מתחם הקניות היוקרתי "אל-ראד 1" שבשדרות יוסוף אלת'אמה המגיעות עד לים, ומזכירות את אלנבי, ממוקם בבניין בן 6 קומות, המשלב בין שופינג לדירות פאר. בקומת הקרקע פעלה כאן עד לפני שלושה חודשים חנות אקססוריז ומשקפי שמש. במרכז החנות, בין הקופות למדפים, ריצוף הקרמיקה זז לעיתים. מתי מעט ידעו למה: מתחת לרצפה הופעלה מעלית מסתור תת-קרקעית, עם דלתות רחבות במכוון. היא הובילה לגרם מדרגות נוח עם נגישות מיוחדת לנכים. מכאן, בכיכר פלסטין שבשכונת היוקרה רימאל בעיר עזה, פעל לאורך שנים איש הצללים וראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף.
ב"רובע הבכירים" של חמאס במרכז העיר עזה - מעל ומתחת לאדמה
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכת תוכן ווידאו: קורל קוט)
9 צפייה בגלריה
מוחמד דף, והתקיפות בעזה. נותר נכה מניסיונות החיסול, אך תמיד היה פעיל
(צילום: MAHMUD HAMS / AFP)
הכותרת
איך חמאס מימן את מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר?
25:12
כיסא גלגלים מאובק ניצב בפתח הפיר שבמרכז החנות, שהפכה מאז לעיי חורבות. הקצין מיחידת שלדג לא מתחייב שמדובר בכיסא הגלגלים של דף עצמו, אך כאלו נמצאו גם בבטן האדמה, במבוך התת-קרקעי שהגיע עד לקצה יכולת החפירה, היכן שהאדמה לחה ונוגעת במי התהום - 60-50 מטר בקירוב.
שם, על גרם מדרגות רחב ונוח לצעידה, צלע מוחמד דף בן ה-58, ששרד כמה ניסיונות התנקשות, גם בצוק איתן. הוא נותר נכה פיזית, אך שכלית - כפי שידעו בישראל - תמיד היה פעיל. ההוראה מלמעלה הייתה קבועה – לתת לו חסינות מחיסול כדי לא ליזום מלחמה בחמאס. כך גם לגבי יתר בכירי חמאס שניהלו מקריית הממשלה הענקית הזו את שגרת חייהם – דירות פאר מצד אחד, משרדים נחשקים מצד שני, ובמידת הצורך, בחירום, ירידה ללשכות שב"בור".
מפקד חטיבת השריון 401, אלוף-משנה בני אהרון, הוא הקצין שכבש את המתחם: "כל מי שהיה במרכז העניינים של עזה הקים לעצמו פה בית ומשרד ולשכות עם כל הצרכים על מנת להסתתר במשך חודשים ארוכים. עולם שלם של הונאה. אל תדמיין פה את כיכר המדינה בתל אביב, למרות שחיצונית זה דומה. מה שיש כאן זה מרחב אורבני צבאי מבוצר".
תיעוד מפעילות הכוחות שהשתלטו על "קריית הממשלה" התת-קרקעית של חמאס
(צילום: דובר צה"ל )
9 צפייה בגלריה
ההרס ב"כיכר פלסטין". מי יבטיח שבתום המלחמה תשתיות הטרור לא ישוקמו?
(צילום: יואב זיתון )
ביציאה מבניין "אל-ראד 1" אני מביט ימינה ורואה את השדרה החרבה. ממול - בניין יוקרה נוסף, שבדירת הפנטהאוז שלו התגוררה הבת של איסמעיל הנייה. "היא הביאה מעצב פנים. הבית שלה בסטייל מאוד מערבי", מציין המח"ט אהרון.
בחמאס ידעו לשמור על ההונאה הזו, ברמות שלא מביישות את בכירי 8200. את דף למשל הובילו לכאן שומרי ראש בקשר רציף עם חמ"ל תצפיות וטלוויזיות במעגל סגור שמקרין בלייב כל פינה מהרחוב הסואן.
כך נוהלה האבטחה והמידור החריף גם עם יחיא ומוחמד סינוואר, מרואן עיסא, איסמעיל הנייה ושאר בכירי צבא הטרור. רק באחד מארבעת בתיו של סינוואר, זה שבמחנה הפליטים שאטי שנהיה לשכונת מגורים סטנדרטית בעזה, מצאו הלוחמים 40 מצלמות אבטחה, רובן לא נגלות לעין. הם גם איתרו דלת מסתורית הידראולית שנפתחת לרווחה מתוך רצפת המטבח, בלחיצה על אחת המרצפות. גם משם יכול היה המנהיג להגיע ברשת מנהרות לקריית הממשלה שמתחת לכיכר פלסטין. כיום כולם מסתתרים בבונקרים דומים ומקבילים לשעת חירום, בחאן יונס. "היה קשה לאתר את הפיר של מוחמד דף כי הייתה כאן הסוואה טובה, אבל הצלחנו לעלות על השיטה באמצעות טכנולוגיות מתקדמות שפיתחנו תוך כדי הלחימה ובעזרת חוכמה של לוחמי היחידה", תיאר סגן מפקד יחידת העילית שלדג, רס"ן ד'.
