מצוקת מאבטחים בבית החולים רמב"ם בחיפה
(צילום: דוברות רמב"ם, ליאור אל-חי)
האירוע ההמוני האלים שהתרחש בתחילת השבוע בבית החולים סורוקה בבאר שבע בין אנשי שתי חמולות מרהט, משך את תשומת הלב התקשורתית והציבורית בשל ההיקף שלו והעובדה שכלל ירי צרורות מנשק חם. אולם לא מדובר במקרה חריג, אפילו רחוק מכך. בתי חולים בישראל, מעצם היותם מוסדות שאליהם מפונים נפגעי אירועים פליליים, בתוספת הלחץ של קרובי הפצועים, נאלצים שוב ושוב להתמודד עם קטטות, ניסיונות נקמה ועוד. והתופעה הזאת מדאיגה את הקב"טים במחלקות הביטחון בחדרי המיון.
אתמול (יום ב'), למשל, נמנעה בבית החולים רמב"ם בחיפה קטטה כזאת שמקורה באירוע פלילי ביישוב עילוט שבגליל התחתון. אדם שנפצע מפיצוץ רימון פונה לחדר המיון, ובעקבותיו הגיעו כ-100 תושבי הכפר שביקשו להיכנס אחריו. מאחר שזהותם ומטרותיהם לא היו ברורות, וכשאירועי סורוקה עדיין מהדהדים, הזעיק בית החולים שוטרי יס"מ שבקושי הצליחו למנוע את כניסתם.
היום, לאחר הירי בג'לג'וליה, פונו פצועים מהתקרית לבית החולים מאיר בכפר סבא, שם נקבע מותו של מוחמד איברהים עודה. בני משפחה של הנרצח ושל פצוע נוסף התקהלו מחוץ לבית החולים ובמקום פרצה מהומה. כוחות משטרה הוזעקו למקום.
בינתיים, מחלקות הביטחון בבתי החולים סובלות ממחסור בכוח אדם. ברמב"ם התפטרו בשנה האחרונה לא פחות מ-60 מאבטחים, בעיקר על רקע טענות לסכנה בעבודה מול תגמול נמוך. אף שנעשה ניסיון לגייס חדשים במקומם, בית החולים עדיין סובל ממחסור של 30 מאבטחים.
"האירוע בסורוקה לא הפתיע אותי", אמר ל-ynet בני קלר, שמנהל ב-34 השנים האחרונות את מחלקת הביטחון ברמב"ם. "זה יכול לקרות בכל בית חולים כללי בארץ וראינו את זה באסף הרופא במבצע שומר החומות. גם אני עברתי כאן משהו דומה בעקבות אירוע אלימות בין שני כפרים ערביים בצפון. הפצועים הגיעו עם כמה מאות מלווים וברחבת המיון החלה קטטה המונית כשאני והמאבטחים שלי עומדים בתווך באמצע. בין המתקוטטים היו גם כאלה שמשרתים בכוחות הביטחון - משטרה וצבא - שהיו חמושים בנשק והיכו אחרים בכתות של רובים. עד שלא הגיע כוח גדול של יס"מ לא השתלטנו על האירוע".
לדבריו, כיום אין אף מערך אבטחה של בית חולים שמסוגל להתמודד עם אלימות מהסוג שנראה בבאר שבע. "אנחנו לא ערוכים לתרחיש של ירי בנשק ארוך", מוסיף קלר. "ברוב האירועים שבהם אנחנו קולטים פצועי ירי, דקירות וקטטות - ואנחנו קולטים הרבה כאלה בשנתיים האחרונות - בדרך כלל מגיעים איתם הרבה מאוד מלווים. אנחנו מנסים לעצור את מרביתם בכניסה ומאפשרים רק למשפחה קרובה להיכנס. לא תמיד אנחנו מצליחים".
על פי קלר, שיתוף הפעולה עם משטרת חיפה הוא הדוק, והיא שולחת מראש תגבור של שוטרים ברגע שמדווח על אירוע עם פצועים ביישובים ערביים: "במקרים חריגים אנחנו מקבלים שוטרי יס"מ של מרחב כרמל שיושבים בנמל חיפה. הם מגיעים אלינו תוך דקות והם שובר שוויון. הם יודעים להתמודד עם אירועים כאלה".
