מלחמת הצללים במזרח התיכון הופכת מדי יום ליותר ויותר גלויה. מאז 7 באוקטובר, מה שהיה נהוג לכנות "המלחמה שבין המלחמות" - שהתנהלה לרוב מאחורי הקלעים, מבלי שאף צד לקח אחריות על פעולותיו - הפך למערכה רבתי. ובתוך הקלחת הזו ניתן לשרטט באופן ברור שני צירים: האחד, שבישראל נהוג לכנות "ציר הרשע", ומולו הציר הפרו-מערבי.
בצד אחד עומד הציר הפרו-מערבי, או האמריקני, עם חזון אוטופי של מזרח תיכון חדש של שלום ושגשוג. החזון הזה כולל אינטגרציה מלאה של ישראל במרחב, אחרי נרמול יחסים עם סעודיה ויתר המדינות הערביות והמוסלמיות, עם נתיב למדינה פלסטינית שתוקם בעתיד בשטחי עזה ויהודה ושומרון. בצד השני עומד "ציר הרשע" האיראני, שמקיף את ישראל בטבעת חנק של טרור ושואף להביא להתשתה וקריסתה. הציר הזה פגע אנושות בחזון האמריקני עם מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר - אותו טבח שעצר למעשה את תהליך הנורמליזציה שכמעט כבר הושלם בין סעודיה לישראל.
בהכללה גסה, ניתן לחלק את מדינות המזרח התיכון בין שני הצירים הללו - על אף שרוב המדינות מקיימות קשרים גם עם איראן וגם עם ארה"ב. בציר האמריקני ניתן למנות את המדינות המתונות, ובהן ישראל, מצרים, סעודיה, ירדן, כוויית, בחריין, איחוד האמירויות, ממשלת תימן הלגיטימית ואזרבייג'ן; ומנגד עומדת איראן על כל זרועות הטרור שלה - ובהם החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק, סוריה ולבנון, שהפכה בת ערובה לגחמות של חיזבאללה. סודן, כפי שנפרט בהמשך, מתקדמת בצעדי ענק אל עבר הציר הזה - אולי בעל כורחה. רוסיה מספקת לציר תמיכה משמעותית, בעיקר צבאית. היא מעורבת עד צוואר בסוריה - ומקיימת יחסים ביטחוניים ענפים עם איראן, שמסייעים לטהרן להתמודד עם העליונות הצבאית המערבית.
המתקפה ששינתה הכול: איראן משגרת טילים לישראל
9 צפייה בגלריה
מימין: חמינאי, נסראללה ואל-חות'י. משמאל: ביידן, נתניהו ובן סלאמן. באמצע: ליל המתקפה האיראנית בי-ם
(צילום: אלכס קולומויסקי, REUTERS/Evelyn Hockstein, AFP / HO / KHAMENEI.IR, )
האסטרטגיה של איראן
התוכנית האיראנית במאבק הבין-גושי הזה נבנתה באיטיות וביעילות במשך שנים, והיא ידועה כ"אסטרטגיית השלוחים" (פרוקסי). מפקד כוח קודס שחוסל בינואר 2020 בעיראק, קאסם סולימאני, היה הארכיטקט שלה. הטכניקה בכל מקום דומה: האיראנים מתבססים על האוכלוסייה השיעית, מחזקים ובונים מיליציה מקומית, ואז נעשית פעילות של "דעווה". מדובר בעבודת תשתית-חברתית-כלכלית, שכוללת בניית מרפאות ובתי ספר. המיליציה גם מכניסה נציגות לפרלמנט של המדינה, ולאחר מכן לממשלה.
ארגון חיזבאללה הוא דוגמה מושלמת לכך, כשהשפעתו על ממשלת לבנון כה משמעותית עד שכבר כמעט לא ניתן להפריד יותר בין שתי הישויות. לחיזבאללה יש זכו וטו במדינה, ובלבנון אין נשיא כבר שנה וחצי כי ארגון הטרור עדיין לא הסכים לדמות שנוחה עבורו. בנוסף, וללא הפרעות מהותיות, גורר ארגון הטרור הלבנוני את ארצו למלחמה עם ישראל - שתסתיים, סביר להניח, בהרס שלבנון השסועה ומלאת המשברים לא תוכל להשתקם ממנו.
