דָדי ברנע לא ביזבז זמן. מיד עם כניסתו לתפקיד ראש המוסד, בחודש יוני האחרון, הוא כינס את הפורום הבכיר של ארגון הביון החשאי והניח על השולחן תוכנית לשינוי מבני מהפכני. הפרוגרמה המסועפת של ברנע, שכללה סגירת יחידות, איחוד אגפים מסוימים ופתיחת חדשים, שינויים בהיררכיה הפיקודית ועוד־ועוד, נועדה לדבריו להכין את המוסד לאתגרי המחר. "לאחר כמה שנים שהמוסד עבד מצוין והביא הישגים, אבל לא נערך בו שינוי מהותי, דדי החליט שהגיע הזמן לשנות מהיסוד", אומר אדם שישב אז בחדר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא כל מי שישב סביב השולחן השתכנע. עם כל הכבוד לאתגרי המחר, המוסד קצר שורה ארוכה של הישגים בקדנציה של קודמו של ברנע בתפקיד, יוסי כהן. אם אפשר לגנוב את ארכיון הגרעין מלב טהרן ולחסל בחשאי מדענים איראנים (על פי פרסומים זרים, כמובן), למה צריך לשנות?
"דדי באמת התעמת עם חלק מהאנשים", מגלה בכיר לשעבר במוסד, הבקיא היטב במתרחש בתוך הארגון גם בימים אלה. "הם אמרו לו: 'ככה אנחנו לא יכולים לעבוד'. גם אני לא מבין את ההיגיון במה שדדי עשה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל לברנע יש את ההיגיון שלו. אחרי 25 שנות שירות במוסד, מהן שנתיים וחצי כסגנו של יוסי כהן, ולאחר שטרם כניסתו ללשכת הרמס"ד ערך סבב התייעצויות נרחב עם ראשי קהילת המודיעין בעבר ובהווה, הוא הגיע למסקנה שהמוסד זקוק לניעור יסודי. וכשמנערים ארגון, בדרך כלל יש אנשים שעפים החוצה.
ואכן, בימים שלאחר מכן הודיעו ארבעה מבכירי המוסד, בהם שלושה ראשי אגפים, שבכוונתם לעזוב את הארגון. "יש אנשים שעוזבים כי התפקיד המסורתי שלהם משתנה עכשיו והופך לפחות רלוונטי, ויש פה גם עניין של אגו, בעיקר כשמדובר בתפקידים בכירים, שבהם הפירמידה הולכת ונהיית צרה", אומר בכיר לשעבר במוסד. "זה דרוויניזם – החזק שורד, ומי שלא נבחר ממשיך למקום הבא".
דרוויניסטית וטבעית ככל שתהיה, פרישת הבכירים הותירה ללא ספק ואקום בצמרת המוסד. כפי שאנחנו מפרסמים כעת לראשונה, שניים מאותם בכירים שעזבו הוחלפו בידי יוצאי המוסד שהוחזרו לארגון באופן קבוע, לאחר שכבר פרשו ממנו לאזרחות. "אחת הדוגמאות לפער שנוצר בצמרת המוסד היא העובדה שדדי צריך להביא אנשים מבחוץ, להחזיר אותם מפנסיה, למרות שלמיטב ידיעתי הם כבר לא בעניינים", אומר אותו גורם. "אני לא זוכר אירוע כזה, שהביאו אנשים שעזבו והחזירו אותם למגרש. זה לקחת מישהו ולזרוק אותו למים בלי הכנה".
כיאה לארגון חשאי, הדילול בצמרת המוסד נותר במשך זמן רב מתחת לרדאר. לפני כחודשיים, כאשר התפרסמה לבסוף בתקשורת, היא קיבלה את הכותרת המהדהדת "טלטלה במוסד". אבל שורה של גורמים הבקיאים בעבודת המוסד טוענים בתוקף שחילופי הדברים הללו הם "לא טלטלה ולא נעליים", כפי שמנסח זאת אחד מהם. "בקבוצות הווטסאפ של גמלאי המוסד צחקנו על זה", אומר אחר. "אבל ככה זה כשאתה איש מוסד. לפעמים אתה קורא דברים ויודע שהם לא נכונים".
בכיר אחר בארגון, שפרש ממנו לאחרונה, סבור אחרת. "יש טלטלה", הוא פוסק. "החבר'ה שעזבו הם חבר'ה מעולים, שלא היו אמורים לפרוש. אבל כנראה הם לא השתלבו לדדי בתוכניות".
