הנה ממשמש ובא סבב מינויים לבית המשפט העליון, ועוד לפני שבאמת התחילה – כבר כשלה בתפקידה הוועדה לבחירת שופטים. אפשר להסיק זאת כבר מרשימת 24 המועמדים שפרסם בשבוע שעבר שר המשפטים גדעון סער.
בתקופה הקרובה תעמוד הוועדה בפני הצורך למלא את התקנים של שני שופטים שכבר פרשו מהעליון (המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט מני מזוז), ויתכן גם של שני שופטים שיפרשו במהלך שנת 2022 (השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא). פוליטיקאים, משפטנים ופרשנים למיניהם העוסקים בשאלה אם הוועדה תבחר שופטים "שמרנים" או "אקטיביסטים", מחמיצים במידה רבה סוגיות חשובות הרבה יותר, אחת מהן היא אם הסבב הקרוב יביא לכך שהרכב בית המשפט העליון ישקף עד כמה שניתן את הרכב האוכלוסייה בישראל.
ברור שהשיקול המרכזי הוא לבחור את השופטים המקצועיים ביותר, אלה שיוכלו, מבחינת ההלכות המשפטיות שיקבעו, להנהיג את יתר השופטים בישראל בערכאות הנמוכות יותר, ויוכלו להתמודד עם העומס האדיר המוטל על כתפי בית המשפט העליון. אולם עקרון נוסף שצריך לכוון את הוועדה בשיקוליה הוא עקרון השיקוף החברתי.
היה על הוועדה לבחירת שופטים למצוא מועמדים ערבים רבים לעליון. כמובן שהעבודה על כך צריכה להתחיל בערכאות הנמוכות יותר, וביוזמות אקטיביות של הוועדה לאיתור מועמדים
למעשה, הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים בראשות השופט יצחק זמיר עמדה על כך לפני כשני עשורים: "הבחירה של שופטים חייבת להתבסס, בראש ובראשונה על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים. עם זאת, כאשר הרמה המקצועית והתכונות האישיות קיימות במידה הנדרשת, יש לתת משקל גם לעקרון השיקוף החברתי".
על רקע זה, פרישתם של ארבעה שופטים גברים היא הזדמנות של הוועדה לבחירת שופטים להגביר בקלות את משקלן של השופטות בהרכב בית המשפט העליון – שמאז הקמתו היה חסר. חשוב לעסוק בכך, וכן בשיקוף החברתי של אוכלוסיות נוספות בישראל, בפרט מזרחים. כאן אתמקד בציבור הערבי. משום שעם פרישתו הקרובה של השופט קרא יישאר בית המשפט העליון ללא שופט ערבי. והנה – ברשימת המועמדים לעליון מצוי רק מועמד ערבי אחד. מדוע? כדי למלא את "הכיסא הערבי".
תפיסה זו של "הכיסא הערבי" גרועה. גודלו של המיעוט הערבי בישראל מצדיק מינוי של יותר משופט אחד מקרב 15 שופטי העליון. למיעוט הערבי נקודות מבט שונות מהרוב היהודי על סוגיות חוקתיות וחוקיות מרכזיות, אשר חיוני לתת להן ביטוי משמעותי בהרכב בית המשפט העליון בפרט ובהרכב בתי המשפט בכלל. במיוחד חשוב לעשות זאת משום שמדובר במיעוט במדינת לאום מקוטבת, אשר סובל מזה שנים מאפליה – ולדברים אלה משנה תוקף בעקבות חקיקת חוק הלאום. מעבר לכך, בדומה לציבור היהודי, המיעוט הערבי אינו מקשה אחת, וגם מסיבה זו נדרש מינוי של יותר משופט אחד.
ד''ר גיא לוריאמעבר לבית המשפט העליון, משקלו של המיעוט הערבי בהרכב יתר בתי המשפט נמוך גם היום (8.4% נכון לשנת 2019, לפי נתונים שהתקבלו מהנהלת בתי המשפט לבקשת חופש מידע שהגיש הח"מ). משקלם של השופטים הערבים נמוך בבתי המשפט הן מבחינת והן מבחינת דרגתם. לפי נתונים נוספים שהתקבלו, נכון ל-2019 רק 6.1% משופטי בתי המשפט המחוזיים היו ערבים.
היה על הוועדה לבחירת שופטים למצוא מועמדים ערבים רבים לבית המשפט העליון. כמובן שהעבודה על כך צריכה להתחיל בערכאות הנמוכות יותר, וביוזמות אקטיביות של הוועדה לאיתור מועמדים. חשוב להגיד, אין בישראל מחסור בשופטים ובעורכי דין ערבים מצוינים שהיו יכולים להיות מועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. חבל ששוב הוועדה מסתפקת רק במילוי "הכיסא הערבי", וגם זה כמובן לא מובטח.
- ד"ר גיא לוריא הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
