יחיא סינוואר, כמעט בן 62, הפך לסמל בחייו מאחר שתיכנן והוביל את טבח 7 באוקטובר. סינוואר (אבו־איברהים) יהפוך כעת גם לסמל במותו עבור תומכי חמאס ופלסטינים רבים, שראו בו לא פחות ממשיח או לכל הפחות סוג של צלאח א־דין אל איובי, שאמור היה לשחרר את הפלסטינים מידי הכיבוש הישראלי באמצעות פעולותיו הצבאיות.
החיסול של סינוואר הוא הישג סמלי משמעותי למדינת ישראל ולצה"ל, ומהווה מכה מורלית קשה לחמאס ולתומכיו. לאחר חיסולו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית, נראה היה שסינוואר ימשיך לשרוד עוד חודשים ארוכים אי שם במנהרות ולהסתתר שם מוקף חטופים וחטופות ישראלים.
אלה היו ההערכות הרווחות בקרב גורמי הביטחון הישראליים והאמריקאיים, ומכאן שהגעה אליו או חיסולו נראו כמשימה בלתי אפשרית. אלא שבסופו של יום התברר שסינוואר, כמו דף, הוא בן תמותה ותו לא. גם הוא, כמו חברו דף, רצה לצאת מן המנהרות. היציאה שלו אל מעל לפני הקרקע עם כוח אבטחה מצומצם איפשרה לו לכאורה לנוע בחשאי, אך חשפה אותו לפגיעה ישראלית, מקרית במקרה הזה. סינוואר, כמו דף, כמו עימאד מורנייה ומבוקשים בכירים אחרים, חוסלו בסופו של דבר בגלל שחרגו מהוראות הבטיחות שהיו יכולות להבטיח את ביטחונם.
אולם למרות ההישג בחיסול אחד הרוצחים השפלים שידעה ההיסטוריה שלנו, מי שרצח גם ככל הנראה לפחות 12 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל, חשיבותו כרגע היא בעיקר סמלית, זאת משום שחמאס ימשיך לפעול כארגון וכתנועה ויש מי שייכנס לנעליו. חמאס מעולם לא היה תנועה של איש אחד. גם למייסד, אחמד יאסין שחוסל ב־2004, היו יורשים שהצליחו להגדיל את התנועה ולחזק אותה. היורש המיועד הוא לא אחר מאשר האח, מוחמד סינוואר, שעמד מאחורי החטיפה של גלעד שליט ודרש בכל תוקף כי בכל עסקה עם ישראל ישוחרר אחיו יחיא.
על מנת להפוך את ההישג מסמלי למדיני וצבאי, ישראל חייבת לפעול כדי למצב לחמאס אלטרנטיבה שלטונית ברצועה, אחרת לחיסול הזה לא תהיה שום משמעות, לא באשר לשחרור החטופים ולא באשר להמשך הלחימה בעזה או בלבנון.
בטווח הזמן הקצר, מוחמד סינוואר יבקש להוכיח בכל דרך אפשרית כי כוחו של חמאס במותניו. הוא ינסה לבצע פעולות נגד צה"ל ברצועה ולשגר רקטות לעבר ישראל
בטווח הזמן הקצר, מוחמד סינוואר יבקש להוכיח בכל דרך אפשרית כי כוחו של חמאס במותניו. הוא ינסה לבצע פעולות נגד צה"ל ברצועה ולשגר רקטות לעבר ישראל. ספק אם יהיה מוכן ללכת לפשרות באשר לעסקה לשחרור חטופים, משום שיבקש להוכיח כי הוא הולך בדרכו של אחיו. אולם יש לקוות שבעיקר בקרב מנהיגי חמאס בחו"ל יהיה מי שיבין שהמיזם הנקרא חמאס ברצועת עזה נמצא כעת יותר מתמיד בסכנה קיומית. ייתכן שדווקא ראשי חמאס בחו"ל, כמו חאלד משעל וחליל אל־חיה, שלא הייתה להם חיבה גדולה לסינוואר, יפעילו כעת לחץ כבד על האח מוחמד ללכת לפשרה, אולי בניסיון להציל את עתידה של התנועה בעזה ולשמור על הישרדותה. ייתכן שכאן נמצא חלון ההזדמנויות של ישראל להגיע להישגים משמעותיים – בשחרור החטופים ובהקמת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןסינוואר הצליח לשנות בעשור האחרון את פני חמאס ואת פני הסכסוך הישראלי־פלסטיני כנראה לתמיד. ייתכן שהוא זה שהצליח למחוק כל תקווה לשלום בין העמים, כשהיה אחראי ל"ניצחון" הגדול ביותר של הפלסטינים על ישראל באותו יום ארור. אולם סינוואר אחראי גם לנכבה, האסון הגדול ביותר שידעו עזה והפלסטינים בכלל מאז 1948. הרצועה בהריסות, שכונותיה נמחקות ומאות אלפי מתושביה הפכו לפליטים של קבע.
בסופו של דבר, סינוואר נהרג בהיתקלות מקרית ולא במבצע חיסול יוצא דופן. וכמאמר הפתגם המפורסם בערבית, "גם יומו של הכלב הזה הגיע".
