שום דבר לא נפל בישראל בשישי האחרון בעקבות הפיגוע בשכונת רמות. האירוע לא השפיע על מדינת תל אביב ובנותיה ואפילו ירושלים וסביבותיה לא יצאו מגדרן. הודעת ראשי הקואליציה אמש (שבת) בתגובה לעתירה להוצאת בנימין נתניהו לנבצרות, צודקת ככל שתהא, נבחרה בעיתוי אומלל, בעוד המשפחות מרוסקות, האימהות מתייפחות והסופדים נושאים קינה. כאב הרבים לא דחה את העיסוק בחשש מנבצרות של איש אחד. מנגד, המחנה השני מיאן לעכב קמעא את הפנינג מוצ"ש בתל אביב לכבוד הקורבנות לפחות עד סתימת הגולל. הביטוי המובהק ביותר לניתוק המתרחב בין הקצוות בישראל התגלם בערב העצוב, המבולבל והמטורלל אתמול.
מילותיו הנוקבות של חיים גורי ז"ל, "הנה מוטלות גופותינו", על חבריו משיירת הל"ה שנהרגו בגוש עציון בינואר 1948, ביטאו היבט שאיחד את כל מרכיבי החברה בישראל - הדם השפוך. הטבח בגוש עציון, חודשים אחר כך, קבע את יום הזיכרון לחללי צה"ל, וזאת למרות התהום הרעיונית בין בני ההגמוניה השלטת אז, שנשענה על אידאולוגיות שמאל מובהקות בהשראת אנשי העלייה השנייה ויחסם לתורת ישראל, לבין רוב מוחלט מחללי הגוש, שרובם המוחלט היו שומרי מצוות. הרצון לחיים יחדיו גבר על הכל.
הקבוצות המתגוששות סביב הסוגייה הבוערת של מעמד בית המשפט העליון והכוח שניכס לעצמו שלושה עשורים, מיקדו את שימת הלב בהגמוניות המתגוששות - זו של האתמול מול זו של המחר. אצל שני הצדדים זו מלחמה על ציפור הנפש. אבל הקונצנזוס הבלתי מעורער בין היהודים שהתקבצו מ-105 גלויות בתפוצות היה בסולידריות סביב הכאב, השכול והמוות העולה בחלוננו.
דודי זילברשלג צילום: רפי קוץבמוצאי שבת התנהלו שני המחנות כאילו דמם של הקורבנות החרדים לא סמוק מספיק. חללי יום שישי – מנחם פלאי בן ה-8, אחיו יעקב בן ה-6 והאברך אלתר שלמה לדרמן (20) - נטבחו בדם קר בין השאר משום שהם מבטאים יותר מכל יהדות שבמשך דורות שימשה חומר בעירה לאנטישמיות, ועוד במחלצות של שבת.
בצד השני יודעים שאנו דבקים בעמדות בדלניות ויהדותנו בולטת יותר. הם בוחרים לפגוע בנו שוב ושוב כי כנראה אין מייצג טוב יותר מחרדים ל"איטבח אל יהוד". גושפנקא משונאי ישראל למהי יהדות אותנטית. "מאויבי תחכמני", כמאמר משורר התהילים.
דודי זילברשלג הוא אסטרטג וסופר
