כבר כמה לילות שרי גולן לא נרדמת. הידיעה כי ייתכן שבקרוב ועדת השחרורים תחליט שאלון קסטיאל, האיש שהורשע בניסיון לאנוס אותה, יזכה לקיצור דרמטי של עונשו, לא נותנת לה מנוח.
"אין לי מילים כדי לתאר את הכאב, הזעם והתסכול שלי", היא אומרת. "הפעם אני מרגישה שיש סיכוי גדול שוועדת השחרורים תיענה לבקשתו, והוא ייצא שנה מוקדם יותר, על התנהגות טובה בכלא".
- כתבות נוספות למנויי +ynet: זוחלים מסוכנים, מעריצים ומזימה קטלנית: בחזרה לרצח לוכד הנחשים
גולן היא המתלוננת המרכזית בכתב האישום שהוגש נגד עבריין המין הסדרתי קסטיאל, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בניסיון לאנוס אותה, וכן בעבירות של מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית של עוד שלוש מתלוננות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
11 צפייה בגלריה
''המאבק נגד השחרור המוקדם שלו גמר את כל כוחותיי''. אלון קסטיאל ביום כניסתו לכלא
(צילום: זהר שחר)
הפרשה התפוצצה ברעש גדול ב-2016, וכללה בתחילה 14 נשים שהתלוננו כנגד איש חיי הלילה, שהוא גם נצר למשפחה מוכרת מאוד. בסופו של דבר, התיק הסתיים בהסדר טיעון, שבמסגרתו נידון קסטיאל למאסר של ארבע שנים ותשעה חודשים. אם חששה של גולן יתממש וועדת השחרורים תקבל את בקשתו של קסטיאל, הוא ייצא לחופשי לאחר שריצה כשלוש שנים ושלושה חודשים בלבד. אגב, בבית המשפט, הפרקליטות דרשה שמונה שנות מאסר.
קסטיאל כבר ביקש מהוועדה קיצור עונש לפני כחצי שנה, אולם בקשתו נדחתה, ולא מן הנמנע שלגולן היה חלק בכך. "הייתי היחידה שביקשה להופיע בפני הוועדה. אמרו לי, 'אין לך מה ללכת בכלל, כי הוועדה קובעת לפי הערכות השיקום שלו והטיפול הפסיכולוגי שלו, ואם קובעים שם שאין מסוּכנוּת ממנו לשלום הציבור, אז הוא ישוחרר".
ומה קרה?
"ביקשתי מקצינת השב"ס להעביר לוועדה מכתב, והיא לא הסכימה. אמרה שאי-אפשר להעביר מכתב אישי, אלא רק של דמות טיפולית מטעמי, פסיכולוג או פסיכיאטר. הכנסתי מכתב של איש מקצוע לוועדה. בקשתו נדחתה, אבל המאבק נגד השחרור המוקדם שלו גמר את כל כוחותיי. הייתי מרוסקת נפשית ופיזית. אני מאוד מפחדת שישחררו אותו הפעם".
למה שהפעם כן ישוחרר?
"כי קסטיאל הוא אדם סופר-אינטליגנטי ומניפולטיבי, ואין לו בעיה לרמות ולעשות הצגות. אני מאוד מקווה שלא ישחררו אותו, אבל כשאני רואה כל יום בחדשות מה שקורה, שמשחררים את עברייני המין, אני מאוד-מאוד פוחדת. גם ממנו, בוודאי. זה אדם שיש לו מוח מעוות, הרבה מאוד כסף וגב מאוד חזק מאחוריו".
החשש של גולן מהשחרור של קסטיאל לא מופרך. בשבועות האחרונים הספיקה ועדת השחרורים לקצר את עונשם של עוד שני עברייני מין מפורסמים אחרים. ביום שני צפוי להשתחרר השחקן משה איבגי, שהורשע בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית של שלוש נשים, ונידון ל-11 חודשי מאסר. איבגי ריצה חמישה חודשים בלבד. הוועדה ציינה בין נימוקיה לשחררו כי, "מסוכנתו נמוכה וחשיפת הפרשה והעיסוק התקשורתי הבלתי פוסק בעניינו מהווים גורם המפחית משמעותית את מסוכנותו המינית, שממילא נמוכה".
לפניו, היה זה שחרורו התמוה של רונן ביטי, אביה של הזמרת עדי ביטי. באוגוסט 2020 הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע מעשים מגונים ובהטרדה מינית של שבע קטינות בנות 14-13, שהיו מעריצותיה של בתו. בתחילה נגזרו על ביטי תשעה חודשי עבודות שירות בלבד, אך הפרקליטות עירערה, ועונשו הוחמר ל-20 חודשי מאסר. כשריצה כשני שלישים עלה לוועדת השחרורים, שם נקבע כי ביטי, "עבר תוכנית שיקום בכלא באחריות רש"א (הרשות לשיקום האסיר - ש"מ), הצטרף לקבוצה לעברייני מין, הפגין התנהגות טובה בזמן שהותו בכלא, שילם את מלוא הפיצוי לקורבנותיו ומידת מסוכנותו הייתה ברף הנמוך".
משפחות קורבנותיו זועמות. "שחרור ביטי היה יריקה בפרצופן של הנפגעות", אומרת פרופ' עו"ד דנה פוגץ' מהקריה האקדמית אונו, המייצגת את אחת הנפגעות. "אנחנו נחרדנו, וגם הילדה שייצגנו. לא הבנו למה הוא שוחרר. זאת הרגשה מאוד קשה. היא לא פוחדת, אבל מרגישה שהיחס אליה בתור נפגעת עבירה, הוא שלא סופרים אותה. ברור לכולנו שצריך להיות שיקום של עבריינים, אבל לא על חשבון ציבור הנפגעים והנפגעות".