כך או אחרת, זו לא הפעם הראשונה שבה כמה ראשי אגפים עוזבים בבת אחת את הארגון. במוסד, כך מתברר, יש שפע של אגפים. בשנים מסוימות עזבו יותר מעשרה ראשי אגפים את הארגון בבת אחת. התופעה בולטת יותר כאשר מתחלף ראש מוסד. "ראש מוסד חדש תמיד עושה שינויים ומתווה דרך לשנים הקרובות. זה מה שמצופה מראש ארגון חדש, וזה מה שדדי עושה", אומר ראש אגף לשעבר במוסד. "אז נכון, זה גורם לחלק מהאנשים לעזוב".
אז מה היא אותה דרך שמתווה ברנע? חצי שנה מאז כניסתו ללשכת הרמס"ד, משורטטת כאן דמותו החדשה של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים באמצעות שורה של שיחות עם בכירים בארגון בהווה ובעבר. חלק מהפרטים אינם ניתנים לפרסום, מטעמים מובנים. הנה מה שכן מותר להגיד.
"ביון הוא תבשיל איטי, זה לא פאסט פוד", אומר ראש אגף טכנולוגי־מבצעי בארגון, שפרש ממנו לא מזמן, כאשר הוא מתבקש להסביר את הרפורמה של ברנע. "בתקופתו של יוסי כהן המוסד עבד נהדר, זה לא סוד. אבל אנחנו כמוסד לא מסתכלים לטווח הקרוב, אלא לעשר ו־15 שנים קדימה. אנחנו לא הצבא, שעוסק בביטחון שוטף".
כחלק מהמבט לטווח הרחוק, אחד השינויים המהותיים שביצע ברנע במוסד עוסק בתחום הטכנולוגי. "העולם עובר מהפכה טכנולוגית בכל כמה שנים", מסביר אותו ראש אגף. "כבר כמה שנים אנחנו מדברים על Machine Learning, ביג דאטה ובינה מלאכותית. המוסד לא יכול להרשות לעצמו להישאר מאחורה בתחומים האלה, כי אין נושאים היום שהם בליבת העיסוק של המוסד ולא רוויי טכנולוגיה מהסוג הזה. אם לא נלך קדימה, נידרדר לאחור".
במסגרת ההתמודדות עם התמורות הטכנולוגיות בעולם הביון, אחד התחומים שבהם ביצע ברנע שינוי מהותי עם כניסתו לתפקיד קשור למינהלת הטכנולוגיה שפעלה בארגון עד לא מזמן. המינהלת, שהוקמה לפני כמה שנים, איגדה תחתיה מספר ענפים טכנולוגיים, והלכה ותפחה עם הזמן, כשהיא מספחת לעצמה עוד ועוד תחומי אחריות. בראש המינהלת עמד עד לאחרונה ז', שהגיע לתפקיד הבכיר אחרי שביצע כמה תפקידי ראש אגף בעבר.
אלא שלדברי גורם במוסד, המנעד הרחב של התחומים שבהם התעסקה מינהלת הטכנולוגיה גרם לפיזור הקשב של מפקדיה ולחוסר התמקצעות של אנשיה. כשברנע נכנס לתפקידו, הוא הרגיש שמינהלת הטכנולוגיה עומדת להתפקע מרוב, ובכן, טכנולוגיה. ראש המוסד החדש החליט לפיכך לפרק את המינהלת ולהקים על חורבותיה שלושה אגפים נפרדים, שכל אחד מהם יתמקצע בתחום טכנולוגי אחר.
אחד משלושת האגפים החדשים הללו הוא אגף הסייבר. כן, עד היום לא היה במוסד אגף שהוקדש כל כולו לתחום הסייבר. "בהחלט היה עיסוק אינטנסיבי בסייבר במוסד", אומר ראש אגף לשעבר. "ועד היום זה הספיק. אבל אם אתה רוצה להסתכל על ארגון שהוא חפץ חיים לא היום, אלא בעוד כמה שנים, אתה לא יכול להסתפק במה שהיה. פתיחת אגף סייבר משנה את הקשב והמשאבים שמקבל התחום, זה עניין של משקלים. כשיש אגף סייבר זה אומר שיש ראש אגף סייבר, שכל כולו מתעסק בזה. כשיש מפקד בכיר שעוסק רק בזה, התפוקות של תחום הסייבר יעלו. בניגוד לראש מינהלת, שיש לו כמה נושאים על הצלחת, לראש אגף הסייבר אין לאן לברוח והתוצאות שהוא יביא יהיו בהתאם. נראה שדדי מבין שצריך לתת דגש על נושא הסייבר ולכן הוא מייצר אגף". לדבריו, נושא נוסף שקיבל יותר תשומת לב במסגרת פירוק מינהלת הטכנולוגיה, הוא עולם הבינה המלאכותית.
