עמידה בתור אינה זרה לתושבי קובה. הקובנים עומדים לפעמים שעות בתור למוצרים שונים, החל בלחם וכלה במשחת שיניים, וכל זאת תחת שמש קופחת בלי יכולת להתפנות לשירותים ובלי גישה למי שתייה. נוסף על כך תמיד מקנן בהם החשש שבסופו של דבר יתברר כי העמידה בתור הייתה לשווא, והם ייצאו בידיים ריקות.
זוהי חוויה שהקובנים מתמודדים איתה כבר קרוב ל-60 שנה של שלטון קומוניסטי, וכעת המצב מחמיר עקב מגפת הקורונה, שפל כלכלי חמור והידוק הסנקציות שהטילה ארה"ב על קובה. "העברתי כאן כמעט את כל הלילה רק כדי לקנות משהו. זה לא קל, אתה מקריב חלק ניכר מהזמן שלך רק כדי לאכול", אומרת מירנדה (47) בשוק בהוואנה. מירנדה, עקרת בית, התייצבה בתור בסביבות השעה אחת בלילה ועזבה בחלוף כ-11 שעות, סמוך ל-12 בצהריים. "זה היה שווה לי, כי מצאתי הכול. עכשיו אלך לנוח קצת, ואז בחזרה לתור", היא אומרת בדרכה הביתה עם שני ליטרים של שמן, שתי חבילות עוף, קצת בשר טחון וחומר ניקוי.
בקובה – כך לפי הנתונים הרשמיים – נרשמה אינפלציה של 70% בשנת 2021, שנה שבה הכלכלה השתקמה וצמחה בשני אחוזים אחרי התכווצות של 11% ב-2020, שבה פקד את המדינה המשבר הכלכלי החמור ביותר זה כמעט שלושה עשורים. כשהעתודות הממשלתיות התדלדלו, נאלצה קובה, שבה מתגוררים 11.2 מיליון תושבים, לקצץ בייבוא של מוצרי מזון – ייבוא שלפני פרוץ המגפה נאמד בשני מיליארד דולר. הייבוא הזה, שמכסה כ-80% מצורכי האי, הגיע בחודש מאי לשפל שלא היה כמותו מאז שנת 2009.
המחסור פוגע בכולם. אפילו האמידים צריכים להתמודד עם התורים המשתרכים, אם כי הם משלמים לעיתים לאנשים אחרים כדי שיעמדו במקומם. אלה שידם משגת מגיעים חמושים בחטיפים, מים, קפה או ספסל מעץ לשבת עליו. לעיתים מתערבת המשטרה כדי לשמור על הסדר בתורים המשתרכים לאורך מאות מטרים.
בשוק בבירה הוואנה, שעה לפני הפתיחה, מכריזים שהיום יש חמישה מוצרים זמינים – שלל לא שגרתי, ששולח רעד של התרגשות לאורך התור הכולל כ-400 קונים מלאי-תקווה. עד מהרה נרשמת אכזבה. המלאי מספיק ל-250 קונים בלבד. "זה מבזה", רוטן רולאנדו לופז, פנסיונר בן 66, שלא זכה להימנות עם בני המזל. כמה עשרות מבין חסרי המזל ממהרים ליצור תור ליום הקניות הבא, כשהם ממנים "שומרי לילה", לוודא שאיש לא יאבד את מקומו. "זה המאבק היומיומי של הקובני. מה עוד אפשר לעשות?", שואלת עקרת הבית מריה רוזבל, בת 55.
שעתיים בתור בשביל כלום: היום אין עוף
יש בקובה חנויות שמקבלות מטבע חוץ בלבד, אבל דולר אמריקני אינו הילך חוקי כאן, וניתן לסחור בו רק בשוק השחור. בחנויות האלה יש מלאי מגוון יותר של מוצרים מאשר בחנויות שמנהלות מסחר בפזו (המטבע הקובני) בלבד, אבל מעטים הקובנים שיכולים להרשות לעצמם לפקוד את החנויות המנהלות את המסחר באמצעות מטבע זר.
זה כבר עניין שבשגרה: חנויות מחזיקות בזמן נתון רק שניים או שלושה מוצרים, ולפעמים בכלל לא. לעיתים אנשים עומדים בתור בלי לדעת איזה מוצר יוכלו לרכוש באותו יום, אם בכלל. מוצרים מסוימים נעלמים לחלוטין מהמדפים לעיתים קרובות ולפרקי זמן כאלה ואחרים, וזה המצב כעת בנוגע לחלב. כשהמוצרים שבים למדפים, לרוב הם מוגבלים לחנויות המנהלות את המסחר באמצעות מטבע זר, והם נחטפים בתוך שעות.
מחסור אינו עניין חדש. כשקובני עוקף את התור, לעתים קרובות הוא ננזף: "אנחנו עומדים בתור כבר 60 שנה, ואתה עדיין לא יודע איך עומדים בתור?". אבל המצב החמיר מאז שנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הידק את הסנקציות המוטלות על קובה מאז 1962, ומאז שהמגפה הקפיאה את התיירות והנחיתה מכה קשה על הכלכלה העולמית. הידרדרות נוספת במצב חלה בשל רפורמה כלכלית שיצאה לדרך בשנה שעברה: היא אמנם כללה העלאת שכר משמעותית במדינה, שבה רוב העובדים מועסקים על-ידי הממשלה, אבל המהלך גם הגביר את אינפלציית המחירים.
בניסיון למתן את הקריסה הכלכלית, הרשויות סורקות את תעודת הזהות של כל קונה ואת פנקסי קצבאות, שמעניקים לקובנים גישה לסל ממשלתי – מוצרים מסובסדים בכל חודש. ובכל זאת, "יש אנשים שמנצלים את המצב כדי לעשות כסף", אמר לופז הפנסיונר, ומסביר שיש הקונים את המוצרים ואז מוכרים אותם לאחרים במחירים מופקעים.
הממשלה בהוואנה אומרת שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחסור והתורים ארוכים היא הגברת הייצור המקומי, ולכן החלה הממשלה לפתוח אט-אט את הכלכלה ליוזמות פרטיות. אבל אמצעים אלה מספקים רק הקלה קצרת-טווח לצרכנים כדוגמת לזארו בן ה-77, שבזבז שעתיים בתור לקניית עוף רק כדי לעזוב בידיים ריקות. "זה מצמצם אותך לכלום", הוא אמר.