דינמיקה דומה למה שמתרחש בלבנון רואים גם בעיראק, שם איראן מטפחת את המיליציות השיעיות ומחזקת אותן - והן מצידן יורות לעבר ישראל, וגם לעבר מטרות של צבא ארה"ב (עד להרג החיילים האמריקנים). חיזוק המיליציות נעשה בקונטקסט של המאבק בדאעש, שמהווה איום הן לאיראן והן לעיראק, וכך טהרן בנתה למהלך לגיטימציה פנימית וחיצונית. חלק מהמיליציות השיעיות ממלאות במפורש את הוראותיה של איראן, ויש להן ייצוג משמעותי בפרלמנט ובממשלה המקומית. מנגד, יש לציין כי ארה"ב עדיין מחזיקה כוחות במדינה, ותומכת בממשלה המקומית - שמגנה את הפעולות הצבאיות של שני הצדדים בשטח עיראק, ופעלה להפסיקן. לאחרונה התנהלו שיחות על נסיגה סופית של צבא ארה"ב מעיראק, אך לא נקבע תאריך. למעשה, עיראק נמצאת בין הפטיש לסדן במאבק בין ארה"ב לאיראן, וחרף הלחימה הפעילה שמנהלות המיליציות בשיגורים לעבר ישראל - קשה לומר כי המדינה עצמה משתייכת במובהק לאחד הצירים.
תהליך דומה למה שעשתה איראן בעיראק היא עושה גם עם החות'ים בתימן, תוך הישענות על האוכלוסייה השיעית במדינה מוכת הרעב, שמותשת ממלחמת אזרחים רצחנית שהובילה לפילוג המדינה לשתי ישויות. החות'ים, נציין, הם ארגון שהיה קיים, אך איראן חיזקה אותו באופן דרמטי באמצעות העברות אמל"ח. אין ספק מי עומד מאחורי הברחות הנשק לארגון, שהצליח להילחם בהצלחה בקואליציה הסעודית ולהשתלט על שטחים נרחבים בתימן, כולל הבירה צנעא. כיום מצליחים החות'ים להתמודד עם מתקפות של בריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות, לפגוע בחופש המסחר בים האדום ולשגר טילים לעבר אילת במקביל. כושר ההישרדות הזה הוביל לכך שהארגון - שחרט על דגלו את השמדת ישראל - עוד עשוי לקבל לגיטימציה במסגרת שיחות השלום, ולהשתלב בממשלה הלגיטימית של תימן.
הסיפור הפלסטיני בהקשר הזה מעט שונה: מצד אחד, הג'יהאד האיסלאמי שמזוהה עם האיסלאם השיעי הוא ארגון תחת פיקוד מלא של איראן - אך גם חמאס, ארגון סוני, התקרב אליה יותר ויותר עם השנים. טהרן, מצידה, הגדילה את הסיוע שהיא נותנת לחמאס, שהפך בעיניה לנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני. מול התמיכה הזו עומדת הרשות הפלסטינית, שארה"ב שואפת לחזק ולחולל בה ובכוחותיה רפורמה משמעותית שתנקה אותה משחיתות. רפורמה כזו, מאמינים האמריקנים, תשפר את הלגיטימציה של הרשות בקרב הפלסטינים, ותחזק את יכולותיה לקבל לידיה את השליטה ברצועת עזה בסופו של יום. לא אחת במלחמה הזו מתח פתח ביקורת חריפה על איראן, בטענה שהיא מנסה לייצר כאוס.
ומה היעד האיראני?