הנפגע העיקרי מסגירת המינהלת היה כמובן ז', ראש מינהלת הטכנולוגיה ומי שהיה אחד המועמדים לסגן ראש המוסד, שהודיע בעקבת כך על פרישה. "זה היה טבעי שהוא יעזוב, אחרי שלמעשה הוא נשאר בלי תפקיד וגם לא מונה לסגן", אומר אדם שמכיר אותו.
פירוק המינהלת הטכנולוגית לאגפים, והענקת קשב רב יותר לתחומים שנמצאים בחזית הטכנולוגיה, אמורים לסייע לברנע להתמודד עם בעיה נוספת שבה נתקל המוסד בשנים האחרונות: הקושי לגייס ולשמר אנשי טכנולוגיה בכירים.
"המשכורות בשוק הפרטי גבוהות מאוד, ובסוף עובד מוסד הוא עובד מדינה ואתה מוגבל ביכולת שלך לתת לו תמורה כספית. המקסימום שאתה יכול לתת לו הוא לפעמים חצי ממה שאתה מקבל בחוץ"
שורה של גורמים שהתראיינו לכתבה מאשרים שהמוסד מתקשה לצרף לשורותיו מהנדסים ואנשי מחשבים, שמעדיפים את השכר הגבוה והתנאים המפליגים שמציע השוק הפרטי. "המשכורות בשוק הפרטי גבוהות מאוד, ובסוף עובד מוסד הוא עובד מדינה ואתה מוגבל ביכולת שלך לתת לו תמורה כספית. המקסימום שאתה יכול לתת לו הוא לפעמים חצי ממה שאתה מקבל בחוץ", מודה ראש אגף לשעבר.
גורם אחר, שכיהן בתפקיד בכיר במוסד, מספר שלשורת הפורשים הבכירים מהארגון, הצטרפו עובדים בדרגי הביניים, בעיקר בתחום הטכנולוגיה, שעזבו גם הם בטרם עת. "יש נטישה. כל הקוקפיט של הטכנולוגיה עוזב", הוא אומר.
ברנע מוכן לוותר על אנשים שמעדיפים את הכסף הגדול באזרחות. על פי האג'נדה שלו, המשמעות שבעבודת המוסד ותחושת השייכות שהארגון מעניק לעובדיו, אמורה לשכנע את אנשי הטכנולוגיה לעבוד במוסד ולהתפתח בו, הרבה יותר מאשר משכורת שמנה. לדברי אחד המרואיינים בכתבה, אכן ישנם עובדי מוסד שוויתרו על משכורות עתק בשוק הפרטי, בדיוק בגלל הדברים הללו. "יש במוסד עובדים שמציעים להם בחוץ שכר של שש ספרות בחודש ברוטו, והספרה הראשונה היא לא 1", הוא אומר. "והם עדיין עובדים במוסד".
לדבריו, המשכורות הגבוהות בשוק האזרחי גם לא סנוורו את עיניהם של שני הבכירים, שחזרו למוסד אחרי שהתבססו בחברות היי־טק ישראליות. "אלה אנשים שהצטיינו בחוץ, עשו לא מעט כסף, ויתרו על זה וחזרו", הוא אומר.
השינויים שעשה ברנע במינהלת הטכנולוגיה התקבלו במוסד בהבנה יחסית, כהתפתחות מתבקשת. נושא אחר, שעורר התנגדויות עזות הרבה יותר, הוא החלטתו לשנות את צורת הניהול המבצעי של מוסד, במיוחד בכל מה שנוגע להפעלה של אגף צומת – הלב הפועם של עבודת המוסד והגוף האחראי על הפעלת קציני האיסוף (קצ"אים) ורשת הסוכנים שלו ברחבי העולם. "דדי לקח את אחת הדיסציפלינות המרכזיות במוסד, ובילבל בתוכה את צינורות הפיקוד והשליטה", אומר בכיר לשעבר בארגון. "הוא יצר מבנה היררכי פיקודי בלתי אפשרי. הוא מנסה להמציא את הגלגל".