11 צפייה בגלריה
''שחרור ביטי היה יריקה בפרצופן של הנפגעות''. רונן ביטי ביום שחרורו מהכלא
(צילום: יובל חן)
הרבה מאוד זעם ציבורי מופנה בשבועות האחרונים לעבר ועדות השחרורים, אבל מעט מאוד מבינים מה הן באמת עושות, ולמה מתנקזת לעברן ביקורת חריפה כל כך.
השבוע צללנו אל תוך כמה מהתיקים שהסעירו את המדינה – מעשי רצח, עבירות מין, אפילו תאונות דרכים – שהסתיימו כולם בשחרור מוקדם של העבריינים. ברבים מהם, כך התברר לנו, הקורבנות ניסו להשמיע את קולם ולהתנגד לשחרור של מי שחירב את חייהם ואת חיי יקיריהם. רק מעטים מהם הצליחו. אין ספק, שיקום חייו של אסיר הוא לרוב יעיל וטוב יותר עבורו מחוץ לחומות בית הסוהר. אבל בתוך התהליך החשוב הזה, הגיע הזמן לשמוע ולקחת בחשבון גם את מי שעד כה הושתקו: את נפגעי העבירה עצמם.
בניגוד לתפיסה הציבורית הרווחת, "ועדות השחרורים שליד השב"ס" – זה השם הרשמי המלא שלהן – אינן באחריות שירות בתי הסוהר, אלא בכלל שייכות להנהלת בתי המשפט. הוועדות פועלות בתוך 11 מבתי הכלא בישראל, ונחשבות לעמוסות מאוד.
בראש הוועדה עומד שופט בדימוס, ולצידו שני נציגי ציבור (שממונים על ידי שר המשפטים) וקצין מטעם השב"ס, שאין לו זכות הצבעה. והנה אולי הבעיה המרכזית: בוועדה אין שום ייצוג לקורבן העבירה, או למי מטעמו.
על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר, כל אסיר – מלבד אלו השפוטים למאסר עולם, שלהם יש ועדה מיוחדת – יכול לפנות לוועדה ולהגיש בקשה לקיצור העונש שנגזר עליו. זאת בתנאי שתקופת מאסרו עולה על חצי שנה, ושהוא סיים לרצות שני שלישים ממנה. אם בקשתו נדחית, הוא רשאי להגיש כל חצי שנה בקשה נוספת.
שרי גולן, שהותקפה על ידי אלון קסטיאל, העומד לעלות לוועדת השחרורים: "כשאני רואה כל יום בחדשות מה שקורה, שמשחררים את עברייני המין, אני מאוד–מאוד פוחדת. גם ממנו, בוודאי. זה אדם שיש לו מוח מעוות, הרבה מאוד כסף וגב מאוד חזק מאחוריו"
השיקול המרכזי שעומד בפני הוועדה הוא מידת המסוּכנוּת של האסיר לשלום הציבור, אבל זה ממש לא הפרמטר היחיד. על פי החוק, הוועדה נדרשת לשקלל בהחלטתה גם את רמת הסיכון לנפגע העבירה – החוק מדגיש במיוחד בדיקה לגבי נפגעי עבירות מין - למשפחתו של האסיר ולביטחון המדינה. כל השאר, תלוי באסיר עצמו: אם יש לו תוכנית שיקום, אם צרך סמים או היה מעורב באלימות בין כותלי בית הסוהר, מה קובעים הדוחות הפסיכולוגיים לגביו ועוד.
אחד הסעיפים היותר עמומים בחוק קובע כי הוועדה יכולה להתחשב גם בשאלה אם השחרור של האסיר, "יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים". כאילו שארבעה אנשים בחדר דיונים בכלא יכולים להכריע כמה מאמון הציבור ייפגע.
לכאורה, הנהלים מאפשרים לנפגעי העבירה להשמיע את דבריהם בפני הוועדה, אבל בדרך לשם הם יעברו מסלול ייסורים בירוקרטי מתיש. נתחיל בכך שלרוב, איש לא יודיע להם שהאדם שחירב את חייהם בכלל מגיע לוועדת השחרורים. נפגעי העבירה חייבים להתעדכן בעצמם באמצעות מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה), שפועלת כאתר וכמענה טלפוני. קשישים שהותקפו, עולים חדשים שאינם דוברי השפה, או קורבנות רצח שכבר לא נותר מי שיילחם עבורם – קולם כבר כנראה לא יישמע.
אלו שחצו את המכשול הזה, מספרים השבוע כי הם נאלצים להיאבק כדי שקולם בכלל יישמע בוועדות השחרורים. הקורבנות עצמם לרוב אינם מורשים להופיע בפני הוועדה, אבל גם פנייה בכתב מצידם לא תמיד מתקבלת. מי שכן מתעקשים ומצליחים לקבל אישור להופיע בפני חברי הוועדה, מספרים כי למרות זאת, לא תמיד ניתנת להם זכות הדיבור, וכי לתחושתם, השיקולים של טובת האסיר, שיקומו בחברה והתנהגותו הטובה בכלא, גברו על חששם של הקורבנות ממנו.
זה מה שקרה, למשל, לבינה גזית, שבעלה אריה ז"ל נהרג במהלך שוד שביצעה כנופיה ב-2010. האיש שהודה והורשע בביצוע ההריגה בפועל, סרגיי שיצנין, היה בעבר מתאבק מקצועי, שאף זכה במדליית זהב במכביה. הוא נידון ל-20 שנות מאסר. שאר חברי הכנופיה, שהורשעו בסיוע ובביצוע שוד, נידונו לחמש, שבע, ו-11 שנים.
"שלושה מבין הארבעה שהיו מעורבים בשוד, שוחררו בזה אחר זה על ידי ועדת השחרורים, וזה שהרג אותו בפועל, סרגיי שיצנין, עומד לבקש ניכוי שליש", מספרת גזית בכאב.
