העימותים בכיכר דיזנגוף, בערב יום כיפור
(צילום: דנה קופל, יעל צ'כנובר)
הקרב על המרחב הציבורי הגיע לשיאו ביום כיפור. הניסיון של אנשי ארגון "ראש יהודי" להציב בכיכר דיזנגוף דגלים כמחיצות, במטרה לקיים תפילה בהפרדה למרות פסיקת העליון בנושא, הוביל למהומה ולעימותים מול תושבים ומפגינים וגם לסערה פוליטית - אבל זה היה רחוק מלהיות העימות היחיד על רקע זה במהלך כיפור.
בפארק המדרון ביפו התקיימה תפילה בהפרדה בין גברים לנשים. במחאה על כך מפגינה הגיעה לעזרת גברים. היא פונתה על ידי כוח משטרתי. בשכונת נאות אפקה בצפון תל אביב דיווחו תושבים כי התקיימה תפילה בהפרדה בתוך מגרש כדורגל ציבורי, והמתפללים נעלו את הכניסה אליו. כוחות הפיקוח של העירייה הגיעו למקום, פרצו את המנעול וקיפלו את הכיסאות. גם בכיכר הבימה ובכיכר המדינה בתל אביב אירעו עימותים דומים.
זעירא בסרטון: "הגיע הזמן לתנועת תשובה, בלי לגמגם ולהתנצל"
(צילום: TOV- תרבות יהודית)
בחיפה נבנה אוהל תפילה של חב"ד בצומת חורב, המקום שבו מתקיימות ההפגנות נגד המהפכה המשפטית מדי שבוע. מוחים הגיעו למקום, עמדו באוהל ללא הפרדה, הורידו את המחיצה ותלו שלט: "אין הפרדה מגדרית במרחב הציבורי בחיפה". בשכונת היקב ברחובות הוסרה מחיצה שהוקמה במקום - וגברים ונשים ישבו זה לצד בתפילת נעילה.
מובילי התפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף הם כאמור אנשי ארגון "ראש יהודי". פסיקת העליון הותירה על כנה את החלטת העירייה לאסור על הפרדה, אבל הם בכל זאת הגיעו לכיכר והציבו דגלים כדי שאלו ישמשו כמחיצות. הם טענו כי פעלו על פי החוק: "שורת הדגלים האוורירית שהקמנו עמדה לחלוטין בפסיקה המשפטית".
"המפגינים באו לחבל בתפילה שתוכננה כחוק", אמרו ב"ראש יהודי". "המתפרעים קיימו מופע צרחות ובריונות והצליחו להדוף מהכיכר את מאות תושבי תל אביב שביקשו להתפלל ביום כיפור כבשנים עברו. עזבנו את הכיכר כדי למנוע את חילול היום הקדוש ועברנו לבית הכנסת מתוך אחריות ושמירה על כבוד יום הכיפורים".
התיעודים מת"א: הניסיונות לתפילות בהפרדה, והעימותים
(צילום: הלל פוסק, רון עצמון)
יו"ר הארגון הוא ישראל זעירא, מנכ"ל חברת הנדל"ן "באמונה" ופעיל חברתי בציונות הדתית. בעבר כיהן כראש ישיבת שבי חברון, ולאחר הסכמי אוסלו הוביל את קמפיין ההסברה שנשא את הסיסמה "חברון מאז ולתמיד". הוא עבר עם משפחתו לתל אביב לפני שש שנים, והארגון בראשותו מנסה "להושיט יד לחילונים שבשלים לשינוי", כדבריו - למעשה, לחזרה בתשובה.
באתר הארגון, תחת הכותרת "הכירו את ראש יהודי", מפרט זעירא מה יעדיו: "צעירים הנמצאים בתהליך תשובה, או בהתעניינות ראשונית, מקבלים מענה של עצה והכוונה. אנו מדברים בשפה אינטלקטואלית שמושכת צעירות וצעירים רציניים שחפצים להתקרב לתורה או ללמוד לעומק. החזון שלי הוא ליצור תנועה של אלפי אנשים שמפיצים תורה ציונית ועמוקה בכל מקום בארץ ובעולם, תוך הבנה ששליחות היא מסירות נפש אישית כדי לקרב את עם ישראל זה לזה ולאבינו שבשמיים".
ההפגנה בזמן שהרב לוינשטיין התארח אצל אנשי "ראש יהודי"
(צילום: מוטי קמחי, יעל צ'כנובר)
ל"ראש יהודי" סניפים ברחבי תל אביב, כשאחד הבולטים שבהם נמצא ברחוב צפת, סמוך לכיכר דיזנגוף. בשבוע שעבר אירחו בארגון את הרב יגאל לוינשטיין, יו"ר מכינת עלי הידוע באמירותיו הלהט"בופוביות, והפגנה גדולה וסוערת החלה במקום - וזכתה לביקורת מצד פוליטיקאים מהימין וגם מצדו של יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ.
"הגיע הזמן לתנועת תשובה, בלי לגמגם ובלי להתנצל"
בסרטון מהשנה שעברה שבו פירט זעירא את משנתו, אמר: "הגיע הזמן לתנועת תשובה ציונית, בלי לגמגם ובלי להתנצל. מי שצמא למשהו אחר, מי שבשל לעשות שינוי - לכל אלו אנחנו צריכים להושיט יד. אנחנו 'המשוגעים מתל אביב' לא יכולים להישאר לבד. זו משימה לאומית". סרטון אחר באתר מסביר גם "מדוע נשים רוצות להתפלל בהפרדה בכיכר דיזנגוף".
באתר גיוס המונים לארגון נכתב: "ההתנגדות לדרכנו, על ידי קומץ קיצוני שמקבל ביטוי רחב באמצעי התקשורת, לא רק שאינה מחלישה אותנו אלא אף מדרבנת אותנו להגדיל את אור התורה והקדושה בתל אביב ובכל הארץ".
