(צילום: שחר גולדשטיין)
היעדר האכיפה המשטרתית בנגב הוביל לאובדן שליטה בסכסוכים האלימים שהתפתחו, אך כחלק מהניסיונות להרגיע את השטח פונה המשטרה פעמים רבות לשייחים ועורכי סולחות כדי לפייס את הצדדים מבלי לערב את הרשויות. "אין ספק שכל דבר צריך להיות דרך המשטרה ובתי המשפט, אבל יש דברים שפותרים לפני המשפט", הסביר הבוקר (ראשון) השייח איברהים אבו מדיעם מרהט.
"בבתי המשפט יש הרבה לחץ, ויש דברים שלא צריכים להגיע עד לשם", אמר השייח. "דברים שאנחנו יכולים לפתור בתור בוררים - המשטרה מפנה אלינו. אנחנו לא סתם בוררים, קיבלנו תעודות מהמשטרה, מהרווחה ומהעירייה על כך שאנחנו בוררים ומשכינים שלום ושקט. אבל ברגע שיש אלימות, או רצח, אנחנו מעבירים את הטיפול למשטרה".
במקרים רבים הסכסוך מסתיים בתשלום כספי או בהגליית אחד השבטים מחוץ ליישוב - אלא שגם אז המתיחות מבעבעת מתחת לפני השטח. רק אתמול נרצח מוחמד אבו עמאר בן ה-18 מלקיה כתוצאה מסכסוך דמים ממושך שגבה כבר ארבעה קורבנות.
עם זאת, פרופ' עליאן אל-קרינאוי מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון מדגיש כי הסולחה היא מרכיב חשוב בחברה הבדואית ובמיוחד בתקופה האחרונה. "בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה משמעותית ברמת העבריינות והאלימות בחברה הערבית, ובעיקר במגזר הבדואי", אמר. "מה שקורה היום היה צריך להדליק נורה אדומה מזמן - גם למשטרה וגם לחברה הבדואית בנגב. למערכת המשפט המסורתית יש תפקיד מאוד חשוב. אני לא מזלזל במערכת המשפט המודרנית ובמשטרה, לכל אחד יש התפקיד שלו. אך היות ואין מספיק שוטרים בשטח, רואים שהאלימות גואה ואין מנגנונים שיכולים להרתיע את העבריינים. כאן נכנסת המערכת המסורתית. היא לא צריכה להיות במקום, אלא יחד עם המערכת המודרנית במאבק להקטנת העבריינות והאלימות בחברה".
אל-קרינאוי ציין קטטה שהתפתחה אמש ברהט ופוזרה על-ידי המשטרה, ואמר כי יחד איתם פעלו גם מכובדי האזור. "אנשים פונים אלינו ואנחנו מתנדבים למען החברה", הוסיף השייח אבו מדיעם. "גישור וסולחה זה כמו בית משפט. זה מתחיל משלושה ימים, אחרי זה שבעה ימים, אחר כך מאריכים לחודש - ובתקופה הזאת נרגעים שני הצדדים. רק אז יהיה פסק דין והחלטה". הוא ציין כי נושאים שהם עד לרמתו של בית משפט מחוזי יכולים להתנהל תחת הרכב של סולחה.
הוא ציין כי עד כה הצליחו עורכי הסולחות לפתור לא מעט בעיות, אך הודעה שבתקופה האחרונה האלימות מרימה ראש. "בכל יום יש בעיות. מכות, רצח, גניבות. הבוררות אצלנו לא שונה מבית משפט השלום או המחוזי. יש לנו כלים של הרחקה, ערבויות כספיות, ערבויות צד ג'. משתמשים בהכול".
- זה נראה כמו סוג של פשיטת רגל מצד המדינה, אנחנו מצפים שהמשטרה ובתי המשפט יעשו את העבודה
פרופ' אל-קרינאוי השיב כי "ברור שהמשטרה ובתי המשפט צריכים לעשות, אני לא מתעלם מהיעדר תפקידה של המשטרה או מערכת המשפט. אנו מדברים על תופעות שקדמו לאסלאם, לפני 1,400 שנים. הסולחות, התיווך והגישור, נערכות בכל העולם הערבי. ברור שהיעדר הרשויות נתן לזה עוד מקום. יחד עם זאת, קורה תהליך מעניין שמטרתו היא צמצום הסכסוך, ואני חושב שבמבנה המיוחד של החברה הבדואית זה גם מרתיע.
"לפעמים הפרט מרגיש מחויב כלפי הקבוצה, והקבוצה מרגישה מחויבת כלפי הפרט", מסביר אל-קרינאוי. "לכן במצב כזה שיש סכסוך, וכשיודעים מי האדם שפגע, מופעל עליו לחץ גם מהצד של המשפחה הנפגעת אבל גם מהמשפחה שלו. אני חושב שדווקא בחברה הבדואית בנגב, בגלל המבנה השבטי-משפחתי שעדיין חזק כאן, אנו רואים יחסית פחות אלימות ופחות סכסוכים בין המשפחות".
ראש מועצת להבים: "השאלה היא לא אם נחיה לצד הבדואים - אלא איך"
בינתיים, כפי שנראה ברצח של אבו עמאר שהתרחש בשולי כביש מהיר, התושבים באזור עדיין מרגישים שתחושת הביטחון רחוקה מהם שנות אור. "כשיוצאים לבאר שבע וליישובים באזור חווים את זה", אמר ראש מועצת להבים יוסי ניסן. "עוקפים אותך בכבישים, משתוללים בדרכים. מציאות שקשה לחיות איתה, צריך לעשות מעשה ולנקוט יד קשה. נפגשנו בשבוע שעבר עם ראש הממשלה, כל ראשי הרשויות בנגב, והעברנו לו את הסמרים. יד קשה, אכיפה, ענישה, נוכחות מוגברת, תקציבים, ועונשי מינימום. צריך לחשוב וללכת שני צעדים לפני העבריינים ולא לרדוף אחריהם ולהגיב. צריך לצאת במתקפה וזה דבר שהוא בנפשנו וגם בידינו".
(צילום: שחר גולדשטיין)
הוא אמר כי הרצח אתמול יכול היה להסתיים אחרת לגמרי אם היורים היו טועים בזיהוי. "צומת להבים מרוחקת בערך קילומטר מהיישוב. בטעות תושב להבים יכול להיקלע לסיטואציה הזו ולקפח את חייו. זה נוגע בכולנו. אנו שומעים את היריות כמעט על בסיס שבועי, ואי אפשר להמשיך לחיות בצורה הזו", אמר ניסן אך הודה שהוא מרגיש שהטיפול בנושא כבר החל. "רה"מ הגיע עם השרים - וגם זו אמירה. זה אומר שזה חשוב להם".
"אנחנו והבדואים זה לא משהו שהולך להיגמר מחר, זו גזרת גורל", אמר ראש המועצה. "השאלה היא לא אם נחיה ביחד, אלא איך נחיה ביחד, וצריך לשנות את המציאות הנוכחית. אני חושב שגם האוכלוסייה הבדואית סובלת מהתופעות האלה. אם שומעים את היריות אצלנו בלהבים תחשוב על הילד שנמצא בכפר ושומע את היריות ליד הבית. זה מטיל אימה. אסור למדינה דמוקרטית, חופשית, שציבור מסוים, אוכלוסייה מאוד קטנה של עבריינים יטילו אימה על מאות אלפי אנשים. זו מציאות שאנו מסרבים להתרגל אליה, נקודה".
