מרץ הקרוב יעמוד בסימן ההתכתשות הפוליטית והחוץ-פרלמנטרית לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית של חוקי המהפכה המשטרית. בינתיים אין הידברות אפקטיבית והפערים נדמים כבלתי עבירים. נראה שהשולחנות העגולים המתכנסים בחסות הנשיא יצחק הרצוג מתקיימים בינתיים בחברת אחים לדעה. מגעים ישירים או עקיפים בין הגורמים שיכריעו בסופו של יום את המחלוקת - שר המשפטים יריב לוין ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות - משולים לפס הישר המסמן במוניטור דום לב.
במקביל מתפתחת דרמה ששיאה הראשון יהיה תגובת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לעתירות שהוגשו לבג"ץ בבקשה להוציא את ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות, עקב תמיכתו בהחלשת מערכת המשפט בעודו נתון להליכים משפטיים. רבים ממתנגדי נתניהו תולים תקוות רבות בכך, כשבמקביל במחנה ראש הממשלה מגיבים בהיסטריה, כאילו הנבצרות בדרך. שני הצדדים טועים בגדול.
ההערכה המתבקשת היא שהיועצת לא תקרא לבג"ץ להכריז על נבצרות, ותנקוט אותה לשון של קודמה בתפקיד אביחי מנדלבליט - שלפיה נתניהו מצוי על סיפה של נבצרות. בהתאם, ההערכה היא שגם העליון לא יורה על כך בפסיקתו לאחר מכן. מה שמאותת על כך הוא דווקא התעקשותם של בהרב-מיארה ושל המשנה שלה גיל לימון על כך שנתניהו יקיים את הסדר ניגוד העניינים עימו ככתבו וכלשונו. קיום הסדר ניגוד העניינים הוא בחזקת שכפ"ץ מפני נבצרות: קיומו ישמור על נתניהו, כפי שפסיקת העליון אישרה ברוב של 11 שופטים את יכולתו להקים ממשלה, תוך התניה שעליו לערוך הסכם כזה כדי למנוע ממנו לנצל את סמכותו, להשפעה על משפטו.
מאותה סיבה לא שעתה בהרב-מיארה לקריאות שהופנו אליה להתיר לנתניהו למתן את עיקרי המהפכה המשטרית, אלא התירה לו רק "להרגיע את הרוחות". הנחייתה היא כמובן "ישראבלוף" הידוע לכל הצדדים: אין סיכוי שנתניהו שוחח עם יריב לוין במשך ארבע שעות ולא עסק גם במהפכה המשפטית, ואין סיכוי שאינו יודע, עד קוצו של יוד, מה תוכניתו ומה יצא לו מזה. אבל הוכחה חותכת? אין. לכן עמידה של בהרב-מיארה על קיום הסדר ניגוד העניינים היא למעשה הרתעה כלפיו, שלא למתוח את החבל יתר על המידה ובפומבי.
על חרדת המעגל הקרוב של נתניהו ושל הקואליציה מפני הנבצרות ניתן ללמוד בשני אופנים. ראשית, דרך הדה-לגיטימציה המסלימה שבה נוקטים שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן בהתבטאויותיהם כלפי בהרב-מיארה והמשנה שלה אביטל סומפולינסקי, ולמעשה נגד שומרי הסף. לוין אף הפריח איום מרומז השבוע, שלפיו אין לו זמן לעסוק בעתידה של היועצת - אך תור הטיפול בה בוא יבוא.
(צילום: שמוליק דודפור)
דרך נוספת ללמוד על חרדת הקואליציה מהנבצרות היא מבט על חוק הנבצרות, שנועד לסכל אפשרות לגרום לנבצרות נתניהו - ממש תאומו הסיאמי של חוק דרעי 2. בחוק כיום אין מנגנון סדור לגבי נבצרות מטעמים משפטיים, אלא רק מטעמים רפואיים. אפילו לא ברור בחוק מי יכול להניע נבצרות, למעט הנבצר עצמו - כמו במקרה של הנשיא לשעבר משה קצב.
לכן, כברירת מחדל, מי שמטפל בנושא הוא היועמ"ש והפוסק האחרון הוא בג"ץ. חוק הנבצרות החדש נועד להרתיע את היועצת ואת בג"ץ, בנוסף להגבלות הקרובות שיוטלו על הביקורת השיפוטית בכלל, לקבל החלטה על נבצרות. הוא מבקש להדגיש שאמנם ניתן לאשר נבצרות "בריאותית" - כמו במקרה של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון - ו"תפקודית" - כמו במקרה של קצב - מטיל מגבלות על האפשרות להטיל נבצרות משפטית.
כדי להרתיע את בהרב-מיארה ואת בית המשפט העליון, שולפים שוב את צמד המלים "רצון הרוב". בדברי ההסבר כותב יוזם החוק, ח"כ אופיר כץ מהליכוד, כי נבצרות כזו "משמעותה הדחתו של מנהיג מכהן שנבחר על ידי נציגי העם ובעודו זוכה לאמון הכנסת. כלומר, קביעת נבצרות ראש הממשלה היא בפועל מעשה ביטול של תוצאות הבחירות וההליך הדמוקרטי".
טובה צימוקיהצעת החוק מגיעה לגבולות האבסורד כאשר כץ מציע "כי הסמכות להכריז על נבצרות ראש הממשלה מלמלא את תפקידו נתונה בידי ראש הממשלה עצמו ובמקומות שבהם ראש הממשלה אינו יכול לעשות כן בשל נבצרות פיזית או נפשית כאמור, ובמקרים אלו בלבד, תעשה זאת הממשלה, ברוב מיוחד של שלושה רבעים מחבריה".
החרדה מפני הנבצרות, לפחות כעת, נראית בלתי מוצדקת - אולם ביום שבו יפסוק בג"ץ, ככל הנראה, שנתניהו אינו נדרש לכך, בין היתר הודות להגנתה המשפטית של היועמ"שית, צריך יהיה לזכור כי שורשיה של החלטה זו נעוצים בהתעקשותה כיום על קיום סעיפי הסדר ניגוד העניינים.
- טובה צימוקי היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