מה את יודעת על יום השוד?
"בעלי עבד בחברה שהעבירה כספים מעובדים זרים בארץ למשפחותיהם בחו"ל. חברי הכנופיה הגיעו לשם בלילה ועשו עבודת הכנה, פתחו במברג את הוויטרינה כדי שיהיה להם קל להיכנס. כשבעלי הגיע בבוקר וניטרל את האזעקה, הם הפתיעו אותו במשרד. התחולל עימות, במהלכו הכו אותו עם מוט בראשו, הפילו אותו, וברחו עם 230 אלף דולר. הפקידה מצאה אותו על הרצפה והזעיקה אמבולנס. אריה דיבר שעה-שעה וחצי, וגסס במשך עשרה ימים בבית החולים, עד שנפטר".
הספקת לדבר איתו?
"כן. שאלתי אותו, 'מה קרה?' והוא ענה: 'שודדים'. שאלתי: אחד? והוא הרים שלוש אצבעות. שלושה שודדים. אחר כך התברר שהיו חמישה, ושאחד מהם טרם נתפס עד היום.
"שלוש שנים ליוויתי את המשפט, ואחר כך התעקשתי להופיע לדיוני ועדת השחרורים של כל אחד ואחד מהם. נעזרתי בעו"ד תמי קלנברג-לוי מהסיוע המשפטי, שכתבה בשמי לוועדה מכתב התנגדות לשחרורם וליוותה אותי לדיונים. צריך ממש להילחם כדי להגיע לשם! אני היום חברת ארגון משפחות הנרצחים, ורואה איך המשפחות עייפות, גמורות, לא יכולות להילחם שוב אחרי שהסתיים המשפט. חייב להיות מישהו קבוע מטעם הקורבנות שם בוועדה".
איך התנהלה הוועדה?
"בהתחלה, הייתי צריכה לעבור תהליך טראומטי כדי להיכנס לכלא, כולל לחלוץ נעליים ואת כל החיפושים המשפילים. ואז סוהר מלווה אותך בין כל המעברים המפחידים בכלא, עד שהגענו לחדר הוועדה. חשבתי שזה כמו אולם בית משפט, בפועל זה חדר קטנטן. עד שנכנסים לדיון יושבים בחוץ, ומגיעים לשם המון אסירים. מְזמנים את כולם לאותה השעה, והם נכנסים אחד אחרי השני. חיכיתי שם שלוש שעות עד שהגיע תורי. יושבים שם ארבעת חברי הוועדה, והפושע עם העו"ד שלו במרחק מטר ממני. ואז מתחילים לדון שם למה מגיע לו להשתחרר ומציגים רשימה של דברים שעשה בכלא כדי להשתקם".
מה הרגשת?
"פגועה. מה איתי? למה אני לא קיבלתי את כל הקורסים וההשתלמויות והתמיכה והשיקום שהוא קיבל? למה לא סופרים אותי? הרגיז אותי שהאסיר מקבל יותר ממני".
דיברת שם?
"לא רצו לתת לי, אבל התעקשתי. סיפרתי על המצב המשפחתי שלי לפני השוד ואחריו, ושאני מפחדת. שמעו אותי, ויצאתי משם. אחרי שעה הודיעו לי שהבקשה שלו נדחתה. חזרתי הביתה מאושרת, ואחרי כמה חודשים הוא הגיש עוד בקשה והשתחרר. ככה היה שלוש פעמים. קיצרו להם את העונש בסוף, אבל לפחות נלחמתי. עכשיו האחרון עומד לבקש שליש".
לפי החוק, לגיטימי. מגיע להם ניכוי שליש.
"הטענה שלי היא שאדם שמואשם בהריגה או ברצח, אסור לשחרר אותו על תנאי".
אחד הנימוקים הנפוצים שאסירים מציגים בפני ועדת השחרורים כעילה לקיצור עונשם, הוא הידרדרות במצבם הבריאותי. זו הייתה למשל הסיבה לבקשת השחרור של הרוצח הראל הרשטיק, שהורשע ברצח לוכד הנחשים יעקב סלע ז"ל.
גם הפרשה הזו הסעירה את המדינה: דמותו המהפנטת של סלע – לוכד נחשים נערץ שהתפתחה סביבו קהילת אוהדים, שהרוצח היה אחד מהם - לצד העובדה שבביתו התגלו נחשים רבים, חלקם תוצאה של הכלאות שסלע ביצע, הפכו את התיק לסנסציה תקשורתית.
השנה היא 1996, וסלע מנהל מערכת יחסים רומנטית עם אמו של הרשטיק, אבל אז סלע מגלה כי הרשטיק גנב ממנו כספים, ודורש אותם חזרה. בתגובה, הרשטיק וחבר נוסף שלו – שלימים יתברר כלוקה בנפשו – פיתו את סלע לצאת עימם לנסיעה, שבמהלכה עצרו, ירו למוות בסלע, ואז קברו את גופתו.
הרשטיק נידון למאסר עולם, שבהמשך נקצב ל-30 שנה. בכלא השלים הרשטיק שני דוקטורטים, בכימיה ובמתמטיקה. כשהגיש את הבקשה לשחרור, קיבלה הוועדה כמה וכמה עדויות בשבחו, כולל מיעקב עמידרור, לשעבר ראש המל"ל. "ניכר בו כי מדובר באדם שיכול לעמוד מול משברים ולא לאבד את האיזון הפנימי", המליץ עמידרור.
מנגד, במקרה של הרשטיק, לא היה נציג של הקורבן, שיבוא לוועדה כדי להתנגד לבקשה לשחרור. "סלע היה בן מאומץ להורים ניצולי שואה שכבר לא היו בחיים", מספרת לרה צינמן, ראש ארגון משפחות נרצחים ונרצחות. "הרצח השטני שתוכנן בקפידה בוצע ביום השואה, לא שמענו ממנו חרטה וגם בהחלטת הוועדה לא נאמרה אף מילה על המעשה הזוועתי שביצע".