ברמה האידיאולוגית, המטרה האיראנית העליונה היא להפיץ את המהפכה השיעית. אבל, ברמה היותר פרקטית, מדובר על הרחבת ההשפעה של איראן וההגמוניה האזורית שלה, לצד הרחקת המלחמה משטחה. כמו ישראל, גם האיראנים תופסים עצמם כמדינה המוקפת אויבים ואיומים - וכך נבנה מערך שלם של שלוחים שאמורים להרתיע כל מדינה שתרצה לתקוף את איראן. החות'ים, למשל, מיררו את חיי סעודיה והאמירויות במשך שנים, וכעת עושים זאת גם לישראל.
9 צפייה בגלריה
רוכבים על העוינות ההיסטורית. שורפים דגלי ארה"ב וישראל בטהרן
(צילום: EPA / ABEDIN TAHERKENAREH)
מדובר בהרתעה אפקטיבית במיוחד, שנשענת על הכוח הצבאי המשמעותי שבנתה איראן באזור במשך שנים. למעשה, טהרן אומרת בפומבי כי יש לה גבול עם ישראל - אך לישראל אין גבול עם איראן. ביום פקודה, יכולה טהרן לתקוף את ישראל מדרום, צפון, מזרח ומערב באמצעות טילים, כטב"מים ופעילי טרור שינסו להסתנן לשטחה. המערך הזה היה מוכן לפעולה ב-7 באוקטובר, ועל אף שהאיראנים טוענים שלא ידעו על מועד המתקפה - הם בירכו עליה ללא ספק, והמנהיג העליון חמינאי אף אמר שהטבח הגיע "בזמן הנכון" ו"יביא להשמדה מוחלטת של היישות הציונית".
יש כאן אמירה חד-משמעית לגבי הרצון של איראן - ששואפת בגלוי שעד 2040 ישראל תחדל מלהתקיים. האסטרטגיה היא התשה עד לקריסה של המשטר, תוך סינדול כל יכולת של צה"ל לפעול באפקטיביות נגד טהרן מבלי לשלם על כך מחיר קשה מנשוא - שאותו ידאגו לגבות השלוחים.
נדגיש: כל האינדיקציות מלמדות שאיראן לא ידעה על מועד מתקפת ה-7 באוקטובר, וקשה לדעת עד כמה מדויקות הטענות שהיא עמדה מאחוריה או השתתפה בתכנונה. אבל, מאחר שבכיריה בירכו על כך באינספור הזדמנויות שונות, כבר קשה להם להסתתר. בשבועות הראשונים עוד טענו בטהרן כי מדובר ב"בחירה של הפלסטינים" - אך עם הזמן, ובמיוחד לאור ההצטרפות הנלהבת של השלוחים למלחמה, כבר נהיה קשה לאיראנים "להרחיק" עצמם מהמתרחש.
וכך נולדה לה המתקפה האיראנית ב-13 באפריל, שתוזמנה יחד עם השלוחים. אם בעבר ניסו באיראן לשמור על מרחב הכחשה - באותו היום המסר עבר בבירור, שכל הציר האיראני פועל יחד ויש כאן תיאום. הדבר גם מראה כמה התהדק שיתוף הפעולה בין כל הזרועות שמפעילה איראן, גם איתה - וגם בין עצמם.
האיראנים הוכיחו באותו יום ביתר שאת כיצד הכינו את כל הפלטפורמות שלהן כדי להחליש ולהתיש את ישראל. בעיני טהרן, כל המשטרים במזרח התיכון צריכים להתגייס כדי להשמיד את ישראל - והחות'ים והמיליציות השיעיות בעיראק, לצד חיזבאללה, אכן התגייסו במחירים כבדים. מ-7 באוקטובר איראן קוראת באופן ישיר לכל המדינות המוסלמיות לנתק יחסים עם ישראל, וניסתה להכניס הצהרה כזו גם לכינוס הליגה הערבית ואיחוד המדיניות המוסלמים. טהרן שואפת להותיר את המדינה היהודית בודדה במזרח התיכון, ולמנוע כל יחסים כלכליים בינה למדינות האחרות - תוך רכיבה על העוינות הערבית ההיסטורית לישראל.