זעירא נתפס בעבר באמירות בעייתיות. ב-2015 החברה שלו "באמונה" שיווקה פרויקט נדל"ן בשם כרמי גת באמצעות פרסומת שבה נראית משפחה אשכנזייה דתית מדליקה נרות, כששכנים מזרחים חילוניים מפריעים להם בביתם. בסיום הפרסומת אומר הקריין: "רוצים שכנים כלבבכם? לסרוגים יש בית חדש". הפרסומת עוררה סערה וכשנשאל עליה זעירא אמר: "אותי זה הצחיק. כנראה שהסרטון באמת חסר טעם, אבל יש לו את חוש ההומור שלו, ומי שיצר אותו לא היה מודע למשמעויות התת-קרקעיות שהוא משדר".
הפרסומת מ-2015 שהובילה לסערה
בריאיון לפני שנתיים לערוץ 7 אמר זעירא: "אנחנו גאים בהדתה שלנו ואומרים שהלוואי שכל הציונות הדתית תעסוק בהדתה. הבעיה שלנו היא שרבים מפחדים לעסוק בהדתה והתחלנו לגמגם ולהתנצל. אנחנו רוצים שבכל שכונה בתל אביב יהיה שליח או שניים של ראש יהודי. זה חזון גדול ומצריך הרבה תרומות, אבל אנחנו מאמינים שכשמציבים חזון גדול מגיעים אנשים גדולים ותורמים גדולים. גם אם אתם זוג צעיר, גם אם חיתנתם את כל הילדים, תבואו לתל אביב. נכון, ההוצאות הרבה יותר יקרות וצריך מסירות נפש, אבל לא תצטערו על הרגע שבאתם. תגלו את עם ישראל מחדש".
בעימות בכיכר דיזנגוף נעצר מפגין שהסיר את מחיצת הדגלים, ושוחרר מעט אחר כך. בכיכר הבימה תועד אלק יפרמוב, תושב תל אביב וממובילי "מטה המאבק במשיחיים", מזיז את המחיצה שהוצבה שם. "לא נאפשר להם להשתלט על המרחבים", אמר. "יש ניסיון השתלטות משיחי על העיר, ואת הדבר הזה אנחנו רואים לא מהיום. המשיחים פועלים כבר שנים להחדיר לערים החילוניות והמעורבות את מה שהם קוראים לו 'גרעינים תורניים'. מחדירים שהוא מאחז שזר לגמרי למקום ונועד לייבא אליו את התפיסות הגזעניות, ההומופוביות והמיזוגניות שלהם. הציבור הליברלי בתל אביב התעורר, לא נחזור אחורה".
נימוקי העליון: "ברירת המחדל - איסור הפרדה מגדרית"
בסוף השבוע בית המשפט העליון דחה פה אחד את הערעור שהוגש נגד החלטת עיריית תל אביב להתנות היתר לקיום תפילות יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף באיסור על שימוש במחיצה להפרדה בין נשים לגברים במהלך התפילות.
השופט יצחק עמית כתב את ההחלטה ואליו הצטרפו פה אחד השופטים יוסף אלרון וחאלד כבוב. "הזכות לחופש הדת והמצפון לשם קיום תפילה יהודית אורתודוקסית ביום הקדוש ביותר תחת כיפת שמי המדינה, או שמא כפייה דתית והפרדה מגדרית במרחב הציבורי? הסוגיה שלפנינו היא אחד הביטויים של המחלוקות המשסעות את החברה הישראלית", כתב עמית.
הוא הסביר כי השופטים החליטו לדחות את ההחלטה מכמה נימוקים: "עמותת ראש יהודי קיבלה את ההיתר המקורי לתפילה בכיכר מסריק ובו נכתב, בין היתר, כי 'לא תתקיים הפרדה מגדרית באמצעים פיזיים'. גם כשביקשה לשנות את המיקום נאמר לה אותו הדבר. למרות זאת העתירה הוגשה רק שבוע לפני כיפור".
בנוסף ציינו כי "המשפט הישראלי מכיר באוטונומיה הנתונה לרשות המקומית להפעיל את סמכותה החוקית בהתאם לאופי תושביה ולצביון המקומי. לעיריית תל אביב מתחם של שיקול דעת, ובמסגרת סמכויותיה ובמסגרת שיקול דעתה היא רשאית להתחשב בצביון העיר ותושביה".
לפי השופט עמית, "ברירת המחדל היא איסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי ואין כמו כיכר דיזנגוף להמחיש מרחב ציבורי מהו. ככלל, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי מתקשרת בתודעה לאיסור אפליה, לפגיעה בשוויון ולהדרת נשים במרחב הציבורי. לא דין מחיצה בבית כנסת למחיצה ברשות הרבים, כך שאין לקבל טענת המערערת כי 'בית כנסת אינו פחות מרחב ציבורי מאשר כיכר דיזנגוף'".
הוא סיכם, עם זאת, כי "טובה הסכמה רחבה מפסק דין. טוב היה אילו מאבקים מהסוג הזה לא היו מתנהלים תחת כותרות עקרוניות כל-כך. טוב היה אילו לא נדרשנו למחלוקת שהובאה לפתחנו, אך משהובאה, איננו יכולים להתנצל מחובתנו לדון ולפסוק. לנוכח סד-הזמנים הדוחק איננו מתיימרים לצלול לעומקם של מלוא הסוגיות. פסק דיננו מושתת על מספר עקרונות של טענות סף וכללי יסוד, וטענות המערערים שמורות להם לעתיד".
קובי נחשוני, ליאור אל-חי ומאיר תורג'מן השתתפו בהכנת הכתבה