מעבר להתמודדות הקשה עם מבקרי פצועים, נאלץ בית החולים להיות מוכן למקרים קשים יותר – מסירת הודעה למשפחות על מות אחד מיקיריהן. "לפעמים אנחנו נעזרים בכוח יס"מ בעת שהרופא מודיע לבני המשפחה על מוות, עד כדי כך", אומר קלר. "אנחנו מנסים למנוע תקיפה שלהם או גרימת נזק לרכוש ולציוד רפואי".
המהומה מחוץ לבית החולים מאיר, היום
- איך פותרים את המחסור במאבטחים?
"לצערי הרב, משרד הבריאות פועל לפי מכרז אבטחה שלא עודכן מ-2013. השכר עודכן פעם אחת בסוף 2016. מאבטחים ברמב"ם מקבלים 36 שקל לשעה. אנחנו לא על אי בודד - מסביבנו יש מקומות, ארגונים ומתקנים אחרים שמשלמים הרבה יותר אף שהעבודה שם פחות מסוכנת. אז המאבטחים נוטשים. יש לנו חוסר של 35% בכוח המאבטחים. דיברתי היום עם קב"ט סורוקה והוא בחוסר של 50%. והוא משלם 39 שקל שעה".
- מה ניתן לעשות?
"חייבים להעלות באופן משמעותי את שכר המאבטחים. נוצר מצב שהמועמדים מראיינים אותנו במקום שאנחנו נראיין אותם. אחת השאלות הראשונות היא אם זו עבודה מועדפת. כשאנו משיבים בשלילה, הם אומרים תודה רבה וסוגרים את הטלפון. חיילים משוחררים מחפשים עבודה מועדפת בשביל לקבל את המענק. אבטחה בבתי חולים חייבת לקבל הגדרה של עבודה מועדפת, אפילו לפני תחנות הדלק ומפעלי הייצור. אנחנו נמצאים בקו החזית. מגינים על חולים, מאושפזים, צוות רפואי".
קולות ירי באירוע ההמוני סמוך לסורוקה ביום ראשון
יו"ר ועד הרופאים ברמב"ם, פרופ' יהודה אולמן, מגדיר את התקרית בסורוקה כחציית קו אדום בוהק וחמור, אבל מזכיר שאלימות בבתי חולים הפכה למרבה הצער לעניין שבשגרה: "קרב יריות בתוך בית חולים זה נורא, אבל אלימות נגד צוות רפואי זה דבר יום-יומי. ממילא רק מיעוט רוצה להגיע למקצוע האבטחה, וזה יחמיר אם בתי חולים יהפכו לשדות קרב. זה משהו חייב להשתנות. זה נאמר לשר הבריאות ולמנכ"ל שלו אבל אין התקדמות בעניין הזה".
עובד בכיר במחלקת הביטחון במרכז הרפואי לגליל בנהריה משוכנע שאירוע דומה לזה שהתרחש בסורוקה יקרה גם בבית חולים אחר, וזה רק עניין של זמן: "אין כמעט יום שבו אנו לא סופגים אלימות מילולית או פיזית, ובתקופת הקורונה זה החמיר לרמה שאני לא זוכר בעבר. זה בדרך כלל נסוב על חוסר נכונות לשתף פעולה עם ההנחיות והחוקים.
"כל דבר הכי קטן גורם לאלימות. כל דבר יכול להטריף אותם. מהשאלה 'למה הרופא לא מגיע אליי תוך דקה', ועד 'למה אסור לי להחנות כאן את הרכב?'. זה מתחיל בקללות ואיומים ובקלות יכול להגיע עד הרמת יד. אני מרגיש שבמקום לעשות את הדברים החשובים, אני מבזבז את הזמן על ויכוחים עם מבקרים וספיגת עלבונות".
מהמרכז הרפואי לגליל נמסר: "המרכז הרפואי עושה כמיטב יכולתו על מנת להתמודד עם תופעת האלימות ולמנוע ככל האפשר מקרי אלימות נוספים, תוך שיפור מתמיד בתגובת המאבטחים בפרט והעובדים בכלל. אנו מגנים בכל תוקף כל תופעת אלימות בבתי חולים".
בכתבה זו שולבו סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות. אם צילמתם או ידוע לכם מי צילם, אנא צרו קשר במייל האדום
