מיומה הראשון בכנסת הנוכחית טעמה ח"כ עידית סילמן ממיטב המרורים שרקחו עבורה השפים הוותיקים של האופוזיציה. מלצרי הליכוד המנוסים הגישו לשולחנה מנות קצובות של השפלה אישית - מדי פעם גיוונו בהאשמות קשות על רקע עמדותיה, חתרו בהתמדה למגע כדי להתחכך איתה, הקפידו על תפריט מנצח שהורכב במיוחד למענה, ויזין כראוי את מי שיועדה על ידם לתפקיד ראש הזרוע המבצעת של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו.
סילמן נקלעה מוקדם מדי בחייה הפוליטיים לזירה המסוכנת שבה נלחמים על חייהם גנרלים למודי קרבות, וכעת בחלוף שנה אזלו כוחותיה והיא הוכרעה כאחרונת הטירוניות. עמיתיה החדשים לגוש השתמשו בפרודוקטים כמו "ילדה קטנה" ו"ילדה טובה" כדי לבשל עבורה תודעה של קורבן, הם שלחו את אנשיהם לקושש זרדים של אימה מתחת לביתה או בתחנת דלק, לקטוף צמחי תבלין של איום על חיי ילדיה, ולהדליק את אש התמיד מתחתיה. הם האמינו שסילמן תתרכך, תישאב בחזרה לתוך הרחם הליכודי הנצחי ותבלע בשקט את עלבונות האתמול. כל הזמן הזה ראו את רגשות האשמה שאוכלים אותה מבפנים.
גם אם קשה היום להודות בכך, הם צדקו. סילמן נפלה לידיהם כפרי בשל. היא גדלה בערוגות הבושם של הציונות הדתית, רפלקס הסליחה הופעל אצלה בטבעיות מול כינויים כמו "אימפולסיבית, אלימה ומכוערת" ו"עבד כי ימלוך" שהדביקו לה ידידיה מנוער חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן, ובמבט לאחור נראה כי היטיבה להכיל את הנאצות מבית. במהלך החודשים האחרונים העדיפה סילמן להפנים את הנבואות שלהם, התרגלה בהדרגה לנרטיב שהטמיעו בה, והתעצבה פוליטית על פי צורכיהם שנוסחו השכם והערב. היא השלימה לבסוף עם מעמדה כחייבת, רק לא לקחה בחשבון שהחוב שצברה מול נושיה הקודמים יתגלגל אלינו.
הנושאים העומדים על הפרק ותלויים בהצבעת הממשלה גדולים בהרבה מהקריירה הפוליטית של סילמן, או, בכל מעט הכבוד הראוי לה, מתרומתה העתידית לעם ישראל
על הימלטותה המפוארת של סילמן מכל התחייבויותיה הקודמות ועל החלטתה לחצות את הקווים ועל הדרך לסחוב מהבית שלה מנדט שלם בלי לבקש רשות עלול הציבור בישראל לשלם, ובגדול. לא מחזרתו האפשרית של נתניהו לכס ראשות הממשלה, ולא מהחמצתו הטרגית של יאיר לפיד את חלקו ברוטציה עלינו לדאוג, כי אם מהמערבולת והכאוס שיפקדו שוב את מדינת ישראל אם תיפול הממשלה.
לו הייתה סילמן קרוצה מחומרים של נבחרת ציבור, הייתה בוחרת בדרך מילוט אחרת, מבקשת מחבריה למפלגה פסק זמן מסיבות אישיות, וזוכה לרחוץ בניקיון כפיה. תחת זאת העדיפה לנהוג כאחרונת עמיתיה החדשים שהחרימו את עבודת הכנסת תוך בגידה בבוחריהם, ולנצל את ההזדמנות לחבל בשלמות הבית הפוליטי שלה. לו באמת הייתה רוצה להילחם על קודשי ישראל הטמונים בתיקיהם האישיים של מבקרי בית החולים, לא הייתה סילמן גוזרת על הציבור תקופת ייסורים של חילופי ממשלות, וגוררת מדינה שלמה לתהום כלכלית-חברתית.
(צילום: משי בן עמי)
לא ברור כיצד קרה שמצפונה המעיק של סילמן הפך לסטארטר הרשמי של מערכת הבחירות הקרובה, מה שבטוח הוא שאת הנסיעה המיותרת הזאת חייבים לעצור. הנושאים העומדים על הפרק ותלויים בהצבעת הממשלה גדולים בהרבה מהקריירה הפוליטית של סילמן, או, בכל מעט הכבוד הראוי לה, מתרומתה העתידית לעם ישראל.
מרב בטיטוועד שיואילו בטובם החברים הנכבדים אביר קארה וניר אורבך להחליט באיזה צד של המצפון הם רוצים להיות, טוב יעשה ראש הממשלה נפתלי בנט אם ינצל את הזמן כדי להבין היכן טעה. זאת ההזדמנות שלו ללמוד שמי שהפגין ביום ראשון סובלנות כלפי אחד כמו עמיחי שיקלי, סופו לגלות בשבת שאחת כמו סילמן גונבת לו את המפלגה והורסת לו את הממשלה.
הפוליטיקאית הלחיצה והמבועתת ששלחה אתמול מכתב לבנט עלולה להיות הסיבה לכך שהחל ממחר שוב נתחיל להרגיש איך זוחל לקראתנו הקיפאון המוכר של חילופי ממשל. זוהי חובתו כראש המפלגה שלה וכראש הממשלה של כולנו לעשות הכל כדי למנוע זאת.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
