בפארק הירקון בתל אביב נערך הערב (ב') "טקס הזיכרון הלאומי", שאורגן על ידי משפחות קורבנות טבח 7 באוקטובר, והוא נפתח עם דקת דומייה לזכרם בשעה 7:10 - ממש כמו התאריך לפני שנה בדיוק, שאותו איש לא ישכח. המארגנים קראו לציבור ברחבי הארץ לעצור הכול בדקה זו ולהתייחד עם זכר הקורבנות. הטקס, שאותו הנחו חנוך דאום ורותם סלע, הוקרן ביותר מ-300 מוקדים קהילתיים ברחבי הארץ והעולם. אחד המוקדים המרכזיים היה כיכר החטופים בתל אביב, שם התאספו הערב אלפים כדי לצפות מרחוק באירוע. גם ynet העביר אותו בשידור ישיר.
דקת הדומייה בטקס הערב
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
שלמה ארצי שר את "שדות של אירוסים", לצד שורד השבי יגיל יעקב
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
בטקס הובאו סיפוריהם הקשים של חלק מקורבנות הטבח, ודיברו בו ניצולים, בני משפחות שכולים וקרובי חטופים. יגאל כהן, אביה של רב"ט הדר מרים כהן ז"ל, תצפיתנית שנפלה במוצב נחל עוז, אמר: "אני עומד כאן היום גם כנציג כל משפחות התצפיתניות שנרצחו במוצב נחל עוז בשבת ההיא. אנחנו הקול שלהן. ואני רוצה שישמעו, כל מי שצריכים לשמוע, כי דם הבנות שלנו זועק אלינו מן האדמה. אנחנו לא נוכל לשתוק. לא נעזוב, לא נשכח ולא נתעייף. בשארית הכוחות שיש לנו אנחנו נדאג שהאחראים - יקבלו עליהם אחריות".
בסוף נאומו הופרחו 16 בלונים כחולים לזכר התצפיתניות שנפלו, וגם חמישה בלונים צהובים למען חמש התצפיתניות שעדיין חטופות בעזה. "למענכן - דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, נעמה לוי, לירי אלבג ואגם ברגר", אמר האב - שאת בתו שלו כבר לא יזכה לפגוש שוב. בפתח דבריו סיפר: "הדר שלי, השם ייקום דמה, נפלה, או יותר נכון, נרצחה, יחפה, בפיג'מה, במוצב נחל עוז. הדר, ביתי הצעירה, בת יחידה אחרי שלושה בנים, הקרינה אור ששטף את כל מי שהיה סביבה, תמיד דאגה לכולם ורק אחר כך לעצמה- ובסוף, הופקרה למותה".
המארגנים קיוו שבטקס ינכחו רבבות משתתפים, ו-40 אלף כרטיסים חינמיים אכן שוריינו, אולם בשל ההנחיות המחמירות של פיקוד העורף האירוע נערך במתכונת מצומצמת: בנוכחות קרובי החטופים, הנרצחים והנופלים בלבד. אושרה לו החרגה שאפשרה כמות של 3,200 משתתפים, במקום עד 2,000 לפי ההנחיות כעת במרכז. כשעה לפני תחילת הטקס, כבר נדרשו הנוכחים שם להשתטח על הקרקע בגלל האזעקות שהופעלו בעקבות שיגור הטיל מתימן. גם מחוץ לפארק התאספו אנשים כדי לצפות בטקס.
יגאל כהן, אביה של רב"ט הדר מרים כהן ז"ל
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
בטקס נאם גם רפי בן שטרית, אביו של אלרואי בן שטרית ז"ל - שנפל בקרב על מוצב נחל עוז. "הוא נלחם עם חבריו הבלונאים במאות מחבלי חמאס. הם לחמו בגבורה, השיבו אש, חיסלו מחבלים, טיפלו בפצועים ונפלו מות גיבורים - על הגנת המולדת וחירות ישראל. איך נפלו גיבורים. אנחנו עומדים כאן יחד כעם אחד ואיש אחד ונושאים את זכרם הקדוש של הנופלים והנרצחים. צוואת הנופלים היא לעשות חשבון נפש", אמר. הוא קרא לוועדת חקירה לאסון ולמחדל: "אני מבקש מבמה זו לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית - שתחקור לעומק וביסודיות את אסון שבעה באוקטובר".
