לא היה "מחלץ אלמוני", ישנו חשש ל"הודאת שווא" והפרקליטות לא רק שלא הצליחה להוכיח אשמה אלא גם סיפקה טענה עם "כשל משפטי": סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט אשר קולה – שעומד בראש הרכב השופטים שזיכה את היום (ה') את רומן זדורוב מרצח הנערה תאיר ראדה – פירט בפסק הדין שמתפרש על פני מאות עמודים את הסיבות לכך שהתעורר אצלו ספק סביר בנוגע לאשמתו של זדורוב. אלו הן העיקריות שבהן.
כבר בפתח הקראת פסק הדין אמר קולה כי קיים "חשש מהותי שהודאת זדורוב הייתה הודאת שווא". הוא מתח ביקורת קשה על הפרקליטות וקבע: "המאשימה כשלה ולא הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהודאתו תואמת לממצאי הזירה. לא מדובר בסדיסט ולא מי שנתון להתקפות זעם בלתי נשלטות".
בפסק דינו מזכיר קולה מדוע בכלל קבע שופט העליון בדימוס חנן מלצר כי יש לערוך משפט חוזר. מלצר קבע ב-2021 שיש לקיימו בגלל שלוש ראיות מרכזיות חדשות: הראשונה היא חוות דעת חדשה שהתקבלה אז בנוגע לטביעת נעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו בוצע הרצח – עקבה שנקבע לגביה כי היא אינה שייכת לזדורוב, או למי שנכחו בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה, ואשר עליה נזל דמה של תאיר.
השופט אשר קולה קובע: זדורוב זכאי
(צילום: רשות בתי המשפט)
העקבה הוטבעה לפני שניגר עליה הדם, ולפי חוות הדעת לא תיתכן נזילת דם מגופה כחמש שעות לאחר הרצח – פער הזמנים בין מועד הרצח לבין מועד גילוי גופתה של תאיר. המשמעות האפשרית של קביעה זו היא כי העקבה, שלא שייכת לזדורוב, הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או בסמוך לו – וגילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גרסת הפרקליטות שטענה שהיא שייכת ל"מחלץ אלמוני".
הראיה השנייה שבגינה הוחלט לקיים משפט חוזר, כך מציין השופט קולה בפסק דינו, היא שהפרקליטות הודתה כי נפלה טעות והתברר שבתא השירותים השלישי, הסמוך לתא השני שבו בוצע הרצח, התגלה כתם דם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט. זאת בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות הדעת, ולפיה אותו כתם דם נמצא בתא השני בו היה הרצח. ההגנה טענה לפיכך לאפשרות שהרוצח קפץ לתא השלישי.
הסוגיה השלישית שהביאה לקיום המשפט החוזר היא דגימות ה-DNA המיטוכונדריאלי לשערות מהזירה שהראו על קשר אפשרי לאדיר חבני, שהאשים ברצח את חברתו אולה קרבצ'נקו וטען שלבשה את חולצתו. קרבצ'נקו, יצוין, נוקתה מאשמה בפרשה והתיק שלה נסגר, וגם מלצר עצמו הסתייג ואמר כי הסוגיה עצמה לא מהווה עילה למשפט חוזר, אבל כן קבע שבנושא הראיות המיטוכונדריאליות – ניתן לדון בהן שוב.
בהמשך פסק הדין שניתן היום קובע השופט קולה, בהתייחסות לאותן סיבות של מלצר לערוך משפט חוזר, כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח אשמה. כך כתב השופט לגבי העקבות בזירה שלא שייכות לזדורוב וכתם הדם שהתגלה: "אין לפנינו הסבר הגיוני להיווצרותן של העקבות הזרות ואין לפנינו הסבר הגיוני לזליגת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה כ-5 שעות לאחר הרצח. תמיהות אלו בהכרח יוצרות ספק סביר, אם לא למעלה מכך, שאלו הוטבעו על ידי הרוצח, כך לגבי העקבה שעל גבי האסלה, כך לגבי חלקי העקבות שעל מיכל ההדחה והקיר המפריד, וכך לגבי כתם הדם של המנוחה על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי".
הוא ציין כי הפרקליטות כתבה בסיכומיה: "לסימנים אלו אין הסבר שמעוגן בהודיית הנאשם או בכל ראיה ישירה אחרת ודוק, אין בהימצאותם כדי לסתור בהכרח את הודיית הנאשם". קולה, שהרבה לבקר ולעקוץ את הפרקליטות לאורך המשפט, כתב בפסק דינו: "בקביעה זו כשל משפטי. בהליך פלילי עסקינן אין צורך 'לסתור בהכרח', די בכך שהימצאותם של סימנים אלו יוצרים ספק סביר במשקלה של הודיית הנאשם".
לדבריו, "קבעתי בצורה ברורה ולטעמי מעבר לכל ספק סביר את העובדות הבאות: לא היה מחלץ אלמוני שלא זוהה. שלושת הסימנים שבמחלוקת הם סימנים של טביעת נעל שאינה של הנאשם. דם לא יכול היה לזלוג על טביעת הנעל שעל גבי מכסה האסלה אלא בסמוך לרצח. אין כל הסבר הגיוני לכתם הדם של תאיר ז"ל על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי".
