעדי שלטון בולטים, כרכיב מוביל בהשבת ההרתעה האמריקנית לאזור.
ובהמשגה לשירו המיתולוגי של היהודי הנצחי לאונרד כהן: קודם ניקח את טהרן – אחר כך את ביירות.
