יממה אחרי שובו לישראל של גדי מוזס, אחרי כמעט 16 חודשים בשבי בעזה, אמרו במשפחתו: "אין מאושרים מאיתנו בעולם. האור חזר לחיינו בזכות עסקה מצילת חיים". בסרטון שהעלה לרשת נראה בנו יאיר מוזס מגלח את הזקן שגידל במהלך כל אותה תקופה - כפי שהבטיח שיעשה עם חזרת אביו מהשבי.
הרגע שבו יאיר מוזס מגלח את הזקן
גדי מוזס בארוחת שישי ראשונה עם משפחתו
(צילום: באדיבות המשפחה)
מוזס, עוד מעט בן 81, אמר עם חזרתו כי "אעשה הכול לשיקום ניר עוז", הקיבוץ שממנו נחטף. במשפחתו אמרו: "זכינו לנס וקיבלנו את אבא וסבא גדי שלנו בריא ושלם אחרי שנה וארבעה חודשים של מאבק בלתי מתפשר מלווה בפחד, אימה, ייאוש, דאגה וחוסר באוויר".
"עכשיו הכול מתמלא מחדש ואנחנו מקבלים כוחות מאבא גדי שלנו האדיר והנדיר הזה", הוסיפו. "ממשיכים במאבק הארוך והחשוב הזה כי לכל משפחות החטופים ולעם ישראל מגיע להגיע לרגע הזה. מי לשיקום ומי לקבורה. צריכים אתכם איתנו. השבת החטוף האחרון זה הניצחון האמיתי!".
החיבוק של גדי מוזס עם הנכדה
שי, אחיינו של גדי, אמר: "עוד לא ברור לנו כמה הוא היה מודע לממדי האסון בניר עוז. יש דברים שהוא הספיק להיחשף אליהם לפני שהוא נחטף. הוא ידע על אפרת (בת זוגו שנרצחה), אבל אני לא בטוח שהוא ידע על חטיפות נוספות. הוא מספר שהיה לבד כל התקופה, ארבל יהוד הייתה החטופה הראשונה שהוא פגש".
האחיין סיפר עוד: "הוא הקפיד לעשות הליכות בבקרים, ספר בלטות כדי לראות כמה הוא הולך. הוא עשה כל מיני תרגילי מתמטיקה כדי לשמור על המוח חד, לחשב כמה הוא הולך. הוא הצליח להשיג מהשובים שלו קצת ספרים, הוא קצת קרא באנגלית. הוא ידע ערבית עוד קודם, אז הוא שוחח עם השובים שלו בערבית וזה עזר לו. גדי הוא איש של אנשים, יודע איך לדבר עם אנשים.
"הם נתנו לו לכתוב, הוא כתב יומן וספר את הימים - ממש כמה שורות כל יום, אבל לקחו לו אותו לפני השחרור. גדי על הרגליים, ירד קצת במשקל, אבל הוא גדי שאנחנו מכירים - עם החיבוק החזק. הדיבור שלו. הוא סיפר אתמול שראה אותי בטלוויזיה. הוא ראה גם עוד בני משפחה בטלוויזיה, אז הוא נחשף, אבל באופן מאוד מידתי. היו מקרים בודדים פה ושם. ככה הוא ידע שלא שוכחים אותו, ולא מפסיקים להילחם בשבילו".
האחיין הוסיף כי לאחר חזרתו מהשבי, גדי ביקש אספרסו וגלידה. "אנחנו מחכים שכל המגבלות יוסרו כדי שנוכל באמת להרים איתו כוסית ביחד", אמר שי. עדיין לא יצא לו לדבר עם החבר'ה מניר עוז, וגם לא יצא לנו לדבר איתו על הרגעים הנוראיים שהיו בשחרור, אני רק מתאר לעצמי כמה מפחיד זה היה. אלה היו שעה וחצי נוראיות. הבן יאיר הסביר לו שהוא נדר לא להתגלח, גדי שמח לראות שהבן שלו נלחם בשבילו. כולנו מחכים בכליון עיניים שיאיר יתגלח, זה רגע היסטורי".
כלתו עינב פרסמה תמונה שלו עם בני משפחתו - כשכולם מרימים כוסית לחיים: "בשנה הזו אמרתי לעצמי שאם גדי חוזר ומיד מבקש כוסית, אני אהיה רגועה כי אדע שגדי שלנו חזר. וכך היה. זכינו ונמשיך להילחם כדי שכולם יזכו".
"פחדנו איך נקבל אותו"
בשיחה עם ynet אמרה עינב: "קשה להכיל את האירועים, לא פשוט לעשות סוויץ' בראש ברגע אחד. זו מציאות קצינות. להבין שהוא כאן איתנו בחיים על הרגליים - המוח לא קולט. ישבנו סביבו, הילדים והנכדים, והוא מספר ומדבר – ואני לא קולטת. מצד שני, זה כאילו שהוא נסע אתמול והיום חזר, כי זה כל כך נורמלי שהוא איתנו.