העדות המזעזעת של הניצולה מהנובה
באירוע הוקרנה גם עדותה המצמררת של יוֹבֵל שרביט טרבלסי, בת 27 מחיפה שניצלה מהטבח במסיבת הנובה ברעים. שרביט טרבלסי איבדה בטבח את בעלה מור ז"ל - לו נישאה חודש בדיוק לפני הטבח, ב-7 בספטמבר. בסרטון שהוקרן נראית יובל עוברת בין שרידי המכוניות מהטבח במסיבה: "זו הפעם הראשונה שלי כאן. העיניים שלי כל הזמן מחפשות את הרכב שלי ושל מור. ממש בא לי למצוא אותו. לגלות איזה משהו מהרגע האחרון שלי ושלו ביחד. מור הוא באמת כל העולם שלי, היינו זוג שצמח יחד".
היא העידה: "הגענו לצומת מפלסים, שם פגשנו בטנדר הלבן - הוא אמר לנו להתכופף מתחת לכיסאות של הרכב עד כמה שאפשר. להוריד את הראשים, לצעוק 'שמע ישראל' - ולקוות שאנחנו מנצחים את זה. זה היה רגע שאני חושבת שמור הבין שהוא הולך למות בו. כל מה ששמעתי זה היריות, ראיתי את בעלי לא בחיים. הרגשתי שמעתה והלאה האחריות רק עליי. פשוט נשארנו שם בדממה, מרחתי את חברים שלי ואת עצמי בדם של מור, שלמקרה שיסתכלו עלינו יחשבו שאנחנו מתים.
עדותה הקשה של יובל שרביט טרבלסי
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי )
עברי לידר שר יחד עם יובל שרביט טרבלסי, אלמנתו של מור ז"ל
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
19 צפייה בגלריה
יובל שרביט טרבלסי על הבמה הערב בפארק הירקון, עם עברי לידר - שלבש חולצה עם הכיתוב "זכרם מהפכה"
(צילום: דנה קופל)
"נחשפנו לווידוי הריגה, לחטיפות - והחלק הקשה ביותר שנחשפנו אליו היה אונס. אני מעולם לא שמעתי זעקות עזרה כמו ששמעתי מאותה אישה. זה חוסר אונים הכי קשה שחוויתי בחיים שלי אני זוכרת שאמרתי בלב - 'מור, אני לא יודעת איפה אתה נמצא עכשיו ואם אתה יודע שאני הולכת למות, אז לפחות לא ככה'".
פניית האם לבנה החטוף: "לוותר עליהם זה לוותר עלינו"
בטקס נשאה דברים גם ניצה קורנגולד, אמו של טל שוהם שנחטף לעזה מקיבוץ בארי יחד עם אשתו עדי ושני ילדיהם - ששוחררו בעסקה הקודמת בעוד הוא נותר מאחור. "בשבעה באוקטובר נחטפו שבעה מבני משפחתי, בהם טל בני. שלושה בני משפחה נרצחו. הנשים והילדים חזרו, טל ועוד 100 חטופים נמצאים שנה בשבי החמאס. הילדים של טל, נווה ויהל לא מפסיקים לשאול 'איפה אבא? מתי הוא יחזור? כשאבא יחזור הוא יהיה מאוד זקן?'. אלה השאלות ששואלים ילד בן 9 וילדה בת 4".
"איפה הערכים שלנו? עם ישראל זה החטופים", היא הוסיפה. "בשבעה באוקטובר עברנו שואה, כל העם מחכה לשלב התקומה. אנחנו יודעים בכל תא בגוף שלנו שלא תהיה תקומה בלי השבת החטופים. אני קוראת מכאן לכל מנהיגי העולם להעמיד בראש סדר העדיפויות את שחרורם של כל החטופים. בעסקה כוללת - את כולם. אני משתתפת בצער משפחות הנרצחים". לטל בנה פנתה ניצה ישירות: "טלטלוני שלי, אם אתה רואה או שומע אותי. אנחנו מתגעגעים אליך כל כך, עושים הכול כדי להחזיר אותך ואת כולם הביתה במהרה. אנחנו לא מוותרים עליך, ועל כולם. לוותר עליהם זה לוותר עלינו".
