הרבה מילים נכתבו על הבעיה הדמוקרטית בכך שראש הממשלה מתנהל כשבגבו שש אצבעות בלבד, אך השבוע נחשפנו לכשל נוסף, משמעותי יותר, במנגנון המעוות שעליו מתבססת ממשלת ישראל הנוכחית, שאם לא יתוקן אחרי הבחירות הבאות - יותיר את המשילות של נבחרי הציבור בכי רע.
שר הביטחון בני גנץ נפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בביתו שבראש העין, וחולל סערה. הדיווחים מספרים שבנט, שאמנם אישר את הפגישה, הביע חוסר שביעות רצון מהכותרות שיצאו ממנה. גורמים בממשלה, הוסיף כתב אחר, טענו שגנץ מערער את יציבות הממשלה. השר זאב אלקין התראיין ותקף בפומבי: "לא הייתי מארח אדם שרוצה להעמיד אותי למשפט", ורמז למאמץ הדיפלומטי שמנהל יו"ר הרשות הפלסטינית להעמדת בכירים ישראלים למשפט בהאג.
זו לא הייתה החזית היחידה שנפתחה לאחרונה בין הגוש הימני לזה השמאלי בממשלה. השר לביטחון פנים עמר בר-לב תקף את חברי מפלגתו של ראש הממשלה, בראשם שרת הפנים איילת שקד, ואמר ש"השרים שתקפו אותי - כמו נתניהו על המרפסת, בכיכר". כנראה שזה מה שיומיים עם מאבטחים צמודים עושים לבנאדם. השר יועז הנדל השיב לדברים ואמר כי יילחם תמיד בהסתה. יו"ר ועדת החוקה גלעד קריב (העבודה), מצדו, כבר הספיק להודיע שיתקע את חוקי המשרד לביטחון פנים בוועדה ולא יאפשר לקדמם בכנסת.
בנט יכול לדפוק על השולחן, לשבור כיסאות, לקלל, למרוט שערות ולתדרך בתקשורת. אבל שלא כמו ראשי ממשלה קודמים, אין לו שום יכולת לגעת בשר שאינו מהגוש שלו. כל שר הוא מלך
גנץ ובר לב רחוקים מלהיות השרים היחידים שמתנהלים באופן עצמאי למדי. שר האוצר אביגדור ליברמן משתיק קולות על הטלת סגר ומתנגד למתן פיצויים רוחביים למשק. השרה קארין אלהרר החליטה באבחה לעצור לשנה את חיפושי הגז של מדינת ישראל. כשהחיפושים רק החלו, בנט גיבה אותם וכבר ב-2013 קרא לתת "צ'אנס לגז". הפעם הוא מילא פיו מים והחליט לתת להחלטה של אלהרר צ'אנס.
לכולם ברור שהדבק היחיד של הקואליציה הוא ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, אבל בינתיים מתנהלת לה ממשלה כגוף ללא ראש. המנגנון הפריטטי שהוקם בממשלת נתניהו-גנץ משתק את ראש הממשלה ומקטין את משילותו בגוף שהוא אמון על ניהולו.
היו מעט פעמים בהיסטוריה שבהן ראש הממשלה פיטר שרים, אבל במנגנון הפריטטי האפשרות הזו לא ניצבת כלל על השולחן. נתניהו, כשרצה לדפוק על השולחן, פיטר את בנט ושקד ואת יאיר לפיד וציפי לבני. אריאל שרון הדיח ארבעה שרים מש"ס כשהתנגדו לתוכנית החירום הכלכלית. יצחק רבין, בכהונתו הראשונה, נפטר משרי המפד"ל שלא סייעו לקואליציה בהצבעת אי-אמון בכנסת. כשהתרגיל המסריח של שמעון פרס כשל, ראש הממשלה יצחק שמיר פיטר אותו ומינה תחתיו שרים ממפלגות הימין.
עקיבא לםדניס ויסלפובנט - ככל ראש ממשלה בממשלת חליפין - יכול לדפוק על השולחן, לשבור כיסאות, לקלל, למרוט שערות ולתדרך בתקשורת. אבל שלא כמו ראשי ממשלה קודמים, אין לו שום יכולת לגעת בשר שאינו מהגוש שלו. כל שר הוא מלך. אם לפיד היה מבצע תרגיל מסריח משלו, פותח במגעים עם הליכוד כדי להקטין את כוחן של המפלגות הקטנות ולקיים את הבטחתו הנושנה לצמצם את הממשלה, בנט היה מוכרח לקבל מלפיד עצמו אישור כדי לפטר אותו.
בנט יירשם בהיסטוריה כראש הממשלה ה-13 במדינת ישראל, אבל במו ידיו הוא הפך את הלשכה אותה חלם לאכלס לכמעט ריקה מתוכן. המנגנון הפריטטי הפך אותו ממנהל הממשלה למנהל ישיבות הממשלה. הוא אפילו לא ראשון בין שווים. הוא מקסימום יו"ר דירקטוריון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