חברי ועדת השחרורים כנראה ראו את הדברים אחרת. "הרשטיק הוכיח בשנים האחרונות הירתמות מרשימה להליך השיקום, שהתבטאה בעבודת הגוף ובעבודת הנפש", כתבו בהחלטתם. "אלה הישגים אשר יש בהם כדי להעיד על הפחתה משמעותית של המסוּכנוּת ועל מוכנות לחיים נורמטיביים מחוץ לבית הסוהר".
הם ציינו כי להרשטיק ממתינים עיסוקים מקצועיים מגוונים, שותפים מקצועיים לדרך, וכן בת זוג שעימה הוא מבקש להקים משפחה. "כל אלה יציבו בפניו אתגרים חדשים, לצד האתגרים הקיימים – הבריאותיים והאישיותיים. אנו תקווה כי יעלה בידי האסיר להתמודד עם כל אלה, בין היתר בעזרת הכלים שרכש במהלך מאסרו".
הוועדה אישרה את שחרורו של הרשטיק מהכלא באפריל האחרון. הרוצח החופשי מונה לבכיר בחברה בשם סנט-טק, שעל פי פרסומים בעיתונות הכלכלית, מפתחת בין השאר מעין "ינשופון" לזיהוי מהיר של קורונה. במקרה שהמיזם יצליח, עשוי הרשטיק להפוך לאדם אמיד מאוד. האם גם היה כאן צדק כלפי הנרצח? זו כבר שאלה אחרת.
11 צפייה בגלריה
שוחרר על רק בריאותו הרופפת ומהר מאוד הסתבך שוב עם החוק. עבריין המין המורשע הרב אליעזר ברלנד
(צילום: שלו שלום)
גם עבריין המין המורשע הרב אליעזר ברלנד, שוחרר על רקע בריאותו הרופפת. ברלנד, מנהיג קהילת "שובו בנים", הורשע במסגרת עסקת טיעון ב-2016 בביצוע מעשים מגונים בשתי נשים שביקשו את ברכתו, ובתקיפת חסיד שחשף את מעשיו. הוא נידון ל-18 חודשי מאסר, הגיש לוועדה בקשת שחרור בשל מחלת הסרטן שבה לקה, ושוחרר אחרי עשרה חודשים בלבד. התנאי של הוועדה היה שברלנד יעמוד בתוכנית השיקום שלו. בוועדה לא שמעו את קולן של המתלוננות.
אבל לא זה ולא המאבק במחלתו הפריעו לברלנד להסתבך שוב עם החוק. בפברואר 2020 הוגש נגדו כתב אישום נוסף, לפיו הרב ניצל את מעמדו כדי לקחת כסף מאנשים במצוקה, בטענה שיפתור את בעיותיהם בעזרת כוחותיו המיוחדים. ביוני אשתקד, הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון בקבלת דבר במרמה ובהעלמת מס, ונידון ל-18 חודשי מאסר. בדצמבר השנה קוצר שוב עונשו, הפעם בשל חוסר מקום בבתי הסוהר, והרב נשלח לביתו. גם הפעם הקורבנות לא זכו לזעוק את התנגדותם.
השאלה המרכזית שמעניינת את ועדת השחרורים היא כאמור כמה האסיר שלפניהם עדיין מסוכן. דוחות מפורטים, לרוב חסויים, משלל גורמי מקצוע, מנסים לקבוע אם האסיר שמבקש קיצור אכן השתקם, מה האופק התעסוקתי שלו ועוד. אלא שלא אחת, ההערכות הללו מפספסות לגמרי והאסיר המשוחרר חוזר לפשוע. קורבנות העבירה המקורית נותרים בתחושה של חוסר צדק, ושאם רק היו מקשיבים להם, לא היו לאסיר המשוחרר קורבנות חדשים.
לפני כמה ימים התקיימה אזכרתו של עו"ד אפרים ארנון ז"ל מנשר, במלאת שנה לרצח האכזרי שלו, באמצעות 37 דקירות סכין. עו"ד ארנון מונה לכונס נכסים של שני יורשי חלקות סמוכות באזור התעשייה בעיר, שלטענתם זר פלש אליהן והקים שם תחנת לוטו, מועדון ומזנון.
"זה היה כל חטאו של בעלי, שמוּנה לפנות אותו מהשטח", אומרת אלמנתו, רות ארנון, שהרצח המחריד התחולל לנגד עיניה. ארנון נדהמה לגלות כי אותו פולש, דוד אבו-עזיז, המואשם בימים אלה ברצח בעלה, כבר ישב בכלא בגין רצח דומה שהתבצע בדקירות סכין, ויצא מהכלא בברכת ועדת השחרורים ב-1993, לאחר ניכוי שליש ממאסרו.
בנובמבר 1979 התגלתה גופתו של ציון עמר ז"ל, בעל גלידרייה מנשר, בבור עמוק. הוא נדקר מספר פעמים ובסוף נורה. בחקירה עלה כי לרצח הובילה תגרה בגלידרייה: בני משפחתו של עמר תפסו פורץ שנכנס לביתם והכו אותו, ואותו דוד אבו-עזיז, שהכיר את הפורץ, הגיע לגלידרייה לסגור חשבון. אבו-עזיז נידון למאסר עולם, הנשיא הרצוג האב קצב את עונשו ל-23 שנה, אחר כך העונש קוצר ל-13 שנה, וב-1993, אבו-עזיז השתחרר.