גורמים הבקיאים בנושא טוענים שברנע ממש לא מנסה להמציא את הגלגל, אלא פשוט מאמץ שיטות ניהול שנהוגות בעיקר בחברות היי־טק. "בגדול, מדובר על מעבר מניהול היררכי לניהול מטריציוני", מנסה לתמצת זאת אחד מהם.
במסגרת הניהול המטריציוני, אנשי מוסד מאגפים ומיחידות שונות מושאלים מתפקידם אד־הוק לטובת מבצעים מסוימים. בשיטה זו, לכל עובד יש למעשה שני "בוסים": מפקדו הישיר, ומפקד המבצע שעליו הוא עובד. "המטרה היא להגביר את שיתופי הפעולה בין עולמות תוכן שונים במוסד, וכך לשפר את היעילות", אומר ראש אגף לשעבר. "בבחינת השלם גדול מסך חלקיו".
השינוי הניהולי אמנם אמור לשפר את היעילות שבעבודת המוסד, אבל מטבעו הוא גם פוגע בסמכויות של מפקדים, מאלץ אותם לשתף פעולה זה עם זה ומערבב בין סמכות לאחריות. לא כולם מרוצים מכך. "מה שלוקח זמן זה לא השינוי המבני, אלא השינוי בתרבות הארגונית", מסביר אותו גורם.
לדבריו, ברנע כבר ביצע מעין פיילוט לשינוי המבני בעבודת המוסד בעת שהיה מפקד אגף צומת. "אז הוא לקח פיקוד היררכי והוסיף לו נגיעות מטריציוניות. היום המעבר לפיקוד מטריציוני הרבה יותר עמוק, והתוצאות פנטסטיות", הוא אומר.
למה נדרש שינוי כזה?
"כי המבצעים הולכים ונהיים יותר ויותר מורכבים, ואנשים מדיסציפלינות שונות ומיחידות שונות צריכים לעבוד תחת אותו מפקד מבצע. בסופו של דבר המוסד זה ארגון גדול, שגדל עם השנים, והפיקוד עליו חייב להשתכלל. מבחוץ זה אולי נראה כמו בלגן, אבל אני יודע שמי שבפנים מבין עד הסוף איך זה עובד".
גם על זה לא כולם מסכימים. לדברי בכיר לשעבר במוסד, השינויים שביצע ברנע באגף צומת הובילו את מפקדו, ע', להכריז גם הוא על פרישה. מי שהוזעק להחליפו הוא אחד מאלה שהוחזרו לשירות.
"דדי היה צריך לסגור מקומות שהכבידו עליו ללכת בכיוונים הנכונים. זה כמו שבעבר היו קלדניות שעבדו על מכונות כתיבה, ועכשיו אתה אומר להן, 'שלום, אין יותר מכונות כתיבה. תכירו, זה המחשב'"
גורמים אחרים המעורים בנעשה במוסד מתעקשים שגם ע' לא עזב בטריקת דלת, אלא פרש רק לאחר שסייע לברנע להוביל את השינוי המסועף במבנה הארגוני של האגף. "זה לא ש־ע' שם את המפתחות ואמר לדדי 'אתה עושה טעות'", אומר אחד מהם. "הוא החליט להישאר עוד חצי שנה במשרד והוביל את השינוי, והוא סיים את השינוי בצורה מוצלחת. אגב, תחת צורת השליטה והפיקוד ה'מבולבלת' הזו, האגף כבר הוציא לפועל כמה מבצעים מאוד מוצלחים".
מדוע ע' הוחלף בידי אדם שכבר פרש מהמוסד, ולא בידי מישהו מתוך הארגון?
"דדי רצה לייצר יציבות, אז הוא הביא את האדם הכי מתאים בעולם לתפקיד, לא את האדם הכי מתאים מתוך הארגון".
ע' היה מועמד להיות סגן ראש המוסד. איך מתמודדים עם ואקום שנוצר אחרי שאיש כזה בכיר ומנוסה עוזב?
"כל מי שמועמד להיות סגן ולא מקבל את התפקיד, יש לו שתי אפשרויות – לעזוב או לחכות. ברגע שנבחר סגן אחד מתוך השלושה שהיו מועמדים, השניים האחרים היו באופן טבעי מאוכזבים".