"הוא חזר כמו גדי שאנחנו מכירים. פחדנו איך נקבל אותו, איך הוא יחזור מנטלית ובריאותית, וברור שיש השלכות שעוד מוקדם לדעת אותן על מצבו, אבל נראה שהוא שמר על הגדי שהוא. הילדים קיבלו את הסבא שהם מכירים".
בנוגע למראות הקשים של ההמון הפלסטיני שליווה את תהליך השחרור, אמרה עינב: "זה היה כל כל מלחיץ ומפחיד. פחדתי לאבד אותו, שהוא לא מגיע אלינו. ראינו את הנשקים באוויר ומי יודע מה היה עלול לקרות. זה הרגיש כמו נצח. בלתי ניתן להכלה, בלתי נתפס. כל כך חיכינו לחיבוק שלו, ולא ידענו אם בכלל יהיה לו כוח לתת לנו את החיבוק הזה. והוא עמד על שתי רגליים, חיבק אחד-אחד בחיבוק החזק והחם שלו".
על היומן שכתב גדי בזמן שהייתו בשבי, אמרה כלתו: "זו דוגמה אחת ממיליוני הדברים שמאפיינים אותו, הוא חסון נפשית, מנטלית וקוגניטיבית, רק דוגמה לדברים רבים שהוא ניסה לעשות ביוזמתו כדי לשרוד את זה, את הסיטואציה הבלתי אנושית הזאת. הוא שאל הרבה פעמים אם יוכל לקבל ספרים. בהתחלה הם צחקו ובסופו של דבר הביאו לו. הוא השתמש בקריאה כדי לשמור על שפיות".
עינב הוסיפה: "שאלנו אותו, 'מה החזיק אותך שם?', והוא ענה: 'חשבתי עליכם. הרצון להיות אתכם שוב, להתאחד ולהיות יחד, זה מה שהחזיק אותי'. גדי סיפר שהוא אמר את זה לעצמו כל הזמן, 'אתה צריך להחזיק את עצמך בשביל הילדים'. אחד הדברים שהורידו את רוחו הייתה תחושה של בגידה מצד המדינה, הוא סיפר ששאל את עצמו 'איך יכול להיות שאנחנו עוד כאן?'. ועדיין, הוא מאמין במדינה ואמר לעצמו שבטוח שהיא תעשה הכול כדי להחזיר אותו".
שגיא, בן הדוד של ארבל יהוד ששוחררה גם היא אתמול מהשבי, פרסם את תמונתה וכתב: "ילדה שלנו כמה התגעגענו. חכי מעט ילדה שלי לפני שתגדלי".
במקביל, שר החוץ גדעון סער הגיע היום לבית החולים אסף הרופא-שמיר בצריפין, שאליו פונו חמשת האזרחים מתאילנד ששוחררו גם הם משבי חמאס במסגרת הפעימה השלישית בעסקה. החמישה הם סאת'ין סוואנקהם (34), פונגסאק ת'איננא (35), בנאוואת סאית'יאו (27), סריאון וואטצ'ארא (32) וסולאסאק לאמנאו (30). "אתם חזקים. אני מאחל לכם ולמשפחותיכם חיים טובים, בריאות וחופש", אמר השר סער לשבים.
מנהלת בית החולים, ד"ר אסנת לבציון-קורח, עדכנה: "קיבלנו אתמול את החמישה, מצבם יציב. הם עברו סדרת בדיקות, ולמרות שעברו דברים מאוד קשים הם בסדר. הם מאוד שמחים להיות כאן אצלנו, הם מספרים על תקופות של רעב ממש, תקופות שבהן לא היה אוכל בכלל או מעט אוכל. חלקם היו במנהרות, אחרים מעל הקרקע אבל בחדרים חשוכים. אחד הדברים החשובים הוא להחזיר להם את השליטה בחיים שלהם".
דבריה של מנהלת בית החולים שמיר-אסף הרופא על האזרחים התאילנדים
(צילום: טל שחר)
בבית החולים בילינסון בפתח תקווה נערכים לארוחת שישי ראשונה של חמש התצפיתניות שהתאחדו לאחר שחרורה של אגם ברגר בפעימה השלישית. בני המשפחה של אגם וכן קרוביהן של לירי אלבג, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב ונעמה לוי, הגיעו לבקר אותן אחרי האיחוד המרגש אתמול.
במחלקת השבים מסבירים קרובי חמש התצפיתניות: "זו שבת ראשונה שלהן ביחד מאז ששוחררו ואגם הגיעה לפה. זה נס גדול שכולן התאחדו. הכול יהיה איטי, לאט-לאט, אנחנו לא שואלים על השבי הממושך. יש ביניהן קשר מדהים. הקבלה של אגם הייתה מאוד מרגשת ועוטפת. אנחנו מצפים לארוחת הערב החגיגית של כולן".