באוגוסט לפני כשנה התקיים דיון חשוב במשרד לביטחון הפנים, שכונס בידי המנכ"ל ובידיעת השר. הנושא היה "קידום אישור ירי חווייתי במטווחים". על הפרק הצעה חשובה: אם עד כה נאסר ירי על מי שאין להם רישיון, לאפשר מעתה מגיל 16 ירי "בכל הקליברים" בלי רישיון. עבור ילדים החל מגיל 10 – אם הם "חברים במועדון ספורט". אין צורך בבדיקות מסוכנות, אמר ראש אגף כלי ירייה הרצל קבלו. בסיכום הישיבה נכתב גם שצריך לאפשר ירי לתיירים במטווחים. לארגן להם טפסים באנגלית. כניסת השר החדש לביטחון הפנים, עמר בר-לב, סיכלה את צאת הטיולים השנתיים למטווחי ירי, וכמובן ביקורי "ירי חווייתי" של סטודנטים מ"תגלית".
ישראל פעלה בשני כיוונים מנוגדים בשנים האחרונות. ביד ימין היא הכשירה הרחבת מתן רישיונות נשק חם, קידמה "תרבות ירי" וכמובן אפשרה ייבוא חופשי של רובי איירסופט, הדור החדש של רובי אוויר שנראה בדיוק כמו הדבר האמיתי. כדי לירות בהם לא נדרש שום רישיון (הם בכלל מוגדרים צעצוע). ביד שמאל, המדינה שיחררה הודעות לעיתונות על משבר תפוצת הנשק בישראל ובחברה הערבית, ועל הצורך להילחם ב"נגע האלימות" ולאסוף את האקדחים והרובים.
יד שמאל לא ידעה מה יד ימין עשתה. יחד עם גניבות הנשק מצה"ל, מחרטות פיראטיות, הרחבת רישיונות הירי והברחות ענק מהגבול הירדני, ישראל החלה שוחקת מונופול חשוב שיש למדינה, כמעט כל מדינה: המונופול על נשיאת נשק חם ושימוש בו. כמעט כל מדינה – משום שבארה"ב זה לא כך כמובן. צעדתי שם לפני כמה שנים עם חברי המיליציה של מישיגן בשעה שביצעו תרגיל בשטח מיוער, כולם חמושים עד צוואר. הם הראו לי אינגרמים ו-M16, אקדחי גלוק ורובי צלפים ארוכי טווח, וחלקם סיפרו לי על בתיהם העמוסים בעוד 10 או 15 רובים ואקדחים אחרים.
לכולם ברור שהנושא צריך לעבור למשרד לביטחון פנים. לכולם ברור שזהו לא צעצוע, ושנדרש נוהל מסודר. לכולם ברור שעד אז צריך לעצור את היבוא. ומה קרה עד עכשיו בנושא? כלום לבד מניירת
את התוצאות אנחנו מכירים היטב: מחקרים מראים שאין הרבה יותר פשיעה בארה"ב משאר העולם המפותח, אבל יש הרבה יותר כלי נשק חם – ולכן יותר מתים ברצח בירי, ובתאונות כמובן. המשמעות היא 30 מקרי רצח למיליון בני אדם בארה"ב, מול נניח 1.9 במדינה גדולה כמו גרמניה – והרבה פחות בבריטניה.
בישראל יש תפוצת נשק נרחבת כתוצאה מהמשבר הביטחוני שבו המדינה מצויה מרגע הקמתה; היא הצליחה עד השנים האחרונות להמחיש שניתן, למרות זאת, להגביל נסיקה של רצח ופשיעה חמורה. ההצלחה הזו קרסה לגמרי, המדינה נעלמה, הנשק הלא-חוקי מציף את הערים ואת היישובים הערביים. זה לא ייגמר שם.
ביום שישי פרסמתי כאן שהמשרד לביטחון הפנים בממשלה החדשה מבקש כעת ממשרד הכלכלה לעצור לחלוטין – לפחות לזמן קצר – ייבוא של רובי האיירסופט. הבעיה איתם כפולה: משום שהם נראים זהים לכלי נשק שיורים קליעים, ארגוני הפשיעה עושים בהם שימוש לשוד, פרוטקשן ואיומים.
נדב אילאביגיל עוזיגרוע מכך, ניתן להשתמש בחלקים מהם לצורך הסבה לנשק אמיתי, קטלני, כזה ששימש לחיסולים בעולם התחתון ולפיגועים קטלניים. שב"כ, משרד ראש הממשלה, המשטרה – כולם חושבים שזו חגיגה לארגוני הפשע, ושהכלים האלה צריכים להיות מוכרזים "כלי ירייה" ולא צעצועים. הם חושבים את זה שנים. במשרד הכלכלה אומרים שהם רוצים לעצור את הייבוא, אבל יש להם חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי למשרד שאוסרת זאת; ממילא הם טוענים להפעלת נוהל קפדני.
במשטרה לא מזהים את הקפדנות לפי שעה. רק השנה, אמר לי דובר המשטרה אלי לוי, נתפסו 235 כלי נשק שהוסבו מאיירסופט. והוא רק הדגמה לכשל פשוט: לכולם ברור שהנושא צריך לעבור למשרד לביטחון פנים. לכולם ברור שזהו לא צעצוע, ושנדרש נוהל מסודר. לכולם ברור שעד אז צריך לעצור את היבוא. ומה קרה עד עכשיו בנושא? כלום לבד מניירת.
ישראל צריכה להחזיר לעצמה את המונופול על תפוצת כלי הנשק, וזה לא יקרה עם בירוקרטיה, אינטרסים וכסת"ח.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