"הילדים שואים איפה אבא?": ניצה קורנגולד, אימו של החטוף טל שוהם
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
השיר המרגש של כנסיית השכל עם ביצוע של עמית מן ז"ל
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
צופיה, אלמנתו של ראובן שישפורטיש ז"ל, חבר כיתת הכוננות ביישוב שלומית שנפל כשיצא להילחם במחבלים ב-7 באוקטובר, אמרה בטקס: "לא הופתעתי שהוא יצא, מי אם לא הוא. אנחנו גאים בו, מגבים אותו. ראובן אהב את עם ישראל". על המחלוקות בחברה הישראלית אמרה: "זה בסדר שיש לנו דעות שונות, אבל השאלה היא האם האהבה תלויה בדבר. האהבה של ראובן לעם ישראל לא הייתה תלויה בדבר".
יונתן שמריז: "אנחנו הדור שייצא מההריסות, קומו"
בטקס נאם גם יונתן שמריז, ממארגני האירוע וממייסדי תנועת "קומו" - ששכל את אחיו אלון ז"ל, שנחטף לעזה ונורה בשוגג על ידי צה"ל לצד יותם חיים וסאמר טלאלקה. "לפני שנה המקום הכי יפה בעולם הפך לגיהינום", אמר יונתן. "64 מחברי כפר עזה נרצחו ביום הארור הזה, בהם חברי הטובים ביותר. 19 חברי קיבוץ נחטפו, ביניהם אלון אחי הקטן והאהוב. זה היה יום בלי צבא, בלי מדינה. היה לנו רק את עצמנו. קוראים לזה הפקרה. במקום שנעמוד פה רבבות יחד, אנחנו מחכים לאזעקה. במקום שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל - אנחנו שואלים את השאלות בעצמנו. אין דוגמה אישית. אין חזון, אין מנהיגות ואין קבלת אחריות".
"הסיפור של אלון הוא סיפור הפוך. זה הסיפור של הדור שלי, שלנו, ישראלים בעלי תושייה, אומץ וקור רוח", הוסיף האח השכול. "65 יום היו הוא וחבריו בתנאים לא אנושיים, בלי אוכל ובלי מים. הם כתבו מילה אחת על סדין לבן, הצילו. זה לא עזר להם. במשך חמישה ימים הם חיפשו את האור. אלון אחי פעל בניגוד לכל אינסטינקט בסיסי, הוא ניווט במשך חמישה ימים בלב שכונה מופגזת בעזה. גם בתנאים הקשים ביותר, גם כשאין סיכוי, אלון כמו אלון ציפה לסוף טוב. במותו הוא ציווה לנו את הטוב. את התקווה".
יונתן שמריז: "אין חזון, אין מנהיגות ואין קבלת אחריות"
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
שמריז הוסיף: "מתוך התופת קם כאן דור חדש, דור שמאמין בנו. בחברה ישראלית מתוקנת ומאוחד. דור שמאמין ברוח הישראלית, שישקם את ההריסות ויבנה מדינה טובה יותר, ערכית יותר, מדינה שבה רודפים את האמת. מקדשים אותה ולא מרפים ממנה. מדינה שנשענת על ערבות הדדית. שעושים בה הכול בשביל החברים שלנו. עושים הכול בשביל להחזיר 101 חטופים וחטופות שבמנהרות חמאס. מדינה שנהיה גאים לגדל בה את הילדים שלנו".
בקול שבור מדמעות הוא פנה לאחיו אלון ז"ל: "אלון, אח שלי גיבור. תודה שהראת לנו את הדרך, תודה שהצבת את הסטנדרטים. אנחנו לא ננוח עד שנתקן. אנחנו הדור שייצא מההריסות, ויקים את החזון הציוני החדש. קומו. עם ישראל חי".
מייסם, אחותו של עוואד שנרצח בנובה, דיברה בשם אמה בערבית: "עוואד היה מתנה משמיים. המסע שלו היה קצר, אבל הוא נשא משמעויות עצומות ורבות שלימדו אותנו איך לאהוב אחד את השני, לעזור זה לזה ולא לתת לשנאה ולקנאה לשרור בתוכנו"
מייסם, אחותו של עוואד דראושה ז"ל, פרמדיק שהציל חיים בנובה ונרצח, נאמה גם היא בדמעות בטקס: "עוואד היה ילד שתמיד אהב לעזור מלא באנרגיות אינסופיות. הוא היה נער מלא בחלומות - רצה להיות רופא אבל גם שף גדול, להקים בית משלו אבל גם להישאר לנצח ליד ההורים. אחרי שישה ימים של אי ודאות, עוואד שלנו חזר הביתה באמבולנס - הפעם כחלל", סיפרה.
