לרגעים ארוכים היו אצלנו מי שכססו היום ציפורניים ברגעי המתח של שני סבבי ההצבעה לנשיאות לבנון. כדאי לשים לב להליך המסורבל שהתבצע אתמול בפרלמנט הלבנוני: לפני הצהריים, כשהמתיחות בשיאה, הלכו חברי הפרלמנט להצביע בסבב הראשון עבור מועמדיהם לנשיאות. מועמד אחד, סולימן פרנגייה, שסיכוייו דווקא נראו גבוהים, החליט להסתלק
מהמרוץ ממש ברגע האחרון. לעומתו הרמטכ"ל הלבנוני מישל עאון, שסיכוייו נראו עוד יותר טובים, דאג להבהיר ש"אני בכלל לא מתמודד", והסביר: "אם יקראו לי לדגל, אתייצב".
אלא שמועמדותו של עאון נתקלה בבעיה משפטית עוד לפני ההצבעה: הוא אמנם הנשיא הרביעי שבא מכהונת הרמטכ"ל לנשיאות, אבל קודמיו המתינו למעלה משנתיים לפני שנכנסו למרוץ. סעיף 49 בחוקה הלבנונית קובע שחור על גבי לבן שרק מתמודדים מחוץ לתפקידים בכירים מכהנים יורשו להתמודד.
במקרה של עאון הופעל לחץ מאסיבי כבד מצד השליח האמריקני המיוחד עמוס הוכשטיין, השליח הצרפתי ז'אן איב לודריאן, והשליח סעודי המיוחד, הנסיך יזיד בן פרחן, להקפצת הרמטכ"ל עאון לארמון. כבר הוכן תסריט שלפיו "הגנרל" עאון יחבוש שני כובעים בארמון בעבדה: כובע ניהול העניינים השוטפים של לבנון, והמגבעת הגדולה יותר, של ענייני הביטחון וניהול הצבא, שיתחיל לתפוס את מקומו ועמדותיו הצבאיות של חיזבאללה.
ג'וזף עאון הוא דמות מוכרת בסביבתו וגם מחוץ ללבנון. איש צבא בכל רמ"ח איבריו, שרעייתו ניעמת חוזרת ומספרת: "אני בכלל בת זוגו השנייה, אחרי הצבא". בניגוד חריף לכל הבכירים האחרים בלבנון הוא ידוע כנקי כפיים, כמי שיסרב לקבל שוחד וכמי שדן בעניינים בהולים ושוטפים לגופם, בלי טובות הנאה או חשבונות אחרים.
גם בישראל מכירים היטב את "הגנרל" מהניירת. ישראל יודעת להעריך את אישיותו המרתקת, את הסכנות שנשקפו לחייו לא פעם, וגם את האתגרים הלא פשוטים שממתינים לו מעכשיו. בראש ובראשונה, בעיות העוני הקשה בלבנון והיעדר מקומות תעסוקה שיספקו משכורות מינימליות.
בנאום הבכורה שלו היום "הגנרל", כך ימשיכו לכנות אותו עד שייכנס עמוק לנעלי הנשיא, הזכיר את מערכת היחסים שהוא צופה אל מול "סוריה החדשה". איראן כבר לא נושבת ישירות בפניהם של הבכירים בסוריה, ולבנון לא התירה את כניסת משמרות המהפכה לביירות. חיזבאללה הולך ונחלש, אבל לא איבד את יכולותיו לשבש מהלכים. ה"גנרל" כבר התחיל במסע הכנסת כוחות הצבא למאחזי חיזבאללה. מותר להניח שימשיך גם ממשרדיו בארמון בעבדה, לאחר שימנה רמטכ"ל חדש.
ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי מאושר מהבחירה, שתזרז, כך הוא מעריך, את פרישתו מראשות הממשלה ותחזיר אותו, כמיליארדר העשיר ביותר בלבנון, לעולם העסקים. יו"ר הפרלמנט, השועל הערמומי בן העדה השיעית נביה ברי, מאושר פחות בגלל הקשרים שניהל מאחורי הגב עם חיזבאללה. אלא שלבנון זקוקה למשאבים, כספים, פרויקטים כלכליים, השקעות ואפילו תרומות מזון, וניתן יהיה לקפל את בכיריה לשתף פעולה עם הנשיא החדש.
הנשיא החדש של לבנון הקדיש אתמול בנאומו רק משפט אחד לישראל. הוא קרא, בלי להיכנס לפרטים, לסלק את הכיבוש הישראלי ולעצור את תקיפות מטוסי חיל האוויר בשטחי לבנון. הוא גם הוסיף ש"צריך לבנות מחדש את מה שהרסו התקיפות הישראליות". סוף סוף מנהיג ערבי שלא קורא לנו "הציונים".
הנשיא החדש של לבנון הוא איש צבא מאז 1983. הוא פטריוט וגם ידידותי לסביבתו. שימו לב ששתי מדינות הצטרפו היום למאות המברכות על מינויו: שר החוץ גדעון סער נשלח על ידי ראש הממשלה נתניהו לאחל לו הצלחה אחרי השבר הפוליטי (והכלכלי) המתמשך, וגם איראן, בלב כבד ובצביעות לא מועטה, החליטה לשגר ברכת הצלחה "מעומק הלב".
