תיעוד שיתוף פעולה בין חיל האוויר וכחות על הקרקע
(צילום: דובר צה"ל )
צה"ל פתח בסוף השבוע בפעילות קרקעית שבמסגרתה נכנסו כוחות שריון וחי"ר לרצועת עזה, והמדיניות של דוברות צה"ל היא הטלת איפול תקשורתי – למעט פירורים - על אופי הקרבות המתנהלים. יש בכך שינוי לעומת הגישה ההסברתית של צה"ל במבצע "צוק איתן" לפני תשע שנים, שאותו אפשר להסביר בצרכים צבאיים, אבל יש לו גם סיבות אחרות.
התפישה בצבאות של מדינות מערביות בעידן המודרני מצדדת בשיתוף פעולה עם התקשורת בעת מלחמה. הנחת היסוד היא שפעולות קרביות רבות זקוקות להסבר ואף להצדקה, הן מבחינת עצם קיומן והן מבחינת תוצאותיהן. לקשר עם הציבור יש תפקיד חשוב בהצגת עמדת הצבא וביצירת דעת קהל תומכת.
צבא ארה"ב הוא המוביל בגישה הזו בשל החשיבות שהוא מייחס להד בקרב הציבור האמריקני. במערכה לכיבוש עיראק ב-2003, שהתבצעה בעקבות פיגועי התאומים ב-2001, התנהלה המערכה ההסברתית בשני מישורים. הראשון באמצעות דיווח יומי של דובר הקואליציה, גנרל וינסנט ברוקס, שניתן במרכז תקשורת "סטקום" באזור תעשייה בדוחא בקטאר. השני, באמצעות כתבים וצלמי טלוויזיה שצורפו ליחידות הפועלות בשטח ודיווחו משם ישירות, בכפוף לאישור הצנזורה.
מודל דומה הועתק על ידי צה"ל במלחמת לבנון השנייה ב-2006. דוברת צה"ל דאז, מירי רגב, אמרה בעדותה בוועדת וינוגרד שחקרה את המלחמה: "עשינו מאמץ עילאי להכניס כתבים לשטח מתוך הבנה שכאשר תמונה תצא מהשטח היא שווה אלף מילים". הוועדה, שכללה שני אלופים בדימוס, הסתייגה מהמדיניות הזו ופסקה: "הדרך שנוקט דובר צה"ל... נועדה להשגת המטרה של העברת מידע מעודכן ואמין לציבור. אלא שכל אלה היו יכולים להיות מושגים ללא הנגישות הבלתי מוגבלת של כתבים לשטחי הפעילות ממש וללא שידורים ישירים מהשטח, שהיו ללא פיקוח וללא אפשרות להפעיל צנזורה".
פרופ' יחיאל לימור והח"מ חקרנו את מדיניות ההסברה של צה"ל בשני המבצעים הגדולים הקודמים כנגד חמאס - "עופרת יצוקה" ב-2008 ו"צוק איתן" ב-2014 ("דוברות צבאית במלחמה – מסגירוּת פתוּחה לפתיחוּת") – ועלו שינויים מהותיים ביניהם בהתנהלות של דובר צה"ל כלפי התקשורת. בעופרת יצוקה, שנמשך 22 יום, אומצה המדיניות שעליה המליצה ועדת וינוגרד, של מיעוט קשר בין קציני צבא לעיתונאים ואיסור כניסה של כתבים צבאיים לאזורי קרבות. דובר צה"ל הוא זה שמסר הודעות לציבור באופן יומי.
בצוק איתן, שנמשך 50 יום, הייתה פתיחות גדולה יותר של הצבא כלפי עיתונאים. ב-59 מקרים צורפו כתבים ליחידות שפעלו בעזה או למפקדים בשטח. 517 שיחות רקע התקיימו בין עיתונאים לקצינים בצה"ל, כולל הרמטכ"ל בני גנץ, ראש אמ"ן אביב כוכבי ואלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן.
הרושם הוא שעד כה במלחמת חרבות ברזל גזר צה"ל על עצמו מדיניות של ריחוק בין העיתונאים לבין הנעשה בשטח. דובר צה"ל הוא זה שמוסר דיווחים שוטפים במהלך היום, כתבים לא מצורפים לכוחות, והרמטכ"ל מסתפק בצילומים שבהם הוא משמיע משפטי מוטיבציה מול לוחמים. מה השתנה?
הפרשן רון בן ישי כתב כאן אתמול: "צה"ל מעדיף להנמיך פרופיל ולהשאיר בערפל לא רק את הנהגת חמאס שככל הנראה יושבת במרכז הרצועה, אלא גם את התקשורת העולמית, וזאת כדי שחיזבאללה, האיראנים ואפילו הקטארים לא יבינו מה קורה בשטח ויתקשו לקבל החלטות. גם הדיווחים של רשתות האינטרנט והטלפון נותקו כדי לייצר ערפל קרב סמיך".
ד"ר ברוך לשםההסבר הזה לא בהכרח משכנע. כל מידע שיוצא מן השטח ממילא כפוף לצנזורה הצבאית ולא יגלה לחמאס או לאחרים את מה שצה"ל לא ירצה שיגלה. מצד שני, חשיפה מבוקרת של הפעילות הקרקעית יכול לתרום למורל הציבור ולהפיג במעט את חוסר הוודאות.
יכול להיות הסבר אחר לגישה התקשורתית הסגורה. הזעזוע מטבח 7 באוקטובר הביא לכך שצה"ל פחות זקוק ללגיטימציה בדעת הקהל בארץ לגבי תגובה צבאית חריפה ביותר, ולגבי עמדת העולם אנו ממילא מסתמכים על התמיכה האמריקנית, שמעניקה בינתיים זמן. השאלה מה יקרה אם המבצע בעזה יתארך, ואולי גם יסתבך כפי שקורה במלחמות שמתנהלות בתוך אוכלוסייה אזרחית. מאחר שהממשלה הנוכחית לא מסוגלת לספק מטריית הגנה אמינה, יצטרך צה"ל לשאת את העול גם בנושא ההסברה. ולצורך זה הוא יהיה זקוק לקשר הדוק יותר עם התקשורת.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