"העובדה שהוא רצח בעבר והוועדה שיחררה אותו, זיעזעה אותנו ברמות", זועמת האלמנה רות. "אם הוא היה יושב 23 שנה, היה אולי חושב פעמיים. אני לא מבינה איך הוועדה משחררת רוצח. מה זה 'התנהגות טובה'? לקחתָ חיי אדם. ביצעת את הפשע הכי חמור באנושות, ואז עוד באת ורצחת בזדון את בעלי? מול העיניים שלי, ואני צורחת שם את נשמתי, ונאבקת ברוצחים ומשתגעת שם שיפסיקו".
אם הוא יורשע, ייתכן שבעוד כמה שנים יבקש שוב שליש מהוועדה.
"אין דבר כזה שחרור מוקדם. אם אני סובלת, שגם הוא יסבול. אני רוצה שיקבל מאסר עולם בעודי בחיים, ושבחיים לא תשחרר אותו שום ועדה".
"אבא שלי הוא בפירוש חלל של מערכת המשפט", מוסיפה בתו, עו"ד הדס ארנון-שרעבי. "הפקירו אותו פעמיים. לא סיפרו לו שמדובר ברוצח מורשע שהמערכת שיחררה לחופשי ושחייו בסכנה, ואפילו לא באו להלוויה שלו ולא שלחו פרח כדי להניח על קברו. אבא יצא לעבודה יחד עם אמא, שליוותה אותו לשער עם סנדוויץ' וקפה והם פיטפטו על הקניות לפסח, ואז באו שני רעולי פנים ודקרו אותו ב-37 דקירות סכין מול אמא שלי, אישה בת 70 שצרחה בכל כוחותיה.
"אני מקווה שבמידה שהוא יורשע, לא יעשו איתו שום עסקת טיעון ושוועדת השחרורים לא תקצר את עונשו. שלא ייתנו לו לצאת. כי לנו הילדים אין אבא, לנכדים אין סבא ולאמא אין בעל. הוא ריסק אותנו לרסיסים, וזה מחדל של המערכת ושל הוועדה".
הנה עוד פספוס בדיעבד של ועדת השחרורים: בבוקר 30 באפריל 2003, אבינועם שושן ז"ל, רס"ל בצוללות, קפץ עם אשתו ענת והכלבים שלהם, לקפה של שישי בטיילת חיפה. הכל שגרתי ורגוע. במקרה עבר שם ברק צרפתי עם הכלב שלו, הכלבה של שושן ניגשה לעברו, וצרפתי בעט בראשה. בין צרפתי לשושן החל מאבק, שבסופו שלף צרפתי סכין, ודקר את שושן בליבו. פעם אחת, אבל זה היה מספיק.
משהו באגביות של הרצח הזה, בסיטואציה הכמעט היום-יומית שלו, נגע בעצבים החשופים של הישראלים, ושושן הפך לסוג של סמל לחוסר ההתמודדות של הרשויות עם האלימות הגואה. בסופו של דבר לא הצליחה הפרקליטות להוכיח כי מדובר ברצח, וצרפתי הורשע בהריגה ונידון ל-15 שנות מאסר. כשהגיע מועד השליש שלו, הוועדה קיבלה את טיעוניו, והאמינה כי הוא במסלול שיקום. הוא שוחרר ב-2015.
בשנה שעברה הוא נעצר שוב, והוגש נגדו כתב אישום בגין הפעלת מעבדת סמים בדירה ששכר בנתניה. בפשיטת המשטרה נתפסו שם 275 אדניות ועציצים של שתילי קנאביס בשווי מיליון שקלים. "מה שמראה לך שכל השיקום שלו היה בדיחה", אומרת בכאב אחותו של המנוח, רז שושן. "בהתחלה קיצרו לו ל-15 שנה. אחר כך הוא ביקש חנינה מהנשיא פרס. כתבתי לפרס שאנחנו מתנגדים, והוא דחה אותו. ואז צרפתי ביקש שליש".
כתבתם לוועדת השחרורים?
"כשהוא עלה בפעם הראשונה לוועדה הגשתי התנגדות, וכשהוא שוב הגיש בקשה, נסענו לשם כל המשפחה, אבל לא נתנו לנו לדבר. אמרו שאין לנו זכות דיבור. ישבנו שם מול הוועדה שיראו אותנו ויתחשבו, ולא עזר. את יושבת שם ושומעת איך מהללים ומשבחים את האיש שהרג את אחי, וכאילו: 'מה אתם רוצים ממנו בכלל? אז יש לו קטע של זעם וכעסים והוא עובד על זה'. סליחה?! הוא דקר למוות את אחי. מי שלוקח חיים צריך להיענש במלוא החומרה. לשבת את מלוא תקופת המאסר שנקבעה לו בחוק, ושלא יהיה לו זכר. אחרי כמה חודשים הוא שוב עלה לוועדה, לא היינו כי לא הודיעו לנו, והחליטו לשחרר אותו. ריחמו עליו. ומי ריחם על אחי?"
איך הגבתם כשנעצר שוב?
"הרגשנו שזאת ההוכחה שאסור היה לשחרר אותו. על איזה שיקום הם מדברים? זה מכעיס, ולשמחתנו הוא חזר לכלא. התקווה שלנו היא שיהיה שם לכל החיים".
לרה צינמן מארגון משפחות הנרצחים והנרצחות, שמלווה את המשפחה: "צרפתי הרס משפחה שלמה, המשיך בחייו ולא למד את הלקח. עובדה. אין מחלוקת שיש לשקם אסירים, אבל שזה יקרה בכלא. ההקלה שקיבל בעונש לא הייתה מוצדקת, בוועדת השחרורים לא התחשבו בהתנגדות החריפה של משפחת המנוח. על פשעים כאלה, של רצח והמתה, אסור בשום אופן לשחרר".