קולה קובע כי "עובדות אלו בהכרח יש בהן להוביל לזיכויו של הנאשם ולקביעה כי משקל הודאותיו של זדורוב הינו נמוך ביותר". לדבריו, "חטיבת הזירה" על היבטיה השונים (כלומר הראיות עצמן) סותרת לחלוטין את "חטיבת ההודיה" (ההודאות של זדורוב בחקירה, שמהן חזר בהמשך). קולה כתב כי הסתירה הזאת מחייבת "לבכר" את "חטיבת הזירה" על פני "חטיבת ההודיה" – כלומר לתת לראיות בשטח יתרון על פני ההודאות בחקירה. אלו העובדות שלדבריו סותרות את ההודאות:
- מנח המנוחה, הפצעים והחתכים בגופה, במיוחד שבעה מוקדי החבלה בראש, כמות החתכים ומיקומם; מצב הדלת בעת הרצח וקביעה כי ככל הנראה הרצח בוצע כאשר הדלת הייתה סגורה; העקבות הזרות על גבי רצפת התא ושלוש העקבות שעל מכסה האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד – אשר מעידות לדבריו על מסלול הימלטותו האפשרי של הרוצח (זדורוב הראה כיצד יצא מהתא בקפיצה, בשחזור מסלול אחר – ג"מ).
השופט ציין גם את העובדה שלא נמצאה ראייה פורנזית כלשהי הקושרת את זדורוב לרצח. "אכן, שעה שמדובר בזירה כל כך כאוטית, זירה שבה היה מאבק בין הרוצח למנוחה, זירה בה נמצאו כתמי דם רבים, טביעות נעליים (ולשיטת המאשימה גם סימנים הנראים כטביעות יד) קשה להניח שדבר מכל זה לא ייוותר בזירה, או על גופת המנוחה. לא נעלמה מעיניי כמובן הטענה ולפיה הנאשם ניקה את הזירה, אלא שלבד מהדגמה בשחזור ולפיה ניקה את משקוף הדלת, אין לנו כל תימוכין לכך", כתב.
בנוסף, כתב קולה, "אי הימצאות דם בסוליות נעלי הנאשם מהווה אף היא ראיה שיש בה להטיל ספק באשמתו". לדבריו, "כל אלה וכאמור, סותרים לתפיסתי לחלוטין את הודיית הנאשם, והסברי המאשימה לסתירות אלו לא היה בהם כדי לשכנעני אחרת. דומני ובמלוא הזהירות, כי לו העובדות כהווייתן היו נמצאות בפני המותבים הקודמים שדנו בתיק זה, אזי יכול שגם הכרעתם הייתה שונה".
קולה התייחס גם לסאגת ה-DNA המיטוכונדריאלי ופרשת אולה קרבצ'נקו ואדיר חבני, וכתב: "עניין זה לבדו יכול שלא היה מספיק לזיכויו של הנאשם, אולם הוא מצטרף למארג הכולל של הראיות ומוסיף אף הוא לספק הסביר שבעניינו של הנאשם".
זדורוב מגיב לזיכוי: "אקח את הילדים לטיול"
(צילום: אסף מגל, ירון ברנר)
בהחלטה לזכות את זדורוב הצטרף לקולה השופט השני בהרכב, דני צרפתי, אבל השופטת תמר ניסים שי סברה בדעת מיעוט שזדורוב אשם. "זדורוב אשם מעבר לכל ספק סביר", כתבה השופטת. "הודאתו מפורטת ועשירה, ולא ניתנה מתוך פחד. הנאשם התעלם מגרסאותיו הקודמות, גרסאותיו שקריות. הוא אישר ששיקר לשופטי ההרכב הקודם, ניתן למנות את הפרטים המוכמנים שידע - תא השירותים, תיאור בגדיה וידע שלא נאנסה".
העובדה שהזיכוי נעשה רק ברוב דעות עשויה לחזק את טענות הפרקליטות, אם זו תבקש לערער עליו לעליון – אבל מוקדם יותר היום העריכו גורמים בפרקליטות כי ייתכן שתימנע מכך, בין היתר כיוון שזדורוב כבר ריצה מאסר ממושך. הערב מסרה הפרקליטות: "בכוונתנו ללמוד את הכרעת הדין לעומקה, לרבות את החלקים הנוגעים למערכת אכיפת החוק, ובשים לב לפערים הקיצוניים שבין עמדות השופטים נגבש את עמדתנו ביחס לשאלת הערעור בהתאם לכללים הנהוגים בכל תיק".
גם במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר הגיבו לפסק הדין ומסרו כי על פי דעת הרוב, "חוות הדעת שניתנו מטעם הרופאים המשפטיים ומומחי ה-DNA של המכון תרמו למכלול הראיות שהובילו להחלטה". ד"ר חן קוגל, מנהל המכון, מסר: "אנחנו שמחים שעלה בידי המכון לרפואה משפטית לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת. במשפט זה מודגמת חשיבות היותו של המכון לרפואה משפטית גוף עצמאי ובלתי תלוי שיש בידו את הידע והיכולת המקצועית לתת מענה בסוגיות פורנזיות. המכון ימשיך לתת את חוות הדעת ללא מורא וללא משוא פנים".