בעיני חמינאי, ייעודו העיקרי של 7 באוקטובר היה עצירת נורמליזציה והאינטגרציה של ישראל במזרח התיכון. תוכנית ההשתלבות של ממשל ביידן, שאותה נפרט כעת, הייתה פוגעת במאמצים לבודד את ישראל במרחב, וסביר שהייתה מובילה לבניית ציר משמעותי שיסכל כל תוכנית צבאית איראנית עתידית. שיתוף הפעולה הסוני-ישראל אכן הלך ודעך מאז אותה מתקפה, כשהנורמליזציה עם סעודיה הוקפאה לזמן לא ידוע - וגם היחסים עם מצרים, ירדן וטורקיה ספגו פגיעה אנושה.
החזון האמריקני
מול הציר הטרוריסטי-רצחני עומדת המעצמה הצבאית הגדולה בעולם, ארצות הברית, שבמשך שנים ניסתה להתרחק מהמזרח התיכון - אך חזרה אליו על סטרואידים. מדובר בקונספט של כמה שנים שהתחיל עם הסכמי אברהם, והמשיך גם לממשל ביידן - עם קידום רעיון הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. החזון האוטופי, שחוצה ממשלים וקודם ביתר שאת גם בימי טראמפ, כולל מדינה או ישות פלסטינית כלשהי לצד ישראל, אינטגרציה שלה באזור - ומנגד בידוד אזורי של איראן. למערך הזה אמורות להיות כמה שכבות, כולל שכבה ביטחונית של מערך הגנה אזורי - או ברית הגנה של ממש.
9 צפייה בגלריה
אוטופיה עוברת דרך מדינה פלסטינית. בלינקן בקטאר
(צילום: REUTERS/Ibraheem Al Omari/Pool)
בכל הביקורים האחרונים שלו בחודשים האחרונים במזרח התיכון - והיו רבים כאלה - הקפיד מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן לדבר על חשיבות ההגנה האזורית והאינטגרציה בין מערכות ההגנה האווירית אל מול האיום האיראני. היישום של זה עבד בהצלחה מופתית בליל מתקפת הטילים האיראנית, וטהרן נדהמה עד כמה אפקטיבי היה המערך שהוקם בסיוע המדינות המפרציות; האיראנים אף שיגרו איומים מרומזים לעבר ירדן שסייעה ביירוט המתקפה, ונתקלו בהתנגדות נחרצת של עמאן להפרת ריבונותה - חרף הרטוריקה התקיפה בממלכה נגד ישראל. למעשה, עצם זה שהאיראנים השתמשו במאות טילים וכטב"מים מעיד על כך שהבינו שיצטרכו לעבור אתגר משמעותי בדרך לישראל, ורצו להבטיח שלפחות כמה מכלי הנשק יחדרו לשטחה ויסבו פגיעות.
אבל, למרות הכישלון הנקודתי באותו לילה - שהיה לפי האיראנים תגובה לחיסול חסן מהדווי - אין ספק שבעיני טהרן המלחמה עד כה נחשבת להצלחה. כל השלוחים התגייסו, וכולם מוכנים לשאת במחירים של מערכה ארוכה וממושכת - שכמעט ולא הגיעה לשטח איראן. גם אם הפגיעות בישראל בליל המתקפה לא היו משמעותיות, האיראנים צלחו מחסום משמעותי ודרמטי כשהראו לאזור ולעולם כולו - בפעם הראשונה אי פעם - שהם מוכנים לתקוף את ישראל באופן ישיר ומשמעותי, ולהודות בכך. כעת האיראנים מדברים על שינוי משוואה, ושעל ישראל לקחת בחשבון שהם מוכנים לתקוף חזרה. ישראל אמנם הגיבה לאותה מתקפה במסר משלה, אך מאז - יש לציין - פחתו דרמטית הדיווחים על איראנים שמחוסלים בסוריה.
מה בעצם מחפשים האמריקנים?