ביום שישי 17 באוקטובר 2008, יצאה מלי יזדי לכיוון נמל תל-אביב לחגוג יום הולדת 29 עם חברתה הטובה, מיטל אהרונסון. באותה עת נסעו בכביש שניים מחברי כנופיית רמת עמידר, שי סימון ושלום ימיני, שניהם שתויים. הרכב הגיח בדיוק כשמלי ומיטל חצו במעבר חציה בצומת אבן גבירול-צייטלין, ופגע בעוצמה בשתיהן. מיטל ז"ל נהרגה, מלי נותרה נכה בכיסא גלגלים. הרכב נמלט מהמקום.
בית המשפט קבע כי סימון הוא זה שנהג והרשיע אותו בהריגה, בנהיגה בשכרות, בעבירת הפקרה ועוד. במרץ 2010 נגזרו עליו 20 שנות מאסר, אולם בעירערו לעליון הופחת עונשו ל-14 שנה בלבד ועונשו של ימיני הומר לשנתיים וחצי בפועל. באוגוסט 2018 קיצרה ועדת השחרורים את עונשו של סימון בשליש, לאחר שהתחשבה בהליך השיקום שעבר בכלא, חזרתו בתשובה והחרטה העמוקה שהביע. הכל לגיטימי ולפי החוק הנוכחי. אבל מה עם הקורבנות?
ליזדי נודע שסימון עולה לוועדה דרך התקשורת. "אף אחד לא טרח להודיע לי, לא בית המשפט, לא המשטרה, לא השב"ס ובגלל שמדובר בעבריינים מכנופיית רמת עמידר, לא רציתי להכניס את עצמי לשם. אבל אני כועסת על הוועדה שלא התחשבו בי".
מה עבר עלייך מאז?
"אני מאובחנת כפוסט-טראומטית. לא הייתי חוצה מעברי חציה. אני סובלת מסיוטים, לא ישנה בלילות. לא מצליחה להירדם. אני רואה את הפנסים של הרכב מתקרבים, את מיטל מול העיניים שלי. כל הסיפור קרה כשהיא הלכה כמה צעדים לפניי, ושנייה לפני שהרכב הגיע, סובבתי את הראש, ואז, כשראיתי את הפנסים וצעקתי לה לזוז, מיטל קפאה במקום. רצתי אליה כדי לנסות לדחוף אותה הצידה, אבל לא הספקתי, והם נכנסו בנו. מיטל עפה על מכסה המנוע, ואני עפתי 30 מטר קדימה, עד לרמזור הבא. נודע לי שהיא מתה למחרת, כשהורידו אותי לניתוח, מנשים שעברו במסדרון ואמרו: 'זאת המסכנה שחברתה נהרגה'. מיטל הייתה בשבילי כמו אחות, נפש תאומה. הרגשתי שמשהו בתוכי נכבה.
"התחתנתי, יש לי ילד בן שנתיים וחצי, חזרתי בתשובה ואני עדיין על כיסא גלגלים. וזה אף פעם לא נגמר. לפני חודש נסעתי בקלנועית והרכבתי את הילד עליי, ואז, במעבר חציה התנגשה בנו נהגת. היא עצרה ונבהלה, אבל מבחינתי, הכל חזר אליי".
אם היית יכולה לדבר עם חברי ועדת השחרורים שקיצרו לו שליש, מה היית אומרת?
"שאנשים שדרסו והפקירו ועוד היו שיכורים, אסור לשחרר. זה אדם שהרג את החברה שלי, והשאיר אותי פצועה בכביש וברח. זה בעיניי כמו רצח. אדם שעולה על הגה אחרי ששתה אלכוהול לא צריך לקבל צ'ופר, כי מה הלקח שאתם מלמדים? תהרוג ותשתחרר? מה המסר שאתם מעבירים לאחרים, אני אדרוס, אתנהג יפה בכלא, ותודה רבה, שלום? זאת בושה וחרפה".
גם התאונה שבה נהרג דוד מזרחי ז"ל, חוללה סערה. מזרחי בן ה-82 נדרס במעבר חציה על ידי מי שמכונה "אושיית האינסטגרם", פרסיליה קשתי. זה קרה ב-14 בדצמבר 2015 בראשון-לציון. קשתי המשיכה בנסיעתה, התקשרה למד"א רק אחרי כ-40 דקות, אבל טעתה במספר והתקשרה למכבי אש, שם ייעצו לה לגשת למשטרה. היא הורשעה בגרימת מוות ברשלנות ובהפקרה, נידונה ל-24 חודשי מאסר בפועל, ושוחררה בניכוי שליש על ידי ועדת השחרורים.
11 צפייה בגלריה
''אבא שלי מת בגללה, אבל היא ממשיכה בחיים שלה כאילו לא קרה דבר''. פריסיליה קשתי
(צילום: אינסטגרם)
"אני כתבתי לוועדה בזמנו שאני מתנגדת לשחרור שלה, נתתי להם את כל הסיבות, ואף אחד לא התייחס", מספרת נעמי, בתו של מזרחי. "ועוד אחר כך היא יצאה מהכלא בלימוזינה שחיכתה לה תוך זלזול משווע ברגשות שלנו וביטוי לחוסר ערכים. אנחנו בזים לה. אבא שלי מת בגללה, אבל היא ממשיכה בחיים שלה כאילו לא קרה דבר".
גם י' ניסתה לפנות לחברי ועדת השחרורים, לספר מה עובר עליה מאז אותו לילה בנובמבר 2009, שבו ארז אפרתי, אז המאבטח של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תקף אותה מינית. גם התחנונים שלה לא עזרו.
י' בדיוק נכנסה למכוניתה, כשצמד ידיים חזקות אחזו בה, ומשכו אותה החוצה. אפרתי, שעל פי העדויות היה שיכור ואחרי מסיבת רווקים ליד נמל תל-אביב, גרר אותה לשיחים, שם הכה אותה, קרע את בגדיה וניסה לבצע בה מעשה סדום. הוא הורשע בהסדר טיעון, ונידון לשמונה שנות מאסר.
