מבצע "עלות השחר" סיפק תחמושת לאלה בחברה הערבית המצדדים בהחרמת בחירות 2022. ישראל הצהירה שנאלצה להקדים תרופה למכה של הג'יהאד האסלאמי, אבל התחושה בציבור הערבי היא שמבצעים צבאיים כאלה, ששוב ושוב גובים לפני מערכת בחירות את דמם של עשרות פלסטינים חפים מפשע, משמשים תעמולה של המועמד המחליט על פתיחה באש, יהיה זה יאיר לפיד, בנימין נתניהו לפניו או כל אחד אחר. עובדה, הם מסבירים, הסקרים לאחר המבצע הצביעו על עלייה בשיעור התמיכה בלפיד. ואם גם לפיד, שהגיע לראשות הממשלה בזכות האצבעות של רע"מ, מתנהל כקודמו, הרי שאין שוני בין ממשלת "השינוי" לבין ממשלת ימין. אז מדוע לטרוח ולצאת לקלפיות?
המבצע התנהל במקביל למאבקים פוליטיים ואידיאולוגיים פנימיים ומרים בתוך החברה הערבית סביב שתי המפלגות המובילות. רבים הגיעו למסקנה כי הגם שהרשימה המשותפת לא זנחה את המאבק הלאומי, ונותרה איתנה בעמדותיה העקרוניות, היא עדיין מפלגה אימפוטנטית בכל הנוגע לשיפור חיי האזרחים הערבים, ושלאורך השנים ביטאה אפס השפעה על מקבלי ההחלטות בישראל.
גם רע"מ נתונה למתקפה פנימית: כלפיה טוענים כי השתתפותה בקואליציית בנט-לפיד הייתה בבחינת הסוס ורוכבו, ועובדה שלפיד לא ספר אותה כשיצא למבצע. לזה מצטרפת ההאשמה החוזרת שלפיה רע"מ היא האחראית לפיצול הרשימה המשותפת, ולכך שהחברה הערבית כבר לא תזכה ב-15 נציגים בכנסת.
לזכותו של ח"כ מנסור עבאס ייאמר שהוא לא עשה שום ניסיון לייפות את תמיכתו בממשלה. אולי כי הוא עדיין מאמין שיוכל להמשיך לקחת חלק בקואליציה – כזו או אחרת – גם אחרי הבחירות. לכן הוא חזר והדגיש את מה שידוע ומובן מאליו: לאף מפלגה ערבית אין השפעה על מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, ובעניין זה אין כל הבדל בין ימין לשמאל. כל שביכולתו לעשות זה להשפיע על תנאי המחיה של הערבים אזרחי ישראל, וזה אפשרי רק מתוך הקואליציה.
עבאס ואלה המצדדים ביציאה לקלפיות מקפידים להדגיש שממשלת בנט-לפיד ניסתה בכל זאת לשקם את החברה הערבית והקציבה מיליארדי שקלים למיגור האלימות, שיפור תשתיות, חינוך ועוד. אלא שטענה זו לא מספיקה לשכנע את הרחוב מאחר שרוב התקציבים המובטחים לא הגיעו ליעדיהם עקב התפרקות הממשלה. ספק אם אי פעם יגיעו. במקביל, אחרי רגיעה מסוימת נמשכת האלימות ומתחילת השנה נרצחו יותר מ-60 קורבנות ערבים.
דווקא בשל כך טוענים המצדדים בהשתתפות בבחירות שחובה לצאת לקלפיות, על מנת להבטיח המשכיות של גורמים שלקחו חלק בקואליציה היוצאת, ולו בכדי שהתקציבים המובטחים יגיעו לחברה הערבית. הם סבורים שממשלת ימין צרה – שחברים דומיננטיים בה כמו יואב גלנט, ישראל כץ וכמובן בצלאל סמוטריץ' מפלרטטים מדי פעם באיומים מרומזים על נכבה שנייה – לא תמהר לשחרר את התקציבים. רק שיעור הצבעה גבוה, כמו בבחירות לרשויות המקומיות, עשוי להשפיע על הרכב הכנסת והקואליציה הבאה.
על דבר אחד כולם מסכימים: שנת שלטונה של ממשלת בנט-לפיד לא סתם הייתה מהשקטות ביותר בדרום. אזרחי ישראל הערבים, הכואבים את מצבם ההומניטרי של תושבי הרצועה, שמחו מאוד על פתיחת המעברים ומתן היתרי עבודה ליותר מעשרת אלפים פועלים ששיפרו במשהו את החיים בעזה. הם מבינים שככל שהנושא הפלסטיני יהיה רגוע יותר, כך יקל הדבר לפעול לטובת הערבים בתוך ישראל. מדיניות זו עלולה להשתנות במקרה שתעלה ממשלת ימין צרה.
ועדיין, נכון להיום המוטיבציה של הציבור הערבי לצאת לקלפיות כמעט לא קיימת. אפילו לא למען המפלגות הערביות. בכדי להניע אותם לבחור יהיה על המפלגות ששיתפו פעולה בממשלה היוצאת – והכוונה בעיקר לחזקות ביניהן: יש עתיד וכחול לבן - להבטיח לחברה הערבית לא רק אופק מול הפלסטינים (המשך פתיחת המעברים, קשר מול אבו מאזן וכו'), אלא גם אופק פנימי בדמות המשך המאבק בפשיעה ופתרון למצוקת הדיור.
ללא תקווה לשוויון ועתיד טוב יותר, ילך ויצטמצם הסיכוי שערביי ישראל ינהרו לקלפי. לכן על מפלגות המרכז והשמאל להתייחס לנושא בקמפיינים שלהן ואפילו להוציא לפועל במידת האפשר תוכניות שכבר מונחות על השולחן, למשל שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודיים. שילוב כזה יעודד את הקולות המתונים בחברה הישראלית על כל גווניה ויפתח פתח להיכרות בלתי אמצעית בין בני שני העמים. מורה ערבי בבית ספר יהודי יהפוך עם הזמן למובן מאליו, ואולי גם השתתפות הערבים בבחירות תהיה מובנת מאליה.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il