בהתחלה זה נשמע דרמטי: הנשיא האמריקני ביידן קורא באורח מעשי להפלתו של ולדימיר פוטין ברוסיה. בנאום חשוב בוורשה ביידן אמר "למען השם, האיש הזה לא יכול להישאר בשלטון". אך לפני שהשעון צלצל פעמיים הגיע תדרוך מהבית הלבן: הנשיא לא התכוון לקרוא להפלת המשטר ברוסיה.
בין אם ביידן החליק בלשונו או שזהו מהלך מתוכנן לפזר ערפל, ברור לגמרי שהאמריקנים מריחים דם במים. בפעם הראשונה אי פעם זהו דמו של פוטין, שבעיניהם נמצא בסחרור קטלני. הלסת שלהם נסגרת על המעגל הפנימי שלו, על ההון השחור המוחבא, הפילגשים והילדים; הם לא מתכוונים לשחרר עכשיו. דיבור על הדחת פוטין הוא משחק מסוכן, אבל כזה שיכול לשרת אותם.
ביידן הגיע לאירופה כדי להודיע על יוזמה חדשה לעצמאות אנרגטית אירופאית משוחררת מגז רוסי וכדי להיפגש עם חברות ברית נאט"ו. החלק החשוב יותר בנאומו לא היה ההתבטאות על פוטין, אלא דבריו על הדמוקרטיות והצורך באחדותן. "בשלושים השנים האחרונות הכוחות של אוטוקרטיה שבו לחיים בכל רחבי העולם", הזהיר ביידן, "קווי הבסיס שלהם מוכרים לנו היטב. בוז כלפי שלטון החוק, בוז לחירות דמוקרטית, בוז לאמת עצמה".
מוסקבה מתחילה להכין את הסולם לירידה מפוארת מהעץ שעליו טיפסה, ובונה סיפור כיסוי רדוד שכל תמציתו היא "ניצחון" צפוי בדונבאס
הרוסים הגיבו לביידן בפולין: הם שיגרו הפגזות לעבר לביב, וגינו כמובן את דבריו על הפלת פוטין. זה כבר לא יעזור לתחושת המומנטום. בשבוע שעבר השתנתה הרוח במלחמה באוקראינה. בסוף השבוע התפנית הושלמה לגמרי. המודיעין האמריקני דיווח שהרוסים איבדו שליטה בחלקים מהעיר חרסון, העיר הגדולה והחשובה שהם כבשו. ממזרח לקייב ממשיכה מתקפת הנגד האוקראינית במלוא עוזה, ונכבשים מחדש כפרים וערים קטנות שנפלו בידי הכובשים בראשית המלחמה.
הכוחות האוקראיניים נתקלים בנוכחות דלילה יחסית של הצבא הרוסי, שהחל מעביר כוחות שהוצבו על הגבול הגיאורגי לכיוון אוקראינה; המהלומות שספגה מוסקבה מחייבות אותה לשלוח תגבורות לצבא שאיבד לוחמים רבים, קצינים בדרגי הביניים ומספרי שיא של קצינים בכירים עבור מלחמה קצרה יחסית. במוסקבה הציגו מעין הוכחה לכך ששר ההגנה שויגו עודנו מתפקד ובחיים, אבל חדי עין הבחינו בבעיות בסרטון הווידיאו; הטענות ל"בעיות לב" של השר שאכזב את פוטין לא ספגו מהלומה.
אך הרגע שהבהיר שיש תזוזה טקטונית היה בתדרוך של משרד ההגנה הרוסי, שהציג מפות ענק של "המבצע המיוחד" באוקראינה והודיע כי הוא נכנס כעת ל"שלב חדש" - שחרור כל החלק המזרחי של אזור דונבאס, במזרח אוקראינה. באורח מדהים למדי, הרוסים הודיעו שלמעשה כל הטורים ששיגרו לכיוון קייב (בין אם בפלישה מבלארוס או מהצד המזרחי-רוסי) היו ניסיון לרתק את הצבא האוקראיני, ובעצם טענו שמעולם לא התכוונו לכבוש את קייב, או חרקוב.
בתדרוך נאמר שרוסיה הייתה צריכה "להעסיק" את הצבא האוקראיני ולנטרל חלקים מהיכולות התעשייתיות-ביטחוניות של המדינה כדי שתושבי המזרח יוכלו "לשחרר" את דונבאס. הבכירים הרוסים לא הסכימו לשלול כיבוש של ערים אוקראיניות אחרות בהמשך, אך הבהירו כי המוקד הצבאי הוא דונבאס.
במילים אחרות: חייכו, עבדנו עליכם, נדמה לכם שספגנו מכות אבל זה הכל חלק מהתוכנית הסודית שרקחנו במעבדות הגאוניות בקרמלין. מדובר בשקר כה מאלף, כה מגוחך, שהוא מבהיר את הנואשות במצב הרוסי. בהתחשב בכמות הלוחמים שרוסיה הקצתה למלחמה, ובצירי החדירה של הכוחות הפולשים, אף אחד בעולם כבר לא יאמין לגרסה הזו - שהכל תוכנן ככה. באותו תדרוך ממש מסרו הרוסים כי מספרי ההרוגים שלהם גדלו ל-1,351.
לפי ההערכה הסולידית ביותר במערב, מדובר בלפחות פי שבעה יותר מתים. תמונותיהם המרוטשות מופצות בכל שעה בקבוצות טלגרם אוקראיניות ייעודיות לכך, ומשם עושות דרכן לרוסיה.
השקר הרוסי לגבי מספר המתים "המעודכן" מעיד הרבה על השקר שקדם לו לגבי מטרות המבצע הצבאי. ההסבר הסביר ביותר הוא שמוסקבה הבינה שאין בכוחה עוד לכבוש את אוקראינה, או למעשה אפילו את אזוריה המאוכלסים ביותר. בוודאי לא את קייב. לכן היא מתחילה להכין את הסולם לירידה מפוארת מהעץ שעליו טיפסה ובונה סיפור כיסוי רדוד שכל תמציתו היא "ניצחון" צפוי בדונבאס.
ראוי לציין שזלנסקי והאוקראינים ממילא לא יקבלו את הוויתור על חבל הארץ הזה כחלק מהפסקת אש עם רוסיה, אבל זו לא התכלית של המסר הרוסי. כל-כולו מיועד למטרות פנימיות: לספר לציבור שלמעשה, איכשהו, ניצחנו. אם אכן זה מה שקורה כאן, פוטין נוטל (מאוחר מדי) את העצה שקיבל פעם הנשיא לינדון ג'ונסון לגבי וייטנאם - להגיד שניצח, ולברוח. יש כמובן עוד אפשרות: שזהו עוד תעלול רוסי. הקודמים הובילו אותם למלחמה איומה.