מייסם אבו ואסל דראושה, שאחיה הפרמדיק נרצח בנובה
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
בהמשך הסבירה לצופים מדוע היא עומדת לעבור לדבר בערבית: "עוואד, אני שומעת את המילים שאמא מספרת עליך בערבית. אותה שפה שנקשרה בדם בזוועות. לרבים ודאי קשה לשמוע אותה, אבל זו היא שפת ילדותנו. שפה שחלמנו בה על עתיד טוב יותר, על אהבה, על שלום ועל חיי כולנו". לאחר מכן דיברה בערבית, תוך שהיא מצטטת את אמה: "עוואד היה מתנה משמיים. המסע שלו היה קצר, אבל הוא נשא משמעויות עצומות ורבות שלימדו אותנו איך לאהוב אחד את השני, לעזור זה לזה ולא לתת לשנאה ולקנאה לשרור בתוכנו". בסיום חזרה לדבר בעברית: "עוואד, אני מקוה ששמעת אותי".
את תפילת היזכור נשא בתחילת הטקס הרב שמואל סלוטקי, ששכל ב-7 באוקטובר את שני בניו ישי ונועם זכרם לברכה - שנפלו בקרבות עם המחבלים באותה שבת נוראית.
השירים למען התצפיתניות ונרצחי הנובה, וחולצת המחאה של עברי לידר
הטקס נולד ביוזמת משפחות שאיבדו את יקיריהן באסון כאירוע אלטרנטיבי לטקס הזיכרון הממלכתי-ממשלתי שהובילה השרה מירי רגב, שהוקלט מראש והוקרן בהמשך הערב. בעקבות ההיענות הגדולה של האמנים, הפך טקס המשפחות לאירוע מוזיקלי ענק - בהיקף שלא נראה שנים בישראל. השתתפו בו לא פחות מ-23 זמרים והרכבים, ובהם כמה מהשמות הגדולים ביותר במוזיקה הישראלית.
רן דנקר מופיע בטקס
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
הדואט של מירי מסיקה וקרן פלס
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
קורין אלאל וגלי עטרי
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
גם ריטה הופיעה
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
ההופעה של בועז שרעבי
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
השיר של אביב גפן בטקס
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
שולי רנד וישי לוי
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
היהודים
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
שלום חנוך
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
את הטקס פתח אמיר דדון עם ביצוע חדש ל"שיר הרעות" האיקוני של חיים גורי וסשה ארגוב. גלי עטרי וקורין אלאל ביצעו יחד את "אין לי ארץ אחרת" שהלחינה אלאל למילים של אהוד מנור, ועטרי הייתה המבצעת הראשונה שלו. זהבה בן ביצעה את "אהבה כזו", שכתב והלחין עידן רייכל.
מירי מסיקה וקרן פלס שרו בדואט את "ילדות נשכחת" של יעקב גלעד ויהודית רביץ. אביב גפן ביצע שיר חדש בשם "ארץ הפוכה", שעתיד להיכלל באלבומו הבא. רן דנקר ביצע את "מלאכית" מאת אליה רוסיליו ויקדיש אותו לתצפיתניות שנרצחו בבסיס נחל עוז. דנקר נמצא בקשר קרוב עם אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, ועם משפחות שכולות נוספות.
ריטה שרה את "מחכה", שכתבה ללחן של עידן רייכל, ושאותו ביצעה באירועים למען שחרור החטופים. זה גם השיר שהחטוף עומר שם טוב אוהב במיוחד. עברי לידר ביצע את "זכיתי לאהוב" והקדיש אותו לנרצחי הנובה - כשהוא לובש חולצה עם הכיתוב "יהי זכרם מהפכה". בהמשך נמסר מטעמו כי את החולצה לבש לזכרם של הירש גולדברג פולין שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח בשבי, ואביב ברעם שהיה מנהל הבמה וחברו הטוב של עברי - ונרצח ב-7 באוקטובר בעת מילוי תפקידו בכיתת הכוננות בכפר עזה.
