נהגים ללא מוצא: עבור אלפי ישראלים שמשתמשים בתחבורה ציבורית, שביתת נהגי האוטובוסים אתמול (ראשון) בבוקר רק הגדילה את "שביזות יום א'". הנהגים לא הוציאו את האוטובוסים מהחניונים, חסמו כבישים בבאר שבע ואלפי בני אדם איחרו למקום עבודתם. את השביתה ארגן ארגון הנהגים בהסתדרות הלאומית, בתגובה למה שהוא מגדיר כ"תנאי העסקה קשים ופגיעה בביטחון האישי".
בכניסה לישיבת הממשלה אתמול תמכה שרת התחבורה מרב מיכאלי במאבק הנהגים, והאשימה בריאיון באולפן ynet את משרד האוצר במצב. "אני איתם במאה אחוז", היא אמרה. "הנהגים והנהגות צודקים לחלוטין, מגיע להם תנאים טובים בהרבה ואמרתי את זה מיומי הראשון בתפקיד. צר לי שבאוצר טרם הבינו את זה. בינתיים, אני הבאתי כסף מתקציב משרד התחבורה כדי לשלם לנהגים ולנהגות. הוקמו ויוקמו עוד חדרי מנוחה לנהגים".
בארגון נהגי ונהגות האוטובוסים מבית ההסתדרות הלאומית טענו כי התמיכה של שרת התחבורה אינה מספיקה: "דיבורים לא פותרים את המצוקה. אנחנו מצפים לפתרונות". בתוך כך, ארגון "כוח לעובדים", הארגון השני שנהגיו יצאו לשביתות, הודיע אתמול כי בשל התקדמות במשא ומתן - הם לא ימשיכו לשבות השבוע.
בדיון שהתקיים אתמול בבית הדין לעבודה בירושלים, בבקשות של חברות התחבורה הציבורית לצו מניעה נגד שביתות "כוח לעובדים" מחר וביום רביעי, הסכימו הצדדים על קיום משא ומתן אינטנסיבי בין נציגי משרד האוצר, משרד התחבורה, איגוד ועדי התחבורה ב"כוח לעובדים" והחברות המפעילות בימי שלישי ורביעי. על מנת למצות את המשא ומתן ישהה האיגוד את השביתות המתוכננות לשבוע זה.
ארבעה נהגי אוטובוס שיתפו את ynet ו"ידיעות אחרונות" בתחושותיהם - על העבודה במשמרות, הקושי להתפנות בזמן העבודה ועל מקרי האלימות שהם חוו בתפקיד. הנהגת אתי שמחה (45) סיפרה שהיא מתחילה את יום העבודה שלה לפנות בוקר, ולוקחת איתה לאוטובוס שני דברים: "תיק עם אוכל ודלי. הדלי משמש אותי לעשיית צרכיי".
שמחה, אם חד-הורית לארבעה ומפרנסת יחידה, אמרה כי היא "מאוד אוהבת את העבודה, אבל זה לא ראוי ולא נורמלי שלא יהיה לי איפה להתפנות והמשכורת תהיה כל כך נמוכה. גם לנהגים ולנהגות יש זכויות אדם בסיסיות. תתחילו להשקיע בנו - בהון האנושי. יותר השקעה תמשוך עוד נהגים לתחום - אשר ישפרו דרמטית את מצב התחבורה הציבורית בישראל. אני מקווה שאני וחברותיי נפסיק לעשות את צרכינו בדליים. הגיע שתן עד נפש".
הנהג לשעבר שמעון גבאי (66) אמר כי הוא לא עזב את עבודתו מרצון. "במשך 42 שנה הייתי נהג, ועזבתי בעקבות פוסט טראומה", אמר. גבאי סיפר על מקרה האלימות הקשה שחווה: "עצרתי בתחנה בעפולה, ועלו שלושה נערים - אחד מהם דקר אותי בראש. איבדתי את ההכרה והאוטובוס התחיל להתדרדר. איבדתי עליו שליטה והוא נבלם רק בקיר".
גבאי הוסיף: "שכבתי במיון של בית החולים רמב"ם במשך חמישה ימים. עד היום לא תפסו אותם, למרות שלקחו מצלמות". לגבי המחאה אמר כי היא "מוצדקת. אלו משמרות של 12 שעות, ובאחרונות אתה כבר מותש - ויכול להתפרץ גם על נוסעים".
גם הנהגים חזי רמון (61) והארון שובש (55) חוו אלימות במהלך עבודתם. "עבדתי על קו שנוסע ממרכזית המפרץ לעפולה. באחד הצמתים עלה נוסע שהתחיל עם כמה בנות. התחילו דין ודברים ביניהם, כשלפתע הוא הוציא גז פלפל וריסס עליהן", סיפר רמון, שירד מהאוטובוס והחל לרדוף אחר התוקף שברח מהדלת האחורית. בעת שרמון התקרב אליו, התוקף ריסס גם אותו בגז פלפל. "כל הפנים שרפו לי. זה פגע לי בכל החלק העליון של הגוף. פוניתי לבית חולים העמק בעפולה, ולא עבדתי יומיים", אמר.
שובש, שהותקף על ידי נוסע בתקופת הקורונה, סיפר: "כולם היו עם מסכות. עלה בחור שבדיוק אכל מנת פלאפל אז לא הייתה לו מסכה". לדברי שובש, הוא לא העיר לו עד שסיים לאכול, וברגע שראה כי סיים והחל לפצח גרעינים - העיר לו שישים מסכה כמו כל שאר הנוסעים. "פתאום הוא שאל אותי 'מי אתה', וקם מהכיסא לכיווני. עצרתי את האוטובוס ונעמדתי מולו. הוא נתן לי אגרוף בכתף, וניסה שוב להכות אותי אבל הפרידו בינינו", אמר. שובש הוסיף: "אני בטוח שבסוף יירצחו פה נהג כי אנחנו חשופים".