בית המשפט קבע כי מעשיו הם התגלמות הרוע. אלא שבתום חמש שנים, גם את אפרתי שיחררה הוועדה. זאת למרות התנגדותה הנחרצת של י', שסיפרה לוועדה כי חייה נהרסו בעקבות התקיפה ותיארה את תחושותיה מהיום שישתחרר. "אני עדיין לא הולכת לבד בלילה אלא בליווי ויש תקופות שהן קשות יותר", סיפרה.
מנגד, פרקליטתו של אפרתי, עו"ד רותם טובול, טענה בדיון כי הוא עבר את כל תהליכי השיקום בכלא. שבזמן מאסרו הקים משפחה ואף נקבעה לו תוכנית שיקום. המדינה לא עירערה, ודרכו של אפרתי אל החופש נסללה. בתביעת נזיקין שהגישה נגדו, סיפרה י' כי היא סובלת מסיוטים ומתקשה לתפקד. "מאז שזה קרה, אני מרגישה שאני כבר לא אותו אדם", העידה. "זה פשוט הרס לי את החיים".
11 צפייה בגלריה
בית המשפט קבע כי מעשיו הם התגלמות הרוע, וכעבור חמש שנים בכלא הוא שוחרר. ארז אפרתי
(צילום: אפי שריר)
"את החרפה של שחרור מינהלי לעברייני מין חובה למחות", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "צריך להבין שהם נהנים פעמיים: פעם אחת מזה שבתי המשפט נוטים להקל איתם בעונשים, ופעם נוספת כשבזכות העונש הקל הם זוכים לקיצור נוסף. התחושה היא של מחטף.
"יש כיום חקיקה בהליכים מתקדמים לאיסור השחרור המינהלי המוקדם לעברייני מין, אבל הוועדות האלו מתעלמות לחלוטין מהמסר שמנסה להעביר המחוקק. הוועדה חייבת להפנים ששיקום עברייני מין הוא מטרה חשובה – אבל שיקום הנפגעות והנפגעים הוא מטרה חשובה יותר".
ועדות השחרורים אינן חותמת גומי. נהפוך הוא. בדיקות שנעשו בעשור הקודם (דוח פלמור מ-2010 ודוח דורנר מ-2015) מצאו פגמים מינהלתיים רבים בפעילות הוועדה, אבל בעיקרון מרבית המומחים מאוחדים בדעה שסיכויו של אסיר להשתקם רבים יותר מחוץ לבתי הכלא הצפופים של ישראל. מסיבה זו, המגמה הנוכחית היא דווקא להגביר את שיעור המשוחררים על תנאי, שעונשם מקוצר בוועדה.
על פי נתונים שנמסרו לנו השבוע, בשנת 2021 לבדה שוחררו בשחרור מוקדם 1,153 אסירים, כ-8,400 שפוטים למאסר בכל המדינה. כל זה טוב ויפה, אבל עדיין עוסק בשאלה מה נכון לאסיר. ואיפה הקורבן שלו בכל התהליך הזה?
עו"ד גיא אברס, בכיר בפרקליטות מרכז (פלילי), הוא ממלא מקום האחראי על ועדות השחרורים במחוז מרכז. זה המחוז שבו מרוכזות מרבית ועדות השחרורים. "קרוב ל-50 אחוז מהאסירים זוכים לניכוי שליש", הוא מעריך.
זה המון.
"זה לא שרוצח מגיע ומשחררים אותו ישר. הרוב המכריע נשאר בכלא בגלל שההתנגדויות שלנו מתקבלות. לעומת גזר הדין, שבו השיקול העיקרי הוא בין ההלימה לעונש, בוועדת השחרורים השיקול הוא האם השחרור שלו מסוכן לציבור. ככל שרמת השיקום של האסיר יותר משמעותית, כך גדל הסיכוי שלו להשתחרר. הבעיה היא בעיקר, במאסרים הקצרים של שנה. כיוון שבין אם העבריין מסוכן או לא, הוא מקבל אוטומטית, בלי קשר, קיצור מינהלי של שלושה חודשים משום שאין מקום בבתי הכלא".
כמה פעמים הוועדה מתכנסת?
"ארבע פעמים בשבוע, והיא רואה בין 20-15 תיקים ביום".
יש מקרים שלמרות ההחלטה לשחרר, אסירים ממשיכים לבצע פשעים חמורים.
"הערכת המסוּכנוּת היא לא מדע מדויק. היכולת לצפות אם אדם שעבר עבירה יעבור שוב על החוק היא מוגבלת".
כמה קורבנות עבירה יוצא לך לראות בוועדות השחרורים, או לשמוע את הפניות שלהם?
"מעטים. ועדת השחרורים פועלת כטריבונל. משמעות הדבר שהיא אינה שומעת עדים, וכל המסמכים בהליך מוגשים על ידי הצדדים, כך גם עמדותיהם בכתב של נפגעי העבירה. עמדות נפגעי העבירה מוגשות על ידי נציגת השב"ס לוועדת השחרורים ולא על ידינו. עם זאת, במקרים שבהם נוצר קשר ישיר עם נפגעי העבירה, אנו דואגים לעדכן את נפגעי העבירה בהחלטה, במועד הדיון, ולהסביר את נימוקי הוועדה וההחלטה. נדגיש, כי גם אם לא מונחת בפנינו עמדה קונקרטית ופרטנית של נפגע העבירה עצמו, במובן הזה אנחנו 'פטרוניהם' של נפגעי העבירה באשר הם".