החזון האוטופי של ארה"ב עובר, כאמור, גם דרך הקמת מדינה פלסטינית - או לפחות "אופק מדיני" כלשהו לפלסטינים. אינטגרציה, נורמליזציה, הגנה אזורית, מחויבות לביטחון ישראל - הכול עשוי ליפול ולקום על הנכונות הישראלית לפשרות בסכסוך המדמם, שגלי השנאה והאנטישמיות רוכבים עליו ביתר שאת. עד שכבר היה נראה שסעודיה תסכים להצהרה לקונית במסגרת הסכם, מלחמת "חרבות ברזל" הכניסה אלמנט חדש שאיתו האמריקנים צריכים להתמודד: צורך בהפסקת אש כשלב ראשון, לצד שחרור חטופים והבטחת שיקום רצועת עזה ונסיגה ישראלית מוחלטת.
בראייה האמריקנית, ההסכם בין ישראל לחמאס הוא מפת הדרכים לסיום המלחמה ולקידום החזון של ארה"ב למזרח התיכון. זו הדרך קדימה, והבסיס גם להסדרה בצפון - שאולי תביא בהמשך להשפעה חיובית על לבנון מצד מדינות הציר הפרו-מערבי, ולהיחלשות מסוימת בכוחו של חיזבאללה שהפך לצבא טרור.
ארה"ב קרובה להשלמת הסכם ברית ההגנה עם סעודיה, מה שיוביל ללחץ על ישראל להכריע בסוגיית הנורמליזציה שמחירה אופק מדיני לפלסטינים. הסעודים, מצידם, אומרים זאת במובהק. הם - וכך גם יתר המדינות בציר האמריקני - רואים ברשות הפלסטינית כנציג הלגיטימי של הפלסטינים, ולא בחמאס שביצע את מתקפת הטרור הרצחנית. רפורמה בתוך הרשות, שתאפשר לה לקבל שליטה על עזה ביום שאחרי, תסייע גם לחזון הסעודי והמפרצי למזרח תיכון משגשג.
9 צפייה בגלריה
Don't - גם לישראל. נושאת המטוסים
(צילום: Merissa Daley / US DEPARTMENT OF DEFENSE / AFP) / RESTRICTED TO EDITORIAL USE - MANDATORY CREDIT "AFP PHOTO / US Department of Defense/US Navy/\Mass Communication Specialist 2nd Class Merissa Daley")
לארה"ב אגב יש מטרה נוספת במזרח התיכון, והיא להביא לסיום מלחמת האזרחים בתימן. לכן גם ממשל ביידן הוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, ואז החזיר אותם בעקבות הפגיעה בחופש השייט בים האדום. האמריקנים והבריטים, נזכיר, לא רק נמצאים בפוזיציה הגנתית בים האדום - אלא מבצעים תקיפות של ממש בשטחים החות'יים, שלפי שעה לא הובילו לשינוי מהותי במעשיהם.
אבל, כאן המקום להזכיר גם שממשל ביידן נכנס כעת לחלון זמנים של קמפיין בחירות, ועושה כל מאמץ למנוע התלקחות רבתי במזרח התיכון. נאום ה-Don't המפורסם, שלצידו שלחה ארה"ב נושאות מטוסים במפגן כוח מהדהד למען ישראל, הפך מאז גם ל-Don't עבור ישראל. האמריקנים רוצים לראות כאן שקט, ולהשיגו לא באמצעות מלחמה. הדבר נכון לכל הזירות - איראן, לבנון, תימן וכיוצא בכך - ולכן כל המסרים שיוצאים מהממשל נוגעים לכך שהפסקת אש ברצועת עזה תוביל גם לשקט בצפון, שיאפשר הגעה למתווה מדיני שירחיק את חיזבאללה מהגבול. ארה"ב גם מזהירה את ישראל מפעולה מוגבלת בלבנון, ומתריעה שאיראן - שלא תרצה לאבד את השלוחה המאיימת ביותר שלה - עלולה להצטרף.