19 צפייה בגלריה
שלמה ארצי שר את "שדות של אירוסים", לצד שורד השבי יגיל יעקב
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
באירוע הופיעה גם כנסיית השכל עם השיר "שום דבר לא יפגע בי" - בגרסה שבה שולב ביצועה המרגש של עמית מן ז"ל, שנרצחה בבארי. עוד אמנים שהופיעו בטקס: שלום חנוך, יהודה פוליקר, בעז שרעבי, היהודים, שולי רנד, ישי לוי, עדן חסון, מרגלית צנעני, ואלרי חמאתי, אגם בוחבוט ואדר גולד.
את המופע סיים שלמה ארצי, שביצע את "שדות של אירוסים" - לצד שורד השבי יגיל יעקב. יגיל, ששוחרר מהשבי יחד עם אחיו אור ושאביהם יאיר נרצח וגופתו מוחזקת עדיין השבי, הקריא חלק מהשיר שנכתב לפני עשרות שנים - אך רלוונטי מתמיד: "שם היו בתים פזורים איים איים / שם ילדותי ומה איתי / אני אקדח טעון געגועים / וזה חוזר, את מבינה, חוזר אלי בחדר / כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע". את הופעתו השלים ארצי בתפילה לשחרור 101 החטופים שמוחזקים בשבי, ומיד לאחר מכן נחתם הטקס בשירת התקווה.
מארגני הטקס הדגישו כי הוא עורר עניין רב לא רק בארץ אלא גם בעולם, והיווה לפיכך אירוע הסברתי חשוב. יותר מ-100 גופי תקשורת בינלאומיים סיקרו אותו - מארה"ב, דרך איחוד האמירויות והודו ועד ארגנטינה. "12 מצלמות יעבירו את האירוע בשידור חי לעשרות מיליוני צופים ברחבי העולם", נמסר. האמנים, הודגש, נרתמו בהתנדבות, והתקציב לטקס הושג במימון המונים - עם כשלושה מיליון שקלים שנתרמו בתרומות קטנות על ידי עשרות אלפי אזרחים.
צופים בטקס המשפחות בכיכר החטופים
(צילום: מטה משפחות החטופים )
משתטחים על הקרקע בפארק הירקון, במהלך האזעקה כשעה לפני תחילת הטקס
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
מיד בתום הטקס, ב-21:15, החל טקס הזיכרון הממלכתי-ממשלתי - שכבר צולם לפני כמה שבועות באופקים. הטקס נערך בהנחיית חן זנדר, ששכלה את אחותה נועה בטבח במסיבת הנובה; אורין גנץ זך, שבתה עדן זכריה נחטפה מהמסיבה ונרצחה בשבי חמאס; שמעון אטיאס, ששכל את אחייניתו עמית בוסקילה בנובה; רותי גרינגליק, שבנה שאולי נהרג בקרב בעזה; ויודן פירט, בן קיבוץ כיסופים, שחווה עם משפחתו את טראומת הטבח, הלחימה על הבית והפינוי מהדרום.
לאורך יום השנה לטבח 7 באוקטובר נערכו שורת טקסי זיכרון, בקיבוצים השונים בעוטף עזה וגם בזירת הטבח במסיבת הנובה ברעים - עם צפירה שהושמעה שם ב-06:29, שעת תחילת מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס. כ-1,200 נרצחו ונהרגו ב-7 באוקטובר, בהם 809 אזרחים (כולל 64 אזרחים זרים), 315 חללי צה"ל וכיתות הכוננות, 58 חללי המשטרה ו-10 אנשי שב"כ. בסך הכול, מתחילת המלחמה נרצחו ונהרגו 1,689 איש ו-17,687 נפצעו. 251 נחטפו לעזה ב-7 באוקטובר. 97 מהם עדיין בשבי חמאס, לצד ארבעה שנחטפו ב-2014, הדר גולדין ואורון שאול שאינם בחיים, וכן אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. מתוך 101 החטופים, 33 הוכרזו ככאלה שאינם בחיים - אולם ההערכה היא שרק כמחצית מהחטופים בשבי עדיין בחיים.
