פיגועי מרץ 2022 מזכירים תקופה קשה - מרץ 2002, חודש שבו נהרגו 135 ישראלים ב-17 פיגועים. אז, באיחור כואב, מצאנו את הפתרון, והוא התבסס על שלושה מרכיבים: מבצע "חומת מגן", הקמת מכשול ההפרדה והכי חשוב - ניצול המהפכה הטכנולוגית בתחום הסיגינט, שאפשרה לנו לאתר את מיקום המחבלים וליירט את התקשורת ביניהם.
האתגר הנוכחי שונה, ולכן גם המענה צריך להיות בחלקו שונה. מי שקורא ל"חומת מגן 2" מחטיא את המטרה. מעבר לפעילות המיידית והנכונה, שהיא הצפת השטח בשוטרים ובחיילים, נכון לנקוט חמש פעולות:
1) המכשול סביב יהודה ושומרון, שהיה רציף ויעיל לפני 18 שנה, נעשה מחורר ופרוץ עם השנים. אין ברירה אלא להשקיע כסף בבטון וברזלים כדי לסתום את הפרצות הקיימות.
2) תופעת השב"חים קיימת לא רק בשל הפרצות בגדר אלא משום שמאות ישראלים (יהודים וערבים) מעסיקים אותם במטרה לחסוך בהוצאות. את החקיקה המקלה והאכיפה הרופסת חייבים לשנות.
3) לא ניתן להסתפק בפשיטות ספורדיות של המשטרה לאיסוף נשק לא חוקי. נדרשת פעולה רחבה שכוללת סנקציות כלכליות קשות והחרמת רכוש של כל מי שנושא נשק כזה.
ישנה סכנה גדולה יותר שעליה קיבלנו אזהרה במאי האחרון. מדובר בתרחיש סביר שבו נהיה בעימות בעזה או בלבנון, ותוך כדי המבצע תהיה הצטרפות ללחימה של ערבים אזרחי ישראל
4) ענישה: מי שביצעו את הפיגועים בבאר שבע, חדרה ובני ברק נכלאו בזמנו על פעילות טרור. אם בשלושת המקרים האנשים היו נשפטים לעשר שנים - פיגועים אלה לא היו קורים.
5) מודיעין: רק לפני חודשיים, סביב פרשת NSO, רבים הזדעזעו מכך שהמשטרה מאזינה לישראלים. ובכן, תנאי הכרחי ללחימה בטרור הוא הרחבת יכולות המשטרה ושב"כ לפרוץ לפרטיות של חשודים בפח"ע. הטכנולוגיה קיימת, מדובר אם כך במשאבים ובחקיקה. וכן, מדינה דמוקרטית נאלצת למצוא את האיזון בין צורכי הביטחון לבין זכויות הפרט, אך נקודת האיזון חייבת להשתנות במהירות כאשר הסכנה היא לחיים עצמם.
דבריו של נפתלי בנט בעקבות הפיגועים האחרונים
(צילום: לע"מ)
חשוב להדגיש גם מה לא לעשות. לא נכון לצמצם את מספר הרישיונות הניתנים לפלסטינים, מיהודה ושומרון או מעזה, להיכנס ולעבוד בישראל. לאורך עשרות שנים ראינו כי מעורבות אנשים אלה בטרור היא אפסית, ומצד שני מתן פרנסה לעובדים פלסטינים הוא אינטרס ישראלי ברור.
מבלי להמעיט בחומרת סיכוני הטרור, כיום ישנה סכנה גדולה יותר שעליה קיבלנו אזהרה לפני עשרה חודשים. מדובר בתרחיש סביר שבו נהיה בעימות בעזה או בלבנון (או בשניהם בו זמנית), ותוך כדי המבצע תהיה הצטרפות ללחימה של ערבים אזרחי ישראל. נניח שמדובר רק במיעוט שבמיעוט, פרומיל מהאזרחים הערבים. פרומיל אחד זה 2,000 איש. אם מדובר ב-2,000 חמושים שחיים בלב המדינה עם זכויות לנוע בתוכה, הרי שפוטנציאל הנזק הוא עצום.
גיורא איילנדצילום: אסף פרידמןיותר מכך, לפני עשרה חודשים ראינו פעילות ספורדית נגד מסעדות ובתי מגורים. בפעם הבאה הדבר יכול להיות חמור יותר אם אותם מתפרעים יוכוונו על ידי חמאס או אחרים ויפעלו בצירי תנועה מרכזיים, או נגד מחנות צבא או תשתיות אזרחיות קריטיות, וכל זאת במקביל לירי רקטות על כל המדינה.
חמשת הצעדים שהוזכרו חשובים כמובן גם בעת תרחיש כזה, אך אין בכך די. יש צורך גם בחיזוק המשטרה בכוח אדם ובאמצעים (למשל כלי רכב ממוגני ירי), וגם בחיזוק ההגנה של תשתיות חיוניות.
- אלוף (במיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