אפשר לאהוב או לא לאהוב את הגישה האמריקנית לפתרון בעיות, אך לא ניתן להתחמק מכך שהמלחמה הדגישה את העובדה שבמזרח התיכון נוכחת מעצמה אחת - והיא ארה"ב. רוסיה אולי באה לידי ביטוי ושמחה מכל דבר שיסית את תשומת הלב ממלחמתה באוקראינה, אך למעשה מלבד התמיכה הצבאית לאיראן היא אינה רלוונטית לגבי רוב הדברים שמתרחשים כאן - וסין עוד פחות מעורבת ממנה. למוסקבה יש את הצרות שלה, לבייג'ינג יש אינטרסים כלכליים משמעותיים מאוד - וכל השחקנים באזור צופים בארה"ב משחקת כמעט לבדה במגרש לאורך כל מלחמת "חרבות ברזל".
בנוסף, חיזקה המלחמה הזו את העובדה שסעודיה ומדינות המפרץ - חרף התקרבותן לאיראן - עומדות לצד המערב. ההתקפה על ישראל הוכיחה עד כמה האיום האיראני הוא משמעותי ורציני גם עבורן. אבל, כמו ארה"ב, גם מדינות המפרץ רוצות בעיקר בשקט ובהפסקת הלחימה - שיאפשר בעיניהן לחזור למתווה של שגשוג. ריאד, למשל, מרוכזת בקידום חזון 2030 לפיתוח כלכלי של סעודיה, ובשביל השקעות צריך שקט ורגיעה. מדינה פלסטינית, בעיני ריאד, תסייע למטרות אלה ולשילוב של ישראל בתוכן. גם שקט עם איראן הוא אמצעי - אך ברור להן שלצד כינון יחסים עם טהרן, שקט כזה יושג גם באמצעות מערך הגנתי יעיל מולה, שירתיע אותה מלפגוע בהן. ומאחר שטהרן היא הגורם המרכזי שמערער את היציבות האזורית, נוצר מכנה משותף רחב בינן לישראל. הבסיס המשותף הוא האויב המשותף - ובראיית רוב מדינות המזרח התיכון, הוא נותר איראן.
אבל כאן המקום גם להודות: המתקפה הרצחנית של חמאס, שטלטלה את המזרח התיכון, הובילה לפגיעה אנושה בהרתעה של ישראל ובתפיסתה כמעצמה צבאית אזורית. לא מדובר רק ברגע של חולשה ישראלית - אלא בתקופה ממושכת מאז שבה היכולות הישראליות עומדות למבחן, ולא פעם לא צולחות אותו. חרף הצלחות טקטיות מרשימות ביותר, מבחינה אסטרטגית ישראל לא הצליחה להרתיע את חיזבאללה, לא הצליחה להכניע את חמאס, ואיבדה גם חלק משמעותי מההרתעה מול איראן. במובן הזה, דווקא ליל המתקפה האיראני היה חיובי במידה מסוימת לחזון האמריקני. מדינות האזור נוכחו לראות את היכולות הישראליות, ואת החשיבות של אינטגרציה עם ארה"ב.
כדאי לשים לב
- שלוש מדינות סומנו בצהוב במפה: טורקיה, עומאן - ובראשן קטאר. בעוד עומאן היא מקרה נדיר של מדינה שאין לה עוינות היסטורית כלשהי עם אף אחד מהצדדים - והיא אף תיווכה בין ארה"ב לאיראנים, כולל לפני המתקפה הגדולה - טורקיה היא חברה בנאט"ו, ובקטאר יש בסיס צבאי אמריקני. למרות זאת, קשה לשים בציר אחד עם ישראל את המדינות הללו. ב-7 באוקטובר התחוור עד כמה הכספים הקטאריים - שזרמו לעזה בעידוד ממשלת ישראל - הובילו למעשה ליצירת צבא טרור יעיל וקטלני, ולמצב שבו אנו נמצאים היום. הטורקים, מצידם, משווים את ישראל לגרמניה הנאצית, ומטילים חרמות כלכליים. שתי המדינות הללו מארחות את בכירי חמאס, ולא הפגינו עד כה מאמצים יוצאי דופן כדי לכפות על הארגון להסכים לתנאי ארה"ב וישראל. אז נכון, קטאר, עומאן וטורקיה אינן תומכות בחזון הכאוס האיראני - אך קשה לומר ששילוב ישראל במזרח התיכון עומדת בראש מעייניהן.