ואכן, פורש נוסף שהיה מועמד לסגן ראש המוסד הוא ק', עד לאחרונה ראש אגף פח"ע (פעילות חבלנית עוינת). לדברי גורם הבקיא בפרטים, ק' סיים את תפקידו כראש אגף והחליט לעזוב לאחר שלא מונה לסגן והבין כי דרכו לראשות מוסד חסומה. "כשאתה רוצה להיות המנהל, ולמנהל יש קדנציה של שבע שנים, ובעוד שבע שנים אתה תהיה בן 60, זה לגיטימי שתחפש קריירה אחרת ברגע שלא מונית לסגן", הוא אומר. "זו פרוגנוזה קרייריסטית, לא טלטלה".
עניין נוסף שקומם עליו לא מעט אנשים במוסד היה החלטתו של ברנע לסגור את אחת היחידות המבצעיות של הארגון, ולפזר את אנשיה בין יחידות אחרות. לדברי גורם ששוחח עם אנשי היחידה, "דדי דיבר אליהם בבוטות ואמר להם, אנשי מבצעים ותיקים, שהם נטל על כתפי המוסד. הם היו בשוק. אחר כך הוא התנצל".
גורם אחר טוען שהמילה "נטל" לא נאמרה, "אבל דדי כן הסביר שצריך לסגור את היחידה מכיוון שהיא פחות מועילה למוסד ולמדינת ישראל, ממקומות אחרים שאותם אנשים יכולים לתרום בהם הרבה יותר. ביחידה הבינו את זה מעולה. האנשים האלה יתרמו במקומות אחרים במוסד. ברור שזה פגע ברגשותיהם, אבל אין דבר כזה שינוי שממנו כולם יוצאים מרוצים. דדי היה צריך לסגור מקומות שהכבידו עליו ללכת בכיוונים הנכונים. זה כמו שבעבר היו קלדניות שעבדו על מכונות כתיבה, ועכשיו אתה אומר להן, 'שלום, אין יותר מכונות כתיבה. תכירו, זה המחשב'".
"לראש המוסד יש הבנה נכונה של המציאות המתגבשת, והוא עושה את השינויים הנדרשים לנוכח המציאות החדשה. אני מגבה אותו בעניין הזה", אומר ח"כ רם בן ברק, סגן ראש המוסד לשעבר המכהן היום כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לדברי גורם נוסף במוסד לשעבר, "דדי עושה את מה שצריך כדי לשמור את המוסד רלוונטי. אני חשבתי שהיה צריך לעשות את זה מזמן".
מזמן? אנחנו התרגלנו לחשוב שהמוסד זה הארגון הכי טוב בעולם.
"זה נכון, המוסד הוא ארגון טוב מאוד. אבל בנקודה הזו היה אפשר לזהות שצריך לעשות שינויים עוד קודם לכן, לבנות תשתיות לעתיד, ובגלל שמרנות לא עשו את זה".
גורם בתוך המוסד מאשר שברנע אכן ביקש לבצע את הרפורמה כבר לפני יותר משנה, אך הבין שאין סיכוי להעביר אותה בשנתו האחרונה של כהן בתפקיד, ולכן נאלץ לחכות עד שמונה לראש המוסד בעצמו. "קרו כמה דברים בעולם, כולל הקורונה, שעשו את החיים הרבה יותר מסובכים לאנשי מבצעים", מסביר גורם הבקיא בנעשה בארגון. "דדי מבין שאנחנו חיים בעולם שונה. בעצם אין לו ברירה, כי אם לא נשנה אז נלך לאחור. אתה יודע, גם נוקיה היה פעם אחלה טלפון".
פרט לראש אגף צומת החדש, הבכיר השני שהוחזר לשירות בידי ברנע נקרא להחליף את ראש ה"מערכה" שעוסקת בתחום אתגרי הזהויות (המוסד בנוי מאגפים ו"מערכות", יחידות העובדות לרוחב הארגון ומשתפות פעולה עם כמה מאגפיו). כדי להבין את הצורך של המוסד במערכה כזו, צריך לחזור לדובאי.