הפירים ב"רובע הבכירים" של חמאס
(צילום: דובר צה"ל )
למרות שצה"ל ידע שפה ממוקמת קריית הממשלה של חמאס, בתי היוקרה לא הושמדו לאורך שנים, וגם לא הבסיס התת-קרקעי הענק. במרכז הכיכר הופעלה במסווה אזרחי סדנת חפירה קבועה, לתחזוקה שוטפת של העולם הנסתר. החשמל לבסיס הטרור הזה הגיע ממערכת האנרגיה הראשית של הרצועה, זו שישראל אפשרה באופן קבוע לתדלק בסולר.
בחירום, כאשר החשמל מנותק מתושבי הרצועה, חמאס דאג לבכיריו לשתי חלופות מדהימות: מאות גנרטורים ממוגנים במתחם תת-קרקעי נפרד עם רשת כבלים נסתרת, ואם את זה צה"ל יגלה וישמיד, אז הגיבוי הגיע מרשת כבלים אחרת שמעבירה חשמל מאלפי לוחות סולאריים שמפוזרים על גגות בנייני המגורים בשכונה. "ברור שלוקח עשרות שנים לבנות מתחם ענק ומסודר שכזה", אמרו אתמול בצה"ל.
עזה לא הפכה בחודשיים האחרונים לדרזדן או לסטלינגרד. גם לא לדאחייה. רוב המגדלים והבניינים נותרו פה על תילם, הגם שחלקם נפגעו או הוקרסו. במרכז הכיכר ניצבת כיום חנוכייה גדולה ולא מוארת, לצד תורן עם דגל ישראל, נוטה מעט. חלק גדול מהשלטים בחנויות פה הם באנגלית, מסלון כלה עם שמלות נאות בחנות בוטיק שנפרסת על שתי קומות, ועד ל"סטופ איט", חנות ממתקים וצעצועים שנושקת למכללה לצילום ותקשורת.
טנקי המרכבה סימן 4 והנמ"רים של גדוד שקד מגבעתי יעזבו בקרוב את המקום שנהיה לביתם בחודש האחרון, וספק אם ישובו, בטח בעוצמה הזו. אף אחד כאן לא מבטיח כיצד ואם ישראל תמנע לשקם מחדש את מוסדות הטרור הללו ביום שאחרי, זה שמתקרב ונראה באופק.
בבית המח"ט של אל"מ בני אהרון, בבניין פאר שבו התמקמו החיילים, נמתחת על קיר הסלון מפת תצלום אוויר ענקית של מרכז העיר עזה. מסומנים בה השכונות לפי חלוקה מסודרת, מסברא ועד שייח עג'לין. "זו בכלל מפה של חמאס שמצאנו למטה, אבל היא אחלה אז היא משמשת אותנו עכשיו", מספר אחד הקצינים. כמות החומרים המודיעיניים ואמצעי הלחימה הבלתי נגמרים שמתגלים כאן ללא הפסקה גורמים למח"טים ולמג"דים להפסיק להוציאם לארץ, כי אזלה היכולת הזו, וגם השעון מתקתק. החיילים החלו לרכז את אמצעי הלחימה הרבים, שמפוזרים בכל בית בעיר כמו ג'באליה, למערומים שנדרסים על ידי דחפורי ה-D9.
הכניסה שלנו לכאן עוכבה בארבע שעות בגלל היתקלות עם מחבלים שהגיחו מול לוחמי יהל"ם בציר שבו היינו אמורים לנסוע. המחבלים חוסלו, ללוחמים שלום. על הוצאתנו החוצה בשעת חשיכה, כמו בכניסה לעזה בצהריים, הופקד סמח"ט ב' של 401, סא"ל במילואים שלום אייזנר. כן, אותו אייזנר מתקרית "סמח"ט הבקעה", שבה תועד מכה מפגינים פרו-פלסטינים לאחר ששברו את אצבעותיו.
למרות ההדחה מצה"ל הוא לא חשב לרגע לפרוש משירות, והמשיך כקצין קרבי גם במילואים. ב-7 באוקטובר הוא היה מהראשונים לזנק מביתו שבירושלים ללחימה בעוטף. אבל על כביש החוף העזתי הוא מעדיף להזכיר עובדה נשכחת אחרת, על הפחד להפעיל את כוחות היבשה לאורך שנים: "זו זכות להיות חלק מהגבורה של עם ישראל. זו מלחמה כוללת ראשונה אחרי הרבה זמן. בסוף אין ברירה: בלי הגעה קרקעית לא מגיעים לשורש הרוע הזה. רק כך עוקרים אותו, עם חי"ר, שריון והנדסה. אין ברירה – גם אם זה קשה".
