ח"כ אלמוג כהן ממפלגת עוצמה יהודית טען השבוע בראיון בערוץ 12 כי אין סימטריה בין משפחות שכולות פלסטיניות לבין משפחות שכולות יהודיות, ואז הוסיף בביטחון שפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני כולל מחבלים. כשנתבקש לנקוב בשמו של מחבל פלסטיני אחד החבר בפורום הוא לא הצליח לענות בענייניות, ורק הטיח במראיינים כי עצם שמו של הפורום הוא בעייתי, ולא תיתכן מציאות שבמסגרתה משפחות יהודיות ופלסטיניות שכולות יהיו חלק מאותו גוף. "אין סימטריה", חזר והדגיש. אז לטובתו של ח"כ כהן, אני מתנדב להסביר לו שהמציאות הפוכה לחלוטין, ואעשה זאת באמצעות סיפורו של יעקוב א-ראבי, החבר בפורום המשפחות השכולות (וגם בפורום "תג מאיר" שבראשו עומד הח"מ).
באוקטובר 2018 נסע יעקוב עם אשתו עאישה ובתם רמה בת ה-9 מבית לחם על כביש 60 לביתם בבידייה שבשומרון. לפי כתב אישום שהוגש בפרשה, כמה נערים מישיבת "פרי הארץ", שסיימו תפילת ערבית וסעודת שבת, החליטו לצעוד לעבר כביש 60 ולרגום באבנים מכוניות פלסטיניות. הם נעמדו על מצוק מעל הכביש ועשו זאת. אבן אחת, במשקל שני ק"ג, פגעה בראשה של עאישה א-ראבי שנהרגה במקום. יעקוב נסע למחסום הצבאי הקרוב ומשם לבית חולים בשכם, אולם את חייה לא ניתן היה להשיב.
יעקוב א-ראבי, אב לשמונה, עבד כקבלן שיפוצים בעיר אלעד. רבים מהתושבים שם אהבו אותו וכינו אותו בשם החיבה "ראבי יעקוב". ביום שנודע להם על הרצח של עאישה הדפיסו כמה מהם מודעת אבל לזכרה בסגנון המקובל בחברה החרדית ותלו אותה ברחבי העיר.
כשהגעתי עם פעילים אחרים לנחם את יעקוב ואת משפחתו בבידייה עם שתיל עץ זית, ניגשה אלינו הבת ראמה, לקחה את השתיל, אספה מעדר ורצה לגינת הבית, שם חפרה גומה ונטעה אותו לזכר אמה. כבר באותו ביקור, ימים ספורים בלבד אחרי האירוע, סיפר לנו יעקוב שהוא ומשפחתו מאמינים בשלום. בשלב מסוים כשהיינו רק שנינו הוא הראה לי בצנעה קבלות של ארגון צדקה המסייע לעניין באלעד. כן, הוא נהג לתרום לו מדי יום חמישי.
והנה מגיע ח"כ אלמוג כהן ומתעקש שאנשים כמו יעקוב א-ראבי הם מחבלים, שאין סימטריה ושאסור להכניס אותם לבתי ספר בישראל. כמו חברו איתמר בן-גביר, מעריצו של המחבל הרוצח ברוך גולדשטיין, גם ח"כ כהן מסרב להפנים שכמו שאין שום הבדל בין המחבלים שלנו לבין המחבלים שלהם, כך גם אין הבדל בין משפחה שכולה יהודית למשפחה שכולה פלסטינית, ומי שחושב אחרת הוא גזען.
גדי גבריהובינתיים, יעקוב א-ראבי ממתין בסבלנות אין קץ לסיום המשפט שמתנהל כבר כמה שנים כנגד הנער הנאשם שיידה את האבן על אשתו. פעם בכמה שבועות הוא מגיע לבית המשפט המחוזי בלוד ומקשיב בשקט לעדויות המזעזעות של חוקרי משטרה, רופאים ופתולוגים. הוא לא צועק, כי מי בישראל בכלל ישמע אותו, ואין לו ח"כים קולניים שייצגו אותו בתקשורת, כי הרי אין לו זכות הצבעה למדינה ששולטת בו.
הנה תרגיל בסימטריה לח"כ כהן: כמה זמן היה נמשך משפט של נאשם פלסטיני ברצח יהודייה ואם לשמונה? מה היה קורה לבית משפחתו של אותו רוצח? כי הנאשם במקרה זה עצור בתנאי לוקסוס בביתו עם אזיק אלקטרוני. בזמן הזה מתסובב יעקוב א-ראבי בתיכונים בישראל ומספר לכל מי שמוכן לשמוע על עאישה, עליו, על ראמה ועל כך שלמרות הכול - הוא עדיין מאמין בשלום. ואת זה רוצה ח"כ אלמוג כהן למנוע. כי אין סימטריה.
- גדי גבריהו הוא יו"ר ארגון תג מאיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