בינואר 2010 חוסל בכיר חמאס מחמוד אל־מבחוח בעת ששהה בבית מלון יוקרתי באיחוד האמירויות. כמה ימים אחר כך פירסמה משטרת דובאי תצלומים של כ־30 חשודים בהתנקשות, כפי שנקלטו במצלמות האבטחה בבית המלון ובשדה התעופה. ישראל מעולם לא הודתה בחלקה באירוע, אך גורמים לשעבר בארגון מודים שפרשת אל־מבחוח בהחלט שלחה את המוסד לבדק בית.
"המשמעות המבצעית של אירועי אל־מבחוח הייתה אדירה", אומר מפקד במוסד מאותה תקופה. "זה לימד אותנו שיעור על מצלמות אבטחה, מעברי גבול ויכולת הזיהוי הביומטרית. הייתה לכך השלכה מיידית על פעילות היחידות המבצעיות, וזו הייתה רק ההתחלה. מרגע שהבנו שאפשר לזהות אדם באמצעים טכנולוגיים חדשים, כל השיטה של הפעלת סוכנים במוסד הייתה חייבת להשתנות". לדברי גורם אחר, "אם פעם לסוכן מוסד היו מאה זהויות, היום זה לא קיים, בגלל הטכנולוגיה והביומטריה".
מי שביצע לראשונה את ההתאמה לעולם הביומטרי היה ראש המוסד דאז מאיר דגן. "אגב", אומר אחד מפקודיו של דגן. "כשדגן נכנס לתפקיד הוא עשה שינויים דרמטיים, ובמחאה שישה ראשי אגפים עזבו בטריקת דלת. לא ארבעה כמו היום, שרובם עזבו בטוב. בסיום הקדנציה של דגן הייתה לנו שיחה איתו, והוא אמר שהוא מתחרט על כך. הוא חשב שהוא היה יכול להשאיר את חלקם".
העדכונים ההכרחיים שביצע דגן בתחום הפעלת הסוכנים, נמשכו תחת מחליפו תמיר פרדו. לאחר שיוסי כהן מונה לתפקיד הוא הקים במוסד מערכה מיוחדת לתחום הזהויות, וקיבל עבורה תקציב מיוחד ממשרד האוצר. "היחידה הזו מתעסקת באיך אתה, כלוחם מוסד, מקבל זהות, נוסע לנקודת היעד שלך ופועל איתה", מסביר גורם לשעבר במוסד.
בראש המערכה העמיד כהן לוחם ותיק, אך לאחר כניסתו של ברנע ללשכת הרמס"ד החליט ראש המערכה הזה לפרוש, ככל הנראה ללא חיכוכים בינו לבין ברנע.
על אף הבדלי הגישות והשינויים העמוקים שמבצע ברנע במוסד, בדבר אחד אין הבדל בינו לבין קודמו בתפקיד, יוסי כהן. "בנושא הגרעין האיראני, אני לא חושב שאפשר להכניס סיכה ביניהם", אומר איש מוסד לשעבר, שמכיר את כהן ואת ברנע היטב. "לשניהם יש גישה תקיפה מאוד מבחינת מדיניות. איראן וגרורותיה לוקחות את הנתח המשמעותי והעיקרי של עבודת המוסד, חד־משמעית. זה גם המנדט של המוסד וההוראות שמגיעות מהדרג המדיני. עיקר המשאבים של המוסד מופנים לאיראן באופן חד־משמעי, עם סימן קריאה".
עד כמה הפגיעות במדעני גרעין ובמתקני גרעין בולמות את האיום האיראני?
"האיראנים עסוקים כל העת ברכישת יכולת גרעינית, או לכל הפחות בלהגיע למצב של מדינת סף. אנחנו רואים כמה שנים וכמה משאבים איראן משקיעה בדבר הזה, ללא הצלחה. חוסר ההצלחה הזה לא קורה מעצמו. יש להם התקדמויות, זה נכון, אבל יש גם הרבה נפילות ועיכובים שמונעים מהם להגיע לקו הגמר".
לולא הפעולות של המוסד כבר היה להם נשק גרעיני?
"הפגיעות שהמאמץ האיראני ספג מנעו ממנו חד־משמעית להגיע ליכולת גרעינית".
וזה יותר אפקטיבי, למשל, לנהל מו"מ על פרויקט הגרעין?
"מו"מ או הסכם זה לא דבר רע בפני עצמו. השאלה היא מה פרטי ההסכם. ברור שאם יש הסכם לפירוז מלא, הוא מצוין. אבל אם יש הסכם שמאפשר להם לפתח יכולות, כמו בהסכם הקודם, מדובר בהסכם גרוע".
