וינסטון צ'רצ'יל הגדיר פוליטיקאים חסרי עקרונות כ"אנשים ללא עצמות". כשהיה איש אופוזיציה בשנות ה-30 הוא תקף בבית הנבחרים את שר האוצר מטעם ממשלת הלייבור ואמר: "כשהייתי נער לקחו אותי ההורים לקרקס ברנום ושם ראיתי את הפלא של האיש ללא עצמות שנכנס למזוודה קטנה. לא חשבתי שאפגוש אותו שוב עד ששמעתי היום את נאום שר האוצר".
התיאור הה יכול להלום היטב את שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת, שניחן בחוט שדרה גמיש ויכולת מופלאה לבצע פליק-פלאקים לאחור ולפנים בהתאם לדעת הקהל ולתפישת עולם משתנה. הוא הרי החל את דרכו כראש סניף "קדימה" בירושלים, מפלגה בראשות אריאל שרון שהובילה את ההתנתקות מעזה ובהמשך תחת אהוד אולמרט תמכה במדינה פלסטינית. כשנבחר לראשות עיריית ירושלים ראה ברקת בנושא הדו-קיום בין יהודים לערבים מרכיב מרכזי במדיניותו. ב-2012 הוא פרסם תוכנית להעברת שכונות בעיר לניהול הרשות הפלסטינית וספג מתקפות מימין.
אבל ב-2019 הוא התפקד דווקא לליכוד ונבחר מטעמה לכנסת. הליברל לשעבר, חסיד ההידברות עם ערביי יהודה ושומרון, החל מאז למצב עצמו בימין המפה הפוליטית. הוא אפילו תמך בהצעת חוק של ח"כ איתמר בן גביר לקביעת עונש מוות למחבלים. מי כמו ברקת, שהיה יזם הייטק ואיש העולם הגדול, ידע שזה רעיון פופוליסטי שאינו בר-מימוש. האם יש מדינה בעולם, כולל ידידתנו ארה"ב, שתשלים עם הוצאה פומבית להורג של מחבל? אפילו בסיעת הליכוד ידעו זאת ומרבית חבריה, כולל בנימין נתניהו, נעדרו מההצבעה. ברקת הצביע בעד.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אסור שיישארו רק שנאה ורגשי נקם
• המותג "אקדמיה" נמצא ברגע שפל, אבל אל תיכנעו
• תקראו למלחמה הזאת בשמה
• מה עושים כשלכאורה אין לו תחליף
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובמסגרת ריצתו למרחקים ארוכים באמונה שיום אחד יהיה זה שינהיג את המחנה, הוא מנסה לאגף את נתניהו מימין (אותו נתניהו שמאחוריו התייצב במעמד המביש בבית המשפט בירושלים בתחילת הדיונים בתיקי האלפים). למיקרופונים השלופים מולו בשבוע שעבר הוא רמז שראש הממשלה נכנע לארה"ב באופן הפוגע בחיילי צה"ל: "לא להיכנע ללחצים הבינלאומיים בדבר צמצום הפגיעה האזרחית... חיילים נשלחים למבנים ממולכדים כמו ברווזים... שום שיקול לא מצדיק שנסכן את חיי החיילים שלנו בשם איזו מוסריות מדומיינת". אתמול (ראשון) הוא המשיך כשהטיח בנתניהו בישיבת הממשלה ש"קבינט המלחמה שלך מורכב מאנשי קונספציה".
ברקת כבר מתנהל כמו אחד שרואה עצמו כראש ממשלה. כך למשל, הוא מפעיל "מערך תקשורת והסברה" משלו. נזכיר: מדובר בשר המופקד על משרד בינוני בגודלו, שזכאי לפי תקנון שירות המדינה ליועץ תקשורת אחד בלבד. היחידי שמחזיק ב"מערך תקשורת והסברה" שלם הוא ראש הממשלה. בלי להיכנס לדיון בשאלה כיצד ממומן הגוף הזה אצל ברקת, ברור שהוא מכוון לתפקיד הזה בעתיד. הוא הרי הודיע ב-2019 ש"אני אהיה ראש הממשלה הבא, אחרי עידן נתניהו".
לצורך כך הוא פועל, בסיוע הצוות שעומד לרשותו, למצב את תדמיתו כמתאים לתפקיד הזה ולבדל את עצמו ממועמדים אחרים. הסקרים הנוכחיים שמלמדים על מצבו העגום של נתניהו בדעת הקהל כנראה מניעים את ברקת להציג את עצמו כשונה ממנו.
ד"ר ברוך לשםהאסטרטגיה שנבחרה – לעקוף את נתניהו מימין - נראית לכאורה הגיונית. טבח 7 באוקטובר גרם לכאורה לפנייה של הציבור ימינה, והשבשבת של ברקת נעה תמיד בכיוון דעת הקהל. אבל לו היה מעמיק יותר בהיסטוריה הפוליטית הישראלית ופחות בסקרים יומיומיים, הוא היה נזכר שמשברים צבאיים דווקא מולידים נכונות של הציבור הישראלי להסכמים המבוססים על פשרות - השלום עם מצרים הגיע אחרי מלחמת יום כיפור, תהליך אוסלו אחרי האינתיפאדה הראשונה וההתנתקות אחרי האינתיפאדה השנייה.
מוקדם לדעת מה יקרה אם וכאשר תסתיים הלחימה בעזה. הציבור הישראלי – רגיש לאבדות בחיי אדם וצרוב בטראומת הדשדוש בלבנון - יצטרך לבחור בין שליטה צבאית לעד ברצועה לבין פתרון מדיני שיכלול פשרות מכאיבות. ברקת, שמתחרה כיום על קהל היעד של בן גביר, לא ייתפש כמי שמתאים לעמוד בראש ההנהגה בעת שתחייב קואליציה חוצת מפלגות. ביום שאחרי הוא יהיה האיש של אתמול.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