- בעבר הלא-רחוק ניתן היה למנות את סודן באופן ברור כחלק מהציר המערבי, והיא אף ניתקה יחסים עם איראן וכמעט נרמלה יחסים עם ישראל - צעד שלא יצא אל הפועל עקב הסכסוכים הפנימיים שם. אבל, השליט הצבאי עבד אל-פתאח בורהאן כרת לאחרונה שורת הסכמים עם טהרן, שכוללים אספקת נשק שלו הוא זקוק במלחמת האזרחים העקובה מדם בארצו. מבחינת ישראל מדובר בהתפתחות שלילית במיוחד, וחשש שהמדינה שלחופי הים האדום - שבעבר דווח כיצד חמאס משתמש בה להברחות נשק - תהפוך כר פורה לפעילות האיראנית השלילית, ותסייע לטבעת החנק. אבל, במקרה של סודן נראה שההתקרבות לציר האיראני לא נובעת מאהבת עשו, אלא כי יעקב שכח/הזניח אותה. אם המערב יראה תמיכה אמיתית במדינה - היא צפויה להעדיף אותו על פני האיראנים. עוד פרטים על כך - כאן.
- קשה למנות את אריתריאה באחד הצירים, או כמדינה ניטרלית. לפי דיווחים זרים, ישראל מחזיקה בסיסים סודיים בקרן אפריקה, והיא בעלת אינטרסים מול המשטר הרצחני שמכונה "צפון קוריאה של אפריקה". עם זאת, כבר זמן רב שהיחסים בין שתי המדינות שרויים במשבר, כשאריתריאה סירבה להגעת שגריר לבירתה אסמרה - ומבנה השגרירות הישראלית נטוש מאז 2020. בנוסף, על המדינה הוטלו סנקציות קשות מצד ארה"ב בעקבות חלקה בזוועות במלחמה נגד החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF). עוד פרטים על כך - כאן.
- אחת המדינות שמשחקות תפקיד משמעותי מאז 7 באוקטובר (וגם לפניו) היא מצרים - שעשתה מאמצים אדירים לסייע להביא לסיום המלחמה באמצעות עסקת חילופי שבויים וסייעה בהכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. אבל, הפלישה לרפיח סימנה שינוי משמעותי ביותר ביחס של קהיר, שבתגובה הפסיקה לסייע בהעברת הסיוע דרך מעבר רפיח ודורשת מישראל לסגת. מצרים סופגת הפסדים כלכליים במלחמה, כשההפרעות לשיט בים האדום - למשל - פגעו אנושות בהכנסות מתעלת סואץ. בנוסף, בכלי התקשורת המצריים רואים התושבים את תמונות ההרס העצום ברצועה, והדבר מוביל ללחצים אדירים מבית לא לשתף פעולה עם ישראל. לכן, על אף ה"נכסיות" של המשטר בקהיר לארה"ב, אנו רואים בשבועות האחרונים פגיעה משמעותית ביחסים בינו לישראל, ששגשגו עד 7 באוקטובר. עוד פרטים על כך - כאן.
- מדינה נוספת שמעניין לציין היא אזרבייג'ן, שמנסה לשמר את היחסים עם איראן - שאיתה היא חולקת גבול ארוך ומשותף - ומנגד מקיימת, לפי דיווחים זרים, קשרים ביטחוניים הדוקים עם ישראל. האזרים, לפי דיווחים, מקבלים ציוד צבאי מישראל, מייצאים אליה נפט - ומקפידים לשתוק לאורך המלחמה בעזה. עוד פרטים על כך - כאן.
פורסם לראשונה: 23:00, 14.06.24