גורמים ששוחחו לאחרונה עם ברנע מאשרים שזו אכן גישתו – הגעה להסכם גרעין "מצוין" כהגדרתו, שימנע מהאיראנים להמשיך בהעשרת אורניום. רק אם לא ניתן להגיע להסכם כזה, גורס ברנע, הפעילות החשאית של המוסד היא הפתרון. זה עולה גם מדברים שאמר בטקס המצטיינים של המוסד בבית הנשיא לפני כחודש, כשברקע חוזרות המעצמות לשולחן המשא ומתן עם איראן בווינה. "אני מקווה שהמו"מ יסתיים בהסכם מעולה, שיבטיח באופן מעשי שאיראן לעולם לא תפתח נשק גרעיני, ומאחל לבעלת בריתנו ארה"ב הצלחה במהלכיה", אמר אז ברנע. "הסכם גרוע, שאני מקווה שלא יגיעו אליו, הוא מצב בלתי נסבל". מסרים באותה רוח העביר ברנע לבכירים בממשל האמריקאי בעת ביקורו בוושינגטון.
"כל מי שעוסק בדברים חשאיים צריך לסתום את הפה שלו, נקודה. זה חוק ברזל. אני לא שמעתי בחיים שלי שראש הקג"ב או ראש הסי־איי־איי יצאו בהצהרות כאלה. זה אובדן כל שליטה"
ויש הבדל נוסף בין המוסד של ברנע לזה של כהן: המדיניות של הראש בנוגע ליחסי ציבור. ברנע אמנם תמך בפרסום המבצע לגניבת ארכיון הגרעין האיראני, שהייתה לו תרומה מכרעת להחלטתו של הנשיא טראמפ לסגת מהסכם הגרעין של 2015, שברנע והצמרת הביטחונית הישראלית רובה ככולה סברו שהוא גרוע. אך מבחינתו של ברנע, הגלישה של המוסד מהעולם החשאי אל כותרות המהדורות היא עניין מיותר.
למרות זאת, ובניגוד למצופה מאיש שחשאיות היא תפקידו המרכזי, מאז מונה לתפקיד דווקא הסתנן שמו של ברנע ללא מעט כותרות. כך למשל הוא הוזכר כגורם מרכזי במשא ומתן לשחרור בני הזוג אוקנין מהכלא באיסטנבול, ואמירתו הנחרצת והחריגה, שנאמרה בפורום פנימי, כי "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא בשנים הקרובות, לעולם לא. זו התחייבותי, זו התחייבות המוסד", פורסמה ברבים והאירה אותו בזרקור תקשורתי רב־עוצמה.
"לא ייתכן שאיש רציני כמו ראש מוסד ידבר כך", אומר יוסי לנגוצקי, בכיר לשעבר באמ"ן. "כל מי שעוסק בדברים חשאיים צריך לסתום את הפה שלו, נקודה. זה חוק ברזל. אני לא שמעתי בחיים שלי שראש הקג"ב או ראש הסי־איי־איי יצאו בהצהרות כאלה. זה אובדן כל שליטה". במקרה אחר היה זה ראש הממשלה נפתלי בנט, שבנאום מעל בימת הכנסת חשף מבצע לבירור גורלו של רון ארד, שהמוסד היה מעורב בו.
מפתיע לגלות שבכל המקרים שבהם שמו של ברנע הגיע לכותרות, היה זה בניגוד לרצונו: במקרה של המבצע סביב רון ארד הייתה זו כאמור החלטה של ראש הממשלה, שהונחתה עליו מלמעלה; במקרה של הזוג אוקנין הייתה זו הדלפה שעל פי פרסום בחדשות 12 הגיעה מגורמים בלשכתו של בנט, במסגרת כיפופי ידיים פוליטיים מול שר החוץ יאיר לפיד; וגם במקרה של האמירה "זו התחייבותי" לאיראן גרעינית, ברנע לא תיכנן שדבריו יגיעו לתקשורת.
"הרפורמה של דדי תוכיח את עצמה, אם מעכשיו ועד סוף כהונתו לא נשמע בתקשורת על המוסד", מסכם אחד ממכריו. "גם דדי שואף שמי שיידע על מבצעים של המוסד, זה רק מי שצריך לדעת".