"ככל שרמת השיקום של האסיר יותר משמעותית, כך גדל הסיכוי שלו להשתחרר. הבעיה היא בעיקר, במאסרים הקצרים של שנה; בין אם העבריין מסוכן או לא, הוא מקבל אוטומטית, בלי קשר, קיצור מינהלי של שלושה חודשים משום שאין מקום בבתי הכלא"
אבל לך אישית יצא לראות רק נפגעי עבירה מעטים שבאו לוועדות.
"היו מקרים חריגים ומעטים, שבהם ועדת השחרורים מצאה לנכון להתיר את שמיעת דבריהם של נפגעי העבירה בפניה".
מניסיונך, אתה חושב שהוועדות מספיק קשובות לקורבנות בבואן לשקלל בסוף האם לשחרר את האסיר או לא?
"בשל התמורות שהתרחשו בשנים האחרונות, לתחושתנו כיום, לעמדת נפגעי העבירה ניתן משקל רב יותר. עם זאת, חשוב להדגיש כי עמדת נפגעי העבירה אינה שיקול יחיד או בלעדי, אלא הינה חלק מהמכלול של שיקולים הקבועים בחוק. במקום שאנו סבורים שמאזן השיקולים לא סביר, אנחנו לא אחת עותרים נגד החלטת הוועדה".
האם לא מן הראוי שימונה נציג קבוע של הקורבנות בוועדה? יש שב"ס, יש שופט, יש פרקליטות. למה שלא יישב בוועדה נציג קבוע שתפקידו לייצג את הקורבן?
"אני בוחר לא לענות על השאלה הזאת".
אבל בשורה התחתונה, התחושה היא כרגע שהנטייה של המערכת היא לפעול למען שיקום האסיר, פחות למען מיצוי העונש ותחושת הצדק של הקורבן. אתה לא חושש שעם יותר ויותר שחרורים, ייפגע האמון הציבורי במערכת החוק אפילו עוד יותר?
"ועדת השחרורים כפופה לחוק המחייב אותה לבחון מכלול שיקולים טרם קבלת ההחלטה. ראוי להדגיש כי ועדת השחרורים דנה בהמון בקשות, ודוחה לא מעט מהן, אך רובם המוחלט של דיונים אלה אינו מקבל חשיפה תקשורתית, ולכן ייתכן שמצטיירת תמונה שאינה בהכרח משקפת את מעמדם של נפגעי העבירה בהליך".
לעומת זאת, פרופ' עו"ד דנה פוגץ', המייצגת נפגעי עבירה, משוכנעת שכל התנהלות ועדות השחרורים, חייבת לעבור מהפכה, ועכשיו: "זאת ועדה שמתנהלת מתחת לשולחן. האנשים שם מקבלים החלטות בלי לדעת יותר מדי. זה דבר איום ונורא. מאוד מטרידה אותי העובדה, שיושבים שם אנשים שההחלטות שלהם לא שקופות מספיק, הפרוטוקולים של הוועדה חסויים, ואם יוצא משם משהו, אז אלו רק חלקים מתוך ההחלטה".
מה היית רוצה שיקרה?
"צריך להפוך את כל מערכת ועדת השחרורים, שתהיה לטובת הקורבן ולא לטובת האסיר. שיתנהל דיון פתוח בהליך שקוף. אני רוצה שלנפגעי העבירה תהיה זכות להופיע בוועדה, ולא שיתחננו להגיע אליה. זה לא מעוגן בחוק. אני רוצה לדעת מי הם חברי הוועדה. לא ייתכן שיישבו שם אנשים שהם רק לטובת האסירים. ואני גם רוצה שיהיה בוועדה נציג קבוע של הנפגעים".
מי למשל?
"אני מוכנה לשבת שם בתור הפה של הקורבנות".
תגובת הרשות השופטת: "חוק שחרור על תנאי ממאסר מסמיך את ועדת השחרורים לשקול את שחרורו של אסיר לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, בהתאם לסיכון לשלום הציבור, לנפגע העבירה, למשפחתו, לביטחון המדינה, סיכויי שיקומו והתנהגותו בכלא.
"יש חשיבות רבה בהשמעת קולם של נפגעי העבירה, בהבאת עמדתם ובמימוש זכויותיהם על פי דין בפני ועדות השחרורים. ככלל, בא כוח היועמ"ש מייצג בפני הוועדה את האינטרס הציבורי, לרבות את עמדת נפגע העבירה ומשפחתו. בנוסף זכאי נפגע עבירת מין או אלימות, להשמיע עמדתו בכתב והוועדה אף רשאית לשמוע אותו בעל פה בדיון".
כמה אסירים שוחררו, למשל, בשנה האחרונה?
"בישראל ישנם כיום כ-8,400 שפוטים למאסר. בשנת 2021 שוחררו בשחרור מוקדם 1,153 אסירים, כולל קטינים, זאת לאחר שהתקיימו בעניינם דיונים מהותיים, התקבלו חוות דעת, ובחלקם נשמעה עמדת נפגעי עבירה. ככלל, עם שחרורם ממאסר מצויים האסירים בפיקוח וחלות עליהם הגבלות, כך למשל: 30 אחוז מהאסירים המשוחררים שוחררו לתוכנית שיקום שהוכנה בידי הרשות לשיקום האסיר; 11 אחוז מהמשוחררים מפוקחים באזיק אלקטרוני, ועל כולם חלות מגבלות שהטילה עליהם ועדת השחרורים לפי סמכויותיה בדין.
"חוק שחרור על תנאי קובע גם הסדר מפורט הכולל הפקעת וביטול רישיון האסיר, קרי חזרתו למאסר מאחורי סורג ובריח במקרה של ביצוע עבירה נוספת או הפרת תנאי הרישיון על ידו. החלטות ועדת השחרורים נתונות לביקורת שיפוטית בעתירה לבית המשפט המחוזי".
פורסם לראשונה: 07:46, 11.03.22